השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק י

(א) לָמָ֣ה ה֭' תַּעֲמֹ֣ד בְּרָח֑וֹק תַּ֝עְלִ֗ים לְעִתּ֥וֹת בַּצָּֽרָה:

מלבי"ם למה, ע"פ המזמור הקודם, מתעורר על שאלת מפני מה יש רשע וטוב לו

שזה סבה שיעלם מעיני הבריות כי יש אלהים שופטים בארץ,

למה ה' תעמוד ברחוק – מצייר כאלו ה' עומד תמיד מרחוק,

שנדמה לנו כאילו אינו משים לב להשגיח ממרום שבתו על הנעשה פה בשפל,

ורק בעת הצרה שהוא העת אשר יתקרב אל העולם הלז וישפוט בני אדם על רוע מעשיהם,

שאז לא יעמוד עוד מרחוק,

אבל גם אז אחר שאינו מעניש בעצמו רק ע"י הרשע שהוא שבט אפו,

והרשע חושב כי בכח ידו הוא עושה זאת, וכן בני אדם חושבים שהוא מקרה ושלא עפ"י ה',

וא"כ למה תעלים א"ע גם לעתות בצרה,

הגם שאינך אז מרחוק ואתה שופט ומעניש, בכ"ז תסתיר א"ע בל יראו שאתה הוא העושה זאת, כי.

אלשיך …או יאמר למה ה' כו' והוא כי הנה ידענו כי נשבע ה' שלא יהיה שמו יתברך שלם בארבע אותיותיו סמוכות יחד עד ינקם מעמלק (רש"י שמות יז טז). ונבא אל הענין, והוא בשום לב אל אות למ"ד שבמלת לעתות ולא אמר בעתות, ועוד אומרו בצרה כי הבי"ת יתירה ומהראוי יאמר צרה, ואם בא להוסיף אות, יותר תצדק אות ה"א לומר הצרה. וגם נזכירה מאמרם ז"ל בספר הזוהר (ח"א סב ב) כי עת הקץ לא אחת בלבד היא כי אית קץ ואית קץ, וגם במדרש אמרו רבותינו ז"ל (סוף שיר השירים רבה) זכו אחישנה לא זכו בעתה, כי הנה נראה כי יש שתי עתות אל הקץ ואל הנקם מעמלק:

ונבא אל הענין, כי יאמר המלך דוד הנה עם כל צרות ישראל בגלות לי צר על דבר כבוד שמך, ובו אני מתחיל ואומר למה ה' תעמוד הוא שם בן ארבע הגדול תעמוד ברחוק,

לומר ידענו ה' כי אין ההפסד רק לבני אדם, כי אתה ה' לעולם תעמוד, אך למה יהיה זה שתעמוד ברחוק קצת שמך מקצתו, וזהו אומרו כמדבר עם השם עצמו ואומר לו למה ה' תעמוד ברחוק כי אותיות י – ה רחוקות מאותיות ו – ה.

ואם הוא שאין ריחוק חלילה אלא העלם שפע חיבורם מעלינו,

למה תעלים לעתות בצרה כי בשביל העתות העתידות שהם השני עתים שכתבנו כי אז זמן השלם השם,

למה תעלים עתה בצרה שבגלות מהכין מקרוב לעתים דרך שיתקיים:

 

(ב) בְּגַאֲוַ֣ת רָ֭שָׁע יִדְלַ֣ק עָנִ֑י יִתָּפְשׂ֓וּ ׀ בִּמְזִמּ֖וֹת ז֣וּ חָשָֽׁבוּ:

מלבי"ם בגאות רשע ידלק עני, נדמה שהרשע רודף אחר העני בגאותו ואינו שליח ה',

רק שבכח ידו עושה זאת ובגאותו (כמ"ש כי אמר בכח ידי עשיתי וכו' ישעיה י'),

(וגם יל"פ תעלים בגאות רשע, שלעתות בצרה תעלים את עצמך תחת גאות הרשע אשר ידלק את העני, שמה שכחך הוא המניעו לדלוק את העני ומטה הוא בידי זעמך, זה הוא נעלם ונסתר תחת גאות הרשע,

שהנראה בגלוי הוא שהוא עושה כן בכחו ובגאותו)

ועפ"ז יתלונן המשורר כי לא כולם יחזו את הנעלם

ורובם טועים כי גאות הרשע היא לבדה תעשה חיל ולא יד ה' עשתה זאת,

זאת שנית כי יתפשו במזמות זו חשבו, שע"י שבני אדם טועים בזה וחושבים בלבבם שהרשע עושה כן מעצמו בגאותו ומסתפקים בהשגחה, ע"י מזימות אלה יתפשו ביד הרשע,

כי ע"י שאין מכירים שהוא עונש מה' והעם לא שב עד המכהו עי"ז ינתנו ביד הרשע לעשות בם כרצונו:

מלבי"ם ביאור המילות (א – ב) תעלים את עצמך, כמו ופרעה הקריב, ולמ"ש יאמר ג"כ שמעלים את העתות בצרה בגאות, רשע, שידמה שהרשע עושה העת צרה, ובזה הוא יוצא כדינו על העתות, וב' בגאות ב' התוך,

ידלק היא הרדיפה באש חמתו הבוער, יתפשו, אלה שזו חשבו, יתפשו במזימות אלה, וע"כ בא ל"ר:

רד"ק בגאות רשע ידלק עני. זהו בפרהסיא שׁירדוֹף אותו בגאותו.

יתפשו במזמות זו חשבו – יתפשו הוא תפלה: יהי רצון מלפניך שיתפשו הרשעים במזימות שחשבו לתפוש העניים. ופירוש זו כמו: אשר, וכן (ישעיה מב, כד): זו חטאנו לו:

 

(ג) כִּֽי־הִלֵּ֣ל רָ֭שָׁע עַל־תַּאֲוַ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּבֹצֵ֥עַ בֵּ֝רֵ֗ךְ נִ֮אֵ֥ץ ׀ הֽ':

מלבי"ם כי הלל רשע על תאות נפשו, ר"ל הרשע מתהלל ומתפאר על תאוותו,

כי כל בני אדם תאוותיהם גדולה מכוחם והשגתם [ממה שבכוחם להשיג],

שאין לך אדם אשר ישיג מאויו, יש לו מנה מבקש מאתים עד שאינו יכול ש[תהא] השגתו גדולה מתאותו,

כי תאותו תתהלל עליו שהיא גדולה על כח ידו והשגתו,

לבד הרשע שהוא משיג יותר ממה שמתאוה

עד שהוא יכול להתהלל על תאות נפשו שהשיג יותר מאשר התאוה,

ובכל זאת הגם שהוא מצליח כ"כ בוצע ברך נאץ ה', מי שמברך ומשבח את הרשע הבוצע,

ר"ל שמקנא א"ע בהצלחת הרשע – בזה ניאץ את ה' ובזה נחשב לו לעון פלילי כאילו הכעיס את ה',

ובמזימות זו חשבו הם נתפסים ביד הרשע ויקבלו ענשם, וא"כ אשאל מדוע.

מלבי"ם ביאור המילות ובוצע ברך. המברך ומשבח את הבוצע, וכן פי' חז"ל בסנהדרין:

 

(ד) רָשָׁ֗ע כְּגֹ֣בַהּ אַ֭פּוֹ בַּל־יִדְרֹ֑שׁ אֵ֥ין אֱ֝לֹהִ֗ים כָּל־מְזִמּוֹתָֽיו:

מלבי"ם רשע כגובה אפו בל ידרוש, למה לא ידרוש ה' להעניש את הרשע?

אשר כגובה אפו – אין אלהים כל מזמותיו, אשר הוא מכחיש מציאות ה' לגמרי

אם ידרוש להעניש את החושב מזימות, שהרשע דולק ורודף בגאותו וליחס כח זה אל הרשע עצמו לא אל ההשגחה, וכן ידרוש להעניש את המברך את הבוצע,

הלא כ"ש שהיה לו לדרוש להעניש את הרשע עצמו הכופר בכל, וכל מזימותיו הוא שאין אלהים,

ומדוע לא ידרוש ה' להענישו? ותהי להפך, כי.

מלבי"ם ביאור המילות כגובה. שיעור הכתוב רשע בל ידרוש כגובה אפו, אין אלהים כל מזימותיו,

ופי' שלא תדרוש להענישו, כמ"ש אח"כ תדרוש רשעו:

 רש"י רשע כגובה אפו – שהוא גבה רוח ומגביה וזוקף פניו ואפו בגבהותו:

בל ידרוש – כל מזימותיו אומרות לו בל ידרוש הקדוש ברוך הוא כל מה שאעשה כי אין משפט:

אין אלהים – לית דין ולית דיין:

 

(ה) יָ֮חִ֤ילוּ דרכו דְרָכָ֨יו ׀ בְּכָל־עֵ֗ת מָר֣וֹם מִ֭שְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּ֑וֹ כָּל־צ֝וֹרְרָ֗יו יָפִ֥יחַ בָּהֶֽם:

מלבי"ם יחילו דרכיו בכל עת, שהוא מוצלח בהצלחה למעלה מן הטבע,

כי המצליח בדרך הטבע לא יצליח לא בכל הדרכים ולא בכל העתים,

ר"ל שלא יצליח רק בדרך אחד, אם בחר הדרך שמוכן להצליח בו ע"פ הטבע,

ולא בכל העתים – רק בעת פרטי המוכן אל ההצלחה לא בעת רעה,

אבל הוא יחילו כל דרכיו – שכל האמצעים אשר יבחר יצליחו, וגם יצליח בכל עת, אף בעת רעה,

וזה מורה שהצלחתו למעלה מן הטבע

וגם מרום משפטיך מנגדו – גם בעת שתעשה משפט בעולם, ויבוא רעות השגחיות, כמו דבר ורעב

אין המשפטים נוגעים בו [-מרום משפטיך מנגדו],

רק כל צורריו יפיח בהם שהוא משתמש במשפטיך להפיח בהם את צורריו,

שיחולו המשפטים בצורריו ובו לא יגע רע:

מלבי"ם ביאור המילות יחילו. מענין חיל והצלחה, כמו ע"כ לא יחיל טובו (איוב כ'),

וי"מ כמו יחולו על ראש יואב, שיבואו ויתכנו דבריו:

יפיח. מענין פח ומוקש, בהם, ר"ל במשפטיך ישים פח ללכדם:

 

רד"ק יחילו דרכיו. מענין חִיל כיולדה (מזמור מח, ז).

אמר: כי דרכי הרשע הרעים יחילו העניים בכל עת, כי כל זמן שהוא בעולם יפחדו ממנו.

מרום משפטיך מנגדו – מרום הוא קריאה לאל יתברך. אמר: כי אתה, ה', מרום, משפטיך הם מנגדו ולא יגעו בו, לפיכך הוא מתגאה.

כל צורריו, הם העניים. יפיח בהם. כמו נפיחת הפה הם לפניו. או הוא מענין פח ומוקש,

כלומר שישים בהם פח ללכדם. וכן יפיחו קריה (משלי כט, ח):

 

(ו) אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ בַּל־אֶמּ֑וֹט לְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־בְרָֽע:

מלבי"ם אמר, וגם לא תאמר שלבו מלא פחד ואינו בוטח בהצלחתו

(כמו שכן היה דעת אליפז שהצלחת הרשע אינה הצלחה מפני שהוא מפחד תמיד מן העונש אשר ישיגהו או שישיג את בניו),

כי הוא אמר בלבו בל אמוט והוא בוטח בלבבו שלא תשיגהו רע,

וגם בוטח שלא ישיג רע את בניו, כי הוא אומר שלא ימוט לדור ודור אף דורות הבאים אחריו אשר לא ברע, כאילו הוא אינו נכלל כלל ברע הבא לעולם, כי הוא יוצא מן הכלל שעתידים לרָעות ומקרי הזמן:

 

(ז) אָלָ֤ה פִּ֣יהוּ מָ֭לֵא וּמִרְמ֣וֹת וָתֹ֑ךְ תַּ֥חַת לְ֝שׁוֹנ֗וֹ עָמָ֥ל וָאָֽוֶן:

מלבי"ם אלה פיהו מלא, בפיו יקיים דבריו תמיד באלה כאלו את ה' הוא ירא,

וידבר מרמות ותוך* לרמאות את הבריות,

אבל תחת לשונו בפנימותו והנסתר תחת דבריו, הוא עמל ואון,

בדבורו יחניף כאלו הוא צדיק וטוב, ובלבו, מלא רשע וכחש:

מלבי"ם ביאור המילות ומרמות ותוך. התוך היא המרמה הצפונה (עיין ירמיה ט' ה'), ומלא, פעל, שממלא פיו באלה.

פיהו, לשונו, הפה מציין הדבור החיצוני, והלשון מציין הדבור הפנימי (כנ"ל ה' י')

שנצפן בו עמל ואון הפך של אלה ומרמה של הדבור החיצוני:

 

(ח) יֵשֵׁ֤ב ׀ בְּמַאְרַ֬ב חֲצֵרִ֗ים בַּֽ֭מִּסְתָּרִים יַהֲרֹ֣ג נָקִ֑י עֵ֝ינָ֗יו לְֽחֵלְכָ֥ה יִצְפֹּֽנוּ:

מלבי"ם ישב, את האריה שהוא עז שבחיות טורפי טרף, לקח למשל לדמות בו את הרשע,

רק בהעריכו את מעשיו לפי שני חייו, ישתנה ענינו מן האריה,

כי ידוע שהארי בהיותו כפיר ישב בסוכה למו ארב ולא יצא ממעונתו לטרף טרף עד שבא במעמד האריה, שאז יצא למארב חצרים עלי טרפו,

ובהרשע היה בהפך, שבילדותו דומה לאריה ויצא עלי טרפו לארוב בשדות וביערים,

ועת יגדל שאז יהיה כתפארת אדם לשבת בית (כי בזה יתרון לאדם כמוהו על חיות השדה)

אז יתדמה ככפיר אשר יצוד ויטרוף בסוכתו,

אולם יתרון לו על האריה, שהאריה עת יזקן ויחלש אז ליש אובד מבלי טרף,

והרשע גם עת ידכא ישוח בזקנותו עוד יטרף טרף אדם יאכל,

וז"ש עת ישב הרשע הזה במארב חצרים ויצא על טרפו בילדותו,

אז במסתרים יהרג את הנקי אשר עיניו לחלכה יצפנו

בעוד שהנקי נושא עיניו אליך ומצפה לחילך וכחך שתעזור לו,

בעת ההיא יהרגנו הרשע ובטחונו בה' לא יועיל לו כלל, ואח"כ עת.

מלבי"ם ביאור המילות חצרים. כפרים פרזים עי' התו"ה (בהר סי' ס"א) יצפנו, שיביט אליך בסתר ומצפון. לחלכה, לכחך:

 

(ט) יֶאֱרֹ֬ב בַּמִּסְתָּ֨ר ׀ כְּאַרְיֵ֬ה בְסֻכֹּ֗ה יֶ֭אֱרֹב לַחֲט֣וֹף עָנִ֑י יַחְטֹ֥ף עָ֝נִ֗י בְּמָשְׁכ֥וֹ בְרִשְׁתּֽוֹ:

מלבי"ם יארב במסתר כאריה בסכו – עת יתחיל לשבת בכבוד בביתו אז ידמה כאריה כשבתו בסוכתו,

וטבע האריה בשבתו בסוכתו ואורב על טרפו עת יראה את טרפו ידלג עליו פתאום כארבע וחמש אמות ובפעם הראשון שישיגהו יהיה טרף לשיניו,

אמנם אם לא השיגהו בפעם הראשון, הגם כי עבר מנהו והלאה, לא ישוב עוד לנגוע בו, רק ישוב בכלימה אל מעונו,

ובהשקף על טבע זאת השתולה בהאריה, אומר, שהרשע הזה יארב לחטף עני,

אמנם לא יקרה לו כמו להאריה שלפעמים ימלט טרפו מידו,

כי הוא יחטף עני תמיד במשכו ברשתו ואין נמלט מידו:

 

(י) ודכה יִדְכֶּ֥ה יָשֹׁ֑חַ וְנָפַ֥ל בַּ֝עֲצוּמָ֗יו חלכאים חֵ֣יל כָּאִֽים:

מלבי"ם ידכה, וגם בעת אשר ידכא וישוח, שהוא בעת זקנותו שילך שחוח מרוב ימים,

בכל זאת ונפל בעצומיו חיל נדכאים, ועצומים כל הרוגיו,

עד שיזיק לבני אדם בשלשה חלקי ימי חייו, בימי העליה והעמידה והירידה:

מלבי"ם ביאור המילות חלכאים. חיל נכאים ומוכים, כמו נכאו מן הארץ (איוב ל'), ונפל הנו"ן:

 

(יא) אָמַ֣ר בְּ֭לִבּוֹ שָׁ֣כַֽח אֵ֑ל הִסְתִּ֥יר פָּ֝נָ֗יו בַּל־רָאָ֥ה לָנֶֽצַח:

מלבי"ם אמר בלבו, תחלה יאמר הרשע בלבו שכח אל,

שהגם שהאל רואה ומשגיח הוא שוכח מלהעניש תיכף וע"כ אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה,

אח"כ פוקר יותר ויאמר שהאל הסתיר פניו ואינו משגיח בשפלים כי על השמים כבודו,

ואחר כך פוקר יותר ויאמר שהאל בל ראה לנצח,

שהראיה והידיעה נמנעים בחוקו כפי טענות הפילוסופים שהביא במורה [חלק ג'] שכפרו בידיעת ה' לגמרי, ויצייר שהרשע הולך מדחי אל דחי בשלשה עתותי חייו הנ"ל עד שבסוף ימיו יכחיש גם ידיעת ה',

ויאמר לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב:

 

(יב) קוּמָ֤ה ה֗' אֵ֭ל נְשָׂ֣א יָדֶ֑ךָ אַל־תִּשְׁכַּ֥ח עניים עֲנָוִֽים:

מלבי"ם קומה ה', מבקש, אתה ה' קומה להושיע, אתה אל נשא ידך להראות גבורתך,

ומפרש קומה ה' [שהוא שיקום ברחמיו להושיע] כי ראוי שאל תשכח ענוים העשוקים ואין להם מנחם,

אל נשא ידך [שהוא להראות גבורתו] מצד כי:

 

(יג) עַל־מֶ֤ה ׀ נִאֵ֖ץ רָשָׁ֥ע ׀ אֱלֹהִ֑ים אָמַ֥ר בְּ֝לִבּ֗וֹ לֹ֣א תִדְרֹֽשׁ:

מלבי"ם על מה נאץ רשע אלהים למה יאמר שאין יכולת בידך,

או למה יאמר בלבו לא תדרוש שיכפור שאינך יודע ומשגיח, והלא באמת אתה משגיח וגם היכולת בידך, כי.

 

(יד) רָאִ֡תָה כִּֽי־אַתָּ֤ה ׀ עָ֮מָ֤ל וָכַ֨עַס ׀ תַּבִּיט֘ לָתֵ֪ת בְּיָ֫דֶ֥ךָ עָ֭לֶיךָ יַעֲזֹ֣ב חֵלֶ֑כָה יָ֝ת֗וֹם אַתָּ֤ה ׀ הָיִ֡יתָ עוֹזֵֽר:

מלבי"ם ראיתה, הלא אתה משגיח ורואה מעשה הרשע כי אתה עמל וכעס תביט,

שלא לבד שתראה מעשה הרשע כי גם תביט על מחשבתו,

בין העמל שהיא מחשבתו הרעה ובין הכעס מה שמכוין להכעיסך,

וגם יש לך יכולת כי לתת בידך יש בידך הכח לתת לו גמולו,

ולא תאמר שתניח עונשו אל שלוחך שהטבע תענישהו כרוב העונשים האלהיים שיבאו ע"י אמצעיים טבעיים,

כי עליך יעזב חלכה יתום אתה היית עוזר – היתום אשר אתה היית עוזר לו מעולם בהשגחה מיוחדת למעלה מן הטבע יעזב חלכה עליך, שאתה בעצמך תעזר לו לא ע"י החיל שלך,

[מדמה את ישראל כיתום שגדלהו המלך והיה נותן לו צרכיו בעצמו,

שחיל המלך ומשרתיו לא יתעסקו בצרכיו אחר שיודעים שהמלך בעצמו מתעסק בעניניו], ולכן.

מלבי"ם ביאור המילות עמל. מציין תמיד התכונה הרעה: עליך יעזב כמו ויטוש את הצאן על שומר (ש"א י"ז):

חלכה. החיל שלך יעזבו את היתום עליך: רש"י …ומנחם פתר חלכה ל' דל וחלך [כמו חלכאים] וכ' יסוד בתיבה:

 

(טו) שְׁ֭בֹר זְר֣וֹעַ רָשָׁ֑ע וָ֝רָ֗ע תִּֽדְרוֹשׁ־רִשְׁע֥וֹ בַל־תִּמְצָֽא:

מלבי"ם שבור זרוע רשע אתה בעצמך ותדרוש רשעו של הרע למען בל תמצא,

תכלית דרישתך לחקור מעשה הרשע להענישו יהיה כדי לבל תמצא את הרע,

למען יתמו חטאים והרשעים ישובו בתשובה:

 

(טז) ה֣' מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד אָבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵֽאַרְצֽוֹ:

מלבי"ם ה' מלך, ר"ל ה' אינו דומה כמלך ב"ו שאם חטאו נגדו כל בני המדינה א"א שיהרוג את כולם,

שאז לא יהיה מלך כי אין מלך בלא עם,

אבל מלכות ה' אינו תלוי מן העם, כי ה' מלך עולם, מלכותו נצחי ולא תשתנה,

אף אם אבדו גוים מארצו כי אין מלכותו מצד העם כי היא תלויה בו בעצמו:

 

(יז) תַּאֲוַ֬ת עֲנָוִ֣ים שָׁמַ֣עְתָּ ה֑' תָּכִ֥ין לִ֝בָּ֗ם תַּקְשִׁ֥יב אָזְנֶֽךָ:

מלבי"ם תאות, עפ"ז סיים בקשתו שישמע ה' תאות ענוים, ולא לבד שישמע בעת שדברו זה בפיהם,

כי גם תכין לבם, בעת שהתאוה תכין את לבם, ויעלו ציורי תאוה זו על הלב,

שלבם יתחיל לחשוב ולהתאוות לזה הגם שלא הוציאוהו בשפתם, תקשיב אזנך, למלאות תאותם,

ומהו התאוה הזאת?

מלבי"ם ביאור המילות תכין, נסתר לנקבה, התאוה תכין את לבם.

והקשבה מוסיף על השמיעה שקושב מרחוק כמ"ש (ישעיה א' י') ובכ"מ:

 

(יח) לִשְׁפֹּ֥ט יָת֗וֹם וָ֫דָ֥ךְ בַּל־יוֹסִ֥יף ע֑וֹד לַעֲרֹ֥ץ אֱ֝נ֗וֹשׁ מִן־הָאָֽרֶץ:

מלבי"ם לשפט יתום ודך – שאתה תעשה משפט יתום ודל מיד העריצים העושקים אותו,

זאת שנית בל יוסיף עוד לערץ ולהתחזק אנוש מן הארץ,

שלא ימצא עוד אנוש אשר יתחזק בעריצות מכל הארץ למשול ולכבוש כל הארץ,

רק יהי' המשפט ע"י הקדוש ברוך הוא בעצמו עד שכולם יכירו השגחתו.

מלבי"ם ביאור המילות לערוץ גבורה מופלגת, גבור עריץ (ירמיה כ"א)

ומלת מן על היתרון, כמו הגדול מאחיו,

שלא ישים אנוש אחד עריץ יותר מכל הארץ:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128