השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק כד

(א) לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר לַֽ֭ה' הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗ל וְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ:

מלבי"ם לדוד מזמור, קבלו חז"ל שמזמור זה נתקן לאמרו בעת הכנסת הארון לבית קה"ק,

יצייר בו נשגבות, שאחרי ראינו שייחד ה' את הארץ הזאת בהשגחתו המופלאת לכוננה וליסדה לארץ נושבת, הסברא נותנת שיש לו אהבה ודבקות בה,

וכמ"ש שמיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים,

אולם חטא הדורות הקודמים גרמו להפסיק הדבוק הזה עד שבאו האבות שהם התחילו לעלות בהר ה' ולהמשיך ההשגחה והשכינה אל הארץ,

עד שאח"כ נצטרפו ב ניהם והגיעו למדרגה שימצא דור שלם שכולם ראוים אל הענין האלהי

עד שהתיחדה השכינה לשכון כבוד בתוכו בין כנפי הכרובים,

וכבר אמרו חז"ל במדרשם, משל למלך שגזר שלא ירדו בני רומי לסוריא ולא יעלו בני סוריא לרומי לימים בקש המלך לישא אשה מסוריא עמד ובטל את הגזרה,

כך תחלה כתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם

וכשבא ליתן תורה לעמו ישראל אמר מכאן ואילך יעלו תחתונים אל העליונים וירדו העליונים אל התחתונים ואני ארד תחלה שנאמר וירד ה' על הר סיני ואל משה אמר עלה אל ה',

ר"ל שהגם שהיה מכוונת האלהי שיהיה חבור לעליונים עם התחתונים לא התקיים זה ע"י חטאי הדורות, וכאלו היה גזרה עי"כ שהשמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם,

עד שבאו השלמים האבות עד משה איש האלהים שהתחילו לעלות בהר ה' וירד ה' על הר סיני,

וע"י התורה נמצאו דור דורשיו דור שלם ראוים אל הענין הגדול הזה ויעלו אל ה' משה ואהרן וזקני ישראל, ואח"ז נזדככו כל העם אל מעלות השלימות מאז ירד ה' לשכון כבוד בתוכם במשכן ואח"כ במקדש,

וז"ש לה' הארץ ומלואה הוא כלל כדור הארץ, וגם תבל ויושבי בה הוא החלק המיושב,

ומפרש נגד מ"ש לה' הארץ ומלואה.

מלבי"ם ביאור המילות הארץ, תבל. תבל מציין רק המקום המיושב כמ"ש בכ"מ:

 

(ב) כִּי־ה֖וּא עַל־יַמִּ֣ים יְסָדָ֑הּ וְעַל־נְ֝הָר֗וֹת יְכוֹנְנֶֽהָ:

רש"י על ימים יסדהשבעה ימים מקיפין ארץ ישראל וארבע נהרות, ירדן, וירמוך, קרמיון, ופוגה:

מלבי"ם כי הוא על ימים יסדה, שתחלה היתה הארץ כולה מכוסה במים

וצוה ה' שיקוו המים אל הימים ועי"כ נתיסדה היבשה,

ונגד מ"ש תבל ויושבי בה כי על נהרות יכוננה, שגמר בנין הארץ שתהיה ראויה לישוב בני אדם היה ע"י הנהרות שעי"כ ימצאו מים ויכוננו עיר מושב:

מלבי"ם ביאור המילות יסדה, יכוננה. כונן מורה גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה.

ועל ימים, פי' סמוך לימים, כי אין ישוב רחוק משמונה עשר יום מן הים:

 

(ג) מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר־ה֑' וּמִי־יָ֝קוּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ:

מלבי"ם מי, ר"ל, והנה מן ההשגחה הפרטיית הזה שהשגיח על הארץ יחויב כי לה' הארץ

ושימצא שכינתו שם ושיהיה לו דיבוק עם התחתונים

רק היה צריך שימצאו שלמים אשר יעלו בהר ה' ויבטלו את הגזרה שלא יעלו בני סוריא לרומי,

אבל מי יעלה בהר ה'? וגם אם ימצא מי שיעלה שם לפי שעה מי יקום במקום קדשו? שיעמוד שם בדבקותו ויתהלך לפני האלהים בקדש? הלא לזה צריך שיהיה.

[אומרים בעלי המוסר – לעלות בהר ה' – עדיין שייך, אך לקום במקום קדשו ללא נפילות וירידות – זה הרבה יותר קשה…]

כתב בנחלת יעקב מבויאן מ"י גי' 50, ביום מ"י עלה משה בהר ה' לתת תורה לעמ"י. כמ"ש ועלית בבוקר אל הר סיני. [וכן נרמז בפסוק מ"י יעלה לנו השמימה וישמיעה לנו ונעשנה – ביום מ"י עלה משה השמימה].

ו'מ"י – וביום ו' בסיון – כבר יקום ויעמוד במקום קדשו בהר ה'.

נקי כפיים – שנסע מרפידים – רפיון ידים. ובר לבב– בעל לב אחד – כל ישראל כאיש אחד בלב אחד.

ולפ"ז מבאר ה'דעת משה' מבויאן את מש"כ לפני מ"י אתם מיטהרים, ומ"י מטהר אתכם וגו',

שבמשך מ"י ימים על האדם להתעלות ולהתקדשמ"י יעלה בהר ה',

וביום מ"י – כבר יקום ועמד במקום קדשו, רק שביום הזה כבר ה' משפיע עלינו שפע,

נמצא, שלפני מ"י – דהיינו מ"ט יום – העבודה מוטלת עלינו,

וביום מ"י – חג השבועות מת"ת – כבר מטהר אתכם אביכם שבשמים!

 

(ד) נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה:

מלבי"ם נקי כפים במעשים, ובר לבב במחשבותיו ודעותיו,

 אשר לא נשא לשוא נפשי, כי באמת נתן ה' אל האדם הכנות אל השלימות והאושר,

א] מצד הנפש האלהית הנמצא בנו שקראה בשם נפשי, כי היא נפש ה' וחלק מעצמותו יתברך,

והיא תוליכהו אל הר ה', אם לא ישא אותה לשוא ודברי רוח והבל להשביתה משלימותה,

ב] שהכחות אשר נטע ה' באדם רובם נוטים לטוב, כמו כח החכמה והבינה כח המוסרי אשר באדם אשר יעוררהו ויאסרהו במוסר אל הטוב,

ועל כוונה זאת אמרו חז"ל במליצתם כשנוצר האדם נר דולק על ראשו, וכשיוצא לאויר העולם משביעים אותו היה צדיק ואל תהיה רשע,

הנר היא הנשמה האלהית נר אלהים נשמת אדם, והשבועה הם הכחות המוסריות והתבוניות והמדות הטובות השתולים בנפש שהם יאסרוהו לעשות טוב, כמו שאוסרים את האדם ע"י נדר ושבועה,

ועז"א אם לא נשבע למרמה,

ר"ל שלא עבר על השבועה והרגשת המוסר והטוב הנמצא בנפשו הכופה אותו אל עשות הטוב והיושר:

מלבי"ם ביאור המילות אשר לא נשא, כפשוטו שלא נשבע לשוא, ונפשי היינו שם ה', כמו נשבע ה' בנפשו:

 

(ה) יִשָּׂ֣א בְ֭רָכָה מֵאֵ֣ת ה֑' וּ֝צְדָקָ֗ה מֵאֱלֹהֵ֥י יִשְׁעֽוֹ:

מלבי"ם ישא, ואז כשיעלה בהר ה' ישא ברכה מאת ה',

שהוא הסיוע שיסייעו ה' וישפיע בו כח להוסיף שלימות שזה גדר הברכה שהיא תוספת על הטוב הנמצא,

וגם ישא צדקה מאלהי ישעו שהוא מה שיאציל עליו רוח קדוש ממרום מצד הצדקה העליונה

שלא תביט כלל על ההכנה ומעשה האדם, כמ"ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני:

מלבי"ם ביאור המילות וצדקה צדקה שאצל ה' התבאר (ישעיה נ"ט), וההבדל ה' ואלהי התבאר בכ"מ:

 

(ו) זֶ֭ה דּ֣וֹר דרשו דֹּרְשָׁ֑יו מְבַקְשֵׁ֨י פָנֶ֖יךָ יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה:

מלבי"ם זה דור דורשיו, עפ"ז אומר שהגם שידמה שהוא דבר רחוק שימצא איש אשר יעלה בהר ה',

וימים רבים עברו ואין עולה ומוריד ומשתף עליונים ותחתונים,

בכ"ז הלא נמצא עתה דור שלם שהגיעו אל המעלה הזאת

וכולם עלו בהר ה' עד שהדור ההוא שהם כולם דורשי ה' ומבקשי פניך הם יעקב,

ר"ל הדור ההוא הם כולם במדרגת יעקב, שהוא אשר ראה את הסולם הזה שבו עולים אל האלהים ובו ירדו מלאכיאל למטה, וישתתפו עליונים ותחתונים,

ואז היה ה' נצב עליו ולא היו רק יחידים שהיו מרכבה לשכינה,

ועתה נמצא דור דורשיו שכולם הם יעקב, וכולם עלו בסולם אל האלהים:

 

(ז) שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וְֽ֭הִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָב֗וֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד:

רש"י שאו שערים ראשיכם – בימי שלמה בנו כשבא להכניס ארון לבית קדשי הקדשים ודבקו שערים זו בזו אמר כ"ד רננות ולא נענה עד שאמר (ד"ה ב ו') אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך:

מלבי"ם שאו, אחרי שספר כי בטלה הגזרה, וכי נמצא עתה דור קדוש עולים בסולם למעלה למעון הקדש,

יחויב מזה שירדו ג"כ תחתונים למטה ושיבא מלך הכבוד לשכון כבוד בהיכלו תחת כנפי הכרובים,

עפ"ז יאמר, אתם שערי המקדש שאו ראשיכם,

וגם ינשאו פתחי עולם – הפתחים שדרך שם נכנסים מעולם אל עולם, היינו מעולם העליון אל עולם התחתון,

ויבא מלך הכבוד, ר"ל שה' הוא מלך על הכבוד, שכל הכבוד הנמצא בבריאה הוא מֶלֶך עליה,

כי הכל מאתו ומלכותו מושלת בכל כבוד.

והנה ידבר בזה בשתי בחינות, בחינה אחת היא מה שינשאו פתחי עולם,

שהנפעל מורה שינשאו מצד ההכרח, והוא מצד שה' הוא המושל להרוס כל סדרי הטבע לגמול ולענוש שמצד זה ייראו כולם מפניו יראת הפחד וינשאו מצד יראתו, וע"ז שואל,

מלבי"ם ביאור המילות (ז-ט) והנשאו, שאו. הנפעל הוא ע"י אחר מכריח ושאו מעצמכם. גבור, גבור מלחמה, עמ"ש (ישעיה ג'):

 

(ח) מִ֥י זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ה֭' עִזּ֣וּז וְגִבּ֑וֹר ה֗' גִּבּ֥וֹר מִלְחָמָֽה:

מלבי"ם מי זה מלך הכבוד, אשר ינשא מצד יראתו ופחדו?

משיב מפני שה' הוא עזוז וגבור, והוא גבור מלחמה, הגבור הוא מצד כחו בעצמו,

והגבור מלחמה הוא היודע טכסיסי מלחמה, ר"ל שהוא גבור מצד עצמו ברצותו להרוס כל חקי הטבע ולהכניע כולם בכחו הנסיי והפלאיי,

וגם הוא גבור מלחמה לסדר כל צבאות הטבע כפי רצונו וחכמתו ללחום בצבאותיו ולנצח ולמשול ממשל רב, (כמ"ש עמ"ש ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה),

ומצד זה ינשאו פתחי עולם מפניו בהכרח מפני פחדו ומוראו:

רד"ק מי זה מלך הכבוד. וכאילו שואלים השערים: מי הוא זה מלך הכבוד?

והתשובה: ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה.

ואמר אלה התארים לפי שהארון היה יוצא עמהם במלחמה והיו מנצחים בו אויביהם:

 

(ט) שְׂא֤וּ שְׁעָרִ֨ים ׀ רָֽאשֵׁיכֶ֗ם וּ֭שְׂאוּ פִּתְחֵ֣י עוֹלָ֑ם וְ֝יָבֹא מֶ֣לֶךְ הַכָּבֽוֹד:

מדוע כפל פסוק זה?

רד"קוהחכם ראב"ע כתב כי זה הפסוק השני רמז לשוב הכבוד בבוא הגואל. [כי לא היה הכבוד בבית שני] ופירש: ושאו פתחי עולם ראשיכם, כי ראשיכם שזכר עומד במקום שנים, כמנהג הלשון. ויבוא מלך הכבוד:

מלבי"ם שאו, עתה יאמר שראוי שישאו השערים ראשם מעצמם ושאו פתחי עולם בלא מכריח.

ולא מפני פחד העונש רק מצד יראת הרוממות מצד שהוא בורא כל,

שמצד זה יחוייב אליו ההכנעה הטבעיית, וע"ז שואל.

רש"י פתחי עולם – פתחים שקדושתן עולמית:

 

(י) מִ֤י ה֣וּא זֶה֘ מֶ֤לֶךְ הַכָּ֫ב֥וֹד ה֥' צְבָא֑וֹת ה֤וּא מֶ֖לֶךְ הַכָּב֣וֹד סֶֽלָה:

אבן עזרא מי – תוספת והוא בעבור שיעמוד בית שלישי

ולא הזכיר גבור מלחמה בעבור וכתתו חרבותם לאתים והארץ תשקט מכל מלחמה

וטעם ה' צבאות שיהיו אנשי הדור כמו מלאכי השם וטעם ה' צבאות

כי נקרא השם ככה בעבור צבא השמים כאשר פירשתי לא בעבור צבא ישראל כאשר אמר הגאון:

מלבי"ם מי הוא זה מלך הכבוד שישאו מעצמם מלפניו מצד יראת רוממתו?

ומשיב ה' צבאות, ע"י שכל צבאות הבריאה הם שלו, עי"כ הוא מלך הכבוד,

אינו דומה כמלך שהכבוד אינו שלו רק ע"י המכבדים אותו,

אבל אחר שכל הצבאות הם שלו א"כ כבודו עצמי לו, והוא עצמו הוא מלך הכבוד:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128