השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק כז

(א) לְדָוִ֨ד ׀ ה֤' ׀ אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א ה֥' מָֽעוֹז־חַ֝יַּ֗י מִמִּ֥י אֶפְחָֽד:

מלבי"ם לדוד. במזמור הזה יבאר כי ההשגחה נמשכת אחר הדבקות בה',

והדבק בו תדבק בו ההשגחה התמידית ותשמרהו מכל הפגעים

וע"כ סמוך לבו לא יירא משום דבר רע, כי לא יאונה לצדיק כל רע

רק ברגע אשר הפסיק חוט הדבקות ונפנה מעבודת ה', כמו שבאר במו"נ (פנ"ג משלישי),

ולכן מכל המון הבקשות אשר יבקש האדם ראוי שישים פניו אל שאלה אחת בה ימצא כל מבוקשיו, והוא שידבק בה' תמיד.

עפ"ז מתפלל שיעזרהו ה' על הדביקות הזה ויסיר מעליו כל המונעים אשר ישביתוהו מן הענין הגדול הזה אשר הוא תכלית אשרו ובקשתו:

ה' אורי, היראה הוא מדבר ידוע והפחד הוא מדבר בלתי ידוע,

ואשר יתירא אדם מאויבים גלוים הלוחמים אתו נקרא יראה,

ונגד זה אחר שה' אורי וישעי ממי אירא, ר"ל שיצוייר שיירא אדם מאויביו,

א] פן יפלו עליו בלילה מבלי יוכל לראות אותם להשמר מפניהם, נגד זה אמר ה' אורי

ב] פן יהיה חילם וכחם רב מחילו וכחו, נגד זה אמר ה' ישעי, וא"כ ממי אירא?

ואשר יתירא אדם משונאיו החורשים עליו רעה בסתר כמו להשחית עץ בלחמו הוא לא ידע, [הוא מלשה"כ בירמיהו פרק יא "כִּֽי־עָלַ֣י׀ חָשְׁב֣וּ מַחֲשָׁב֗וֹת נַשְׁחִ֨יתָה עֵ֤ץ בְּלַחְמוֹ֙ וְנִכְרְתֶ֙נּוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ חַיִּ֔ים וּשְׁמ֖וֹ לֹֽא־יִזָּכֵ֥ר עֽוֹד"]:

זה נקרא פחד, נגד זה אמר אחר שה' מעוז חיי א"כ ממי אפחד:

מלבי"ם ביאור המילות אירא, אפחד, היראה הוא מפני דבר ידוע, והפחד הוא מפני דבר בלתי ידוע

ומקורו בעצם המפחד (ישעיה נ"א י"ג, מיכה ז' י"ז, איוב ג' כ"ד ובכ"מ):

אמירת המזמור באלול רבים נהגו לומר מזמור זה מאלול ועד הושענא רבה, ורמזו במדרש – אורי – זה ראש השנה, ישעי – זה יוה"כ, ובאחרונים הוסיפו כי יצפנני בסוכו – זה חג סוכות.

 

(ב) בִּקְרֹ֤ב עָלַ֨י ׀ מְרֵעִים֘ לֶאֱכֹ֪ל אֶת־בְּשָׂ֫רִ֥י צָרַ֣י וְאֹיְבַ֣י לִ֑י הֵ֖מָּה כָשְׁל֣וּ וְנָפָֽלוּ:

אבן עזרא בקרוב – יש אומרים בקרוב מגזרת המלמד ידי לקרב ואחרים אמרו באשר יקרבו אלי…:

מלבי"ם בקרוב, (זה באור מה שאמר ממי אפחד), עת יתקרבו מרעים זה לזה להמתיק סוד עלי,

היינו בעבורי, להרע לי בסתר. וזה בא' משני פנים,

א] אם כוונתם להנאתם, כמו גנבים ושודדי לילה, ועז"א לאכל את בשרי,

ב] אם כונתם מחמת איבה ומשטמה,

ועז"א צרי ואויבי הבאים לי – בשבילי, לא בשביל לאכל בשרי להנאתם, רק לי לנקום בי,

יהיה איך שיהיה המה כשלו ונפלו, ר"ל הגם שאני לא אעשה נגדם דבר כי איני יודע מי המה,

הם מצד עצמם יכשלו בעצתם ויפלו בלא פעולתי כלל, ע"י ה' שהוא מעוז חיי:

מלבי"ם ביאור המילות בקרב. שיתקרבו זה לזה לדבר בסתר, כמו קרבו רודפי זמה, ועלי בעבורי,

וההבדל בין צר ואויב התבאר לקמן (פ"ט כ"ג):

 

(ג) אִם־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י ׀ מַחֲנֶה֘ לֹֽא־יִירָ֪א לִ֫בִּ֥י אִם־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ:

מלבי"ם אם תחנה, (זה באור מ"ש ממי אירא) גם אם תחנה [-מחנה ל' נקיבה] עלי מחנה שהם הבאים ללחום אתי בגלוי,

בכל זה לא יירא לבי, ומוסיף שגם אם המחנה הזאת תקום עלי למלחמה,

בכ"ז בזאת אני בוטח, במה שיאמר [דוד בפסוק הבא], והוא, כי.

מלבי"ם ביאור המילות בזאת, במה שיפרש כי יצפנני בסוכה:

אלשיך והנה סימן יש בידי, והוא כי אם תחנה עלי מחנה –

הוא בהזכיר מאמרם ז"ל (ברכות ס א) על ההוא תלמיד דהוה מירתת אמר לו רבו חטאה את דכתיב (ישעיה לג יד) פחדו בציון חטאים כו',

וכן כתבנו על פסוק (בראשית לב ח) ויירא יעקב מאד ויצר לו, כי בראות יעקב שהיה לו מורא בלבו מעשו היצר לו על המורא, באומרו אם לא שיש עלי איזה חטא או שאני חייב לאחי על מה שלקחתי ממנו הברכה לא היתה יראה נופלת עלי,

וזהו "ויירא יעקב מאד" ואז "ויצר לו" על היראה שנפלה עליו באומרו כי היא הוראת חטא!

ועל דרך זה תהיה כוונת דוד באומרו הנה כאשר תחנה עלי מחנה שחונה נגדי מרחוק,

אני רואה שלא יירא לבי כי אין מורא נופלת בלבי, אז אני מתחזק באומרי כי אין עלי חטא להפחיד לבי,

ועל כן כשתקום עלי מלחמה מהמחנה ההוא, בזאת אני בוטח,

בהוראה זו שראיתי שֶׁמִרְאוֹת המחנה חונה עלי אין יראה בלבי אני בוטח שאנצח המלחמה.

באופן שמשני הסוגים של האויבים איני מיצר כלל:

 

(ד) אַחַ֤ת ׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵֽאֵת־ה֘' אוֹתָ֪הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־ה֭' כָּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹֽעַם־ה֗' וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵיכָלֽוֹ:

מלבי"ם אחת שאלתי מאת ה', איני שואל דברים רבים לפי התחדש הצרכים, שיתחדש לכל אדם בכל עת שאלה אחרת, רפואה, מזונות, הצלה מהאויב וכדומה,

רק שאלה אחת שאלתי בעבר, ואותה אבקש תמיד בעתיד, כי בשאלה זו כלולים כל השאלות,

והוא שבתי בבית ה' כל ימי חיי, השאלה ששאלתי אודות שבתי בבית ה' רק אותה אבקש,

שעל ידה אגיע לכל הצרכים הפרטיים.

גם ר"ל שלא שאל שאלה זאת כדי שעל ידי זה ישיג תכליתים אחרים,

דהיינו שלא כיון בשאלתו שישב בבית ה' שעי"ז ינצל מאויביו וימצא כל צרכיו,

שא"כ השאלה אינה הבקשה*, כי בקשת לבו הוא שימצא צרכיו הגם ששאלת פיו הוא שבתו בבית ה',

רק ששאלה זאת היא עצמה הבקשה, והוא גוף התכלית הנרצה אצלו,

ועז"א אחת שאלתי [בפי] וגם אותה אבקש [בלבי] שהוא ג"כ הבקשה,

כי מה שאשאל שבתי בבית ה' כל ימי חיי, הוא על הכוונה כדי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו,

ואין בלבי כונה אחרת, כי מה שימצא ע"י זה גם יתר הצרכים הם ג"כ ישיבו אמצעים אל התכלית הזה,

ר"ל שמה שע"י שישב בבית ה' ינצל מאויבים ומעיקים וימצא כל צרכיו,

עי"כ יהיה לבו פנוי לישב בבית ה' תמיד שהוא התכלית העקרי אצלו:

מלבי"ם ביאור המילות שאלתי (אבקש) הבקשה היא מה שחפץ בלבו, מבקשי ה', בקשו צדק, בקש קהלת למצוא דברי חפץ, עי' מ"ש בפי' מגלת אסתר על מה שאלתך ומה בקשתך: בבית ה', בהיכלו ההיכל פנימי מן הבית (כנ"ל ה' ח') ולבקר מענין דרישה, או ר"ל בכל בקר:

רש"י ולבקר בהיכלו – ליראות שם בכל בקר ובקר כך פירשו דונש,

ומנחם [וראב"ע] חברו עם לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ"ז), אבל דונש פתר לשון בוקר:

המגיד מדובנא מבאר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש" משל למה הדבר דומה? לאדם שבנו חלה ולא רצה לטעום כלום. קרא אביו לרופא ונתן לו מרשם לתרופה. סירב הבן לקבל את התרופה והלך ונחלש.

אמר לו הרופא קח רק מלא כף אחת מן התרופה ולא יותר. אמר לו הילד, אם תבטיחו לי שלא תפצירו בי עוד לקבל התרופה, או לאכול, אסכים לקחת. הבטיחו לי שלא יפצירו בו עוד. לקח הבן מן התרופה.

אמר הרופא לאב 'עכשיו ישתפר מצבו ולא תצטרך עוד לכופו לאכול' כי הוא יבקש מעצמו.

הנמשל: דוד אמר אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש. אני מבקש מהקב"ה שיתן לי 'לב טהור'.

לאחר מכן 'אותה אבקש שבתי בבית ה' כו" מעצמי אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.

שאם אדם מבקש טובה מחבירו, הרי לאחר שקיבלה שוב אינו מבקשה.

לא כן בתורה, אם אדם לומד תורה מרגיש בה טעם – מבקש וחוזר ומבקש.

וזהו שאומר דוד, אחת שאלתי מאת ה', אם בקשתי מאת ה' פעם אחת, אותה אחזור ואבקש.

בשם החפץ חיים אומרים [ בס' אושר אהרון] שמטבע האדם שרצונותיו מתחלפים לפי מעמדו. אין משאלה של עשיר דומה למשאלה של עני. [או של צעיר לשל מבוגר]. ואמר דוד, אחת שאלתי מאת ה' בהיותי רועה צאן אותה אבקש גם עכשיו כשאני מלך, [הן בילדותי והן בזקנותי] שבתי בבית ה' תמיד וגו'.

בספר "שארית מנחם" מהגה"ק מוישווא זצ"ל כותב: טעם על אמירת קפיטל לדוד ה' אורי וגו' בחודש אלול ותשרי, י"ל על פי פירושו של ה"פנים יפות" להפלאה, על הפסוק 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש' וגו' דהכונה דהנה איתא בגמ' דאין לבקש על שני דברים כאחד דאינו נענה אפילו על אחד מהם,

והנה אנחנו שואלים בר"ה ויוה"כ כמה וכמה בקשות [כל ה'אבינו מלכנו' 'אלקינו שבשמים' וכו']?

אך הענין הוא שכל הבקשות כוונתם לדבר אחד – לעבודת השי"ת ולקבל פני השכינה ושלא יהיה לנו שום מניעה בעבודת השי"ת ולישב בבית ה' ולחזות בנועמו,

וזה שאמר דוד המלך ע"ה אעפ"י שביקשתי הרבה בקשות "אחת היא" אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, ולא יותר. והיינו שבתי בבית ה' כל ימי חיי, עכ"ד ה"פנים יפות".

לכן דוקא בימים נוראים אומרים המזמור – לומר – כל בקשותינו בימים אלה – בקשה אחת הן!

 

(ה) כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי ׀ בְּסֻכֹּה֘ בְּי֪וֹם רָ֫עָ֥ה יַ֭סְתִּרֵנִי בְּסֵ֣תֶר אָהֳל֑וֹ בְּ֝צ֗וּר יְרוֹמְמֵֽנִי:

מלבי"ם כי, זה סיום דבריו שאמר בזאת אני בוטח, שאחר שאחת שאלתי מאת ה' שאשב בביתו

א"כ בזאת אני בוטח כי יצפנני בסוכה ביום רעה,

כי מה שאסתר בסתר אהלו יהיה מעוז ומגדל עוז מפני אויב כאלו בצור ירוממני,

עד שלא יוכל שום אויב לעלות אלי:

מלבי"ם ביאור המילות יצפנני בסוכה, יסתירני בסתר אהלו. הצפון הוא שלא תראהו העין לפי שעה הפך של צפה (עי' יהושע ב'), והסתר הוא הנסתר לגמרי, וכן האהל הוא יותר מן הסוכה ומוסיף והולך:

רש"י כי יצפנני בסכה – בטוח אני שיצפנני בבית מקדשו [אבן עזרא כמו ויהי בשלם סכה]

ושנינו בסדר עולם שהמקרא הזה נאמר על יואש בן אחזיה שהסתירתו יהושבע אחותו בעליית בית קדשי הקדשים, כענין שנאמר (מלכים ב י"א) ויהי אתה בית ה' מתחבא שש שנים:

בצור ירוממני – העמיד על סלע רגלי:

 

(ו) וְעַתָּ֨ה יָר֢וּם רֹאשִׁ֡י עַ֤ל אֹֽיְבַ֬י סְֽבִיבוֹתַ֗י וְאֶזְבְּחָ֣ה בְ֭אָהֳלוֹ זִבְחֵ֣י תְרוּעָ֑ה אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה לַהֽ':

מלבי"ם ועתה לא אירא עוד משום אויב, כי ע"י שמירת ה' ירום ראשי על אויבי סביבותי,

ואזבחה באהלו זבחי תרועה – ר"ל שהלוחם ומנצח את אויביו יזבח זבחי תרועה,

ר"ל זבחי תודה על תרועת המלחמה ונצחונה, כמ"ש וכי תבאו מלחמה בארצכם והרעותם בחצוצרות,

אבל אנכי שאנצח ע"י שאהיה באהל ה' א"כ ישיבת האהל היא תרועת המלחמה ונצחונה,

וע"ז בעצמי אשירה ואזמרה לה' שהפיל את אויבי לפני:

מלבי"ם ביאור המילות זבחי תרועה זבחים מורים על תרועת מלחמה, וכן זבחי צדק (כנ"ל ד').

אשירה ואזמרה עי' הבדלם (שופטים ה'):

רש"י זבחי תרועה – זבחים שאומר עליהם שיר:

 

(ז) שְׁמַע־ה֖' קוֹלִ֥י אֶקְרָ֗א וְחָנֵּ֥נִי וַעֲנֵֽנִי:

מלבי"ם שמע ה', אחר ההקדמה הזאת מתחיל להתפלל שיסיר ה' מעליו את המונעים והמטרידים אותו בעבודת ה',

ובאר כי בקשתו זאת אינה בשביל צרכיו רק כדי שעי"ז ישיג התכלית העקרי שיכול לעבוד את ה',

וכל בקשתו היא רק על השגת התכלית הזה,

ותחלה אמר שמע ה' קולי אקרא על התפלה שיתפלל להנצל מאויביו, אבל הקדים לאמר.

 

(ח) לְךָ֤ ׀ אָמַ֣ר לִ֭בִּי בַּקְּשׁ֣וּ פָנָ֑י אֶת־פָּנֶ֖יךָ ה֣' אֲבַקֵּֽשׁ:

מלבי"ם לך אמר לבי, ר"ל הגם שבפי אני מבקש ענינים אחרים, הצלה מהאויב וכדומה,

הלא לבי כבר אמר לך את עיקר בקשתי, לבי אמר לך, כי "בקשו פני את פניך ה'", זאת אבקש,

רק זאת אבקש והיא עיקר בקשתי שפני יבקשו את פניך, שפני לא יבקשו שום דבר רק השגת פניך,

שהוא הדבקות וההשגה של פני ה', והיא כל מגמתי, וא"כ.

מלבי"ם ביאור המילות לך אמר לבי. ציין שלבו דיבר אל ה' ואמר לו מה שמבקש.

בקשו פני, שדבר אל פניו (הפנים מצייר פְנים האדם וכוונתו העקרית), ואמר להם, אתם פני, בקשו פני ה':

רש"י לך אמר לבי בקשו פני – בשבילך בשליחותיך אומר (לי) לבי בקשו כלכם ישראל את פני ואני שומע לו, את פניך ה' אבקש:

 

(ט) אַל־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ ׀ מִמֶּנִּי֘ אַֽל־תַּט־בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל־תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל־תַּֽ֝עַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי:

מלבי"ם אל תסתר פניך ממני, ר"ל שלא יהיה עכוב בין מצדך שתסתיר פניך ממני,

ולא מצדי ע"י שתט פני ממך ע"י האף,

(ור"ל שלא יעכבהו לא עומק המושג שהיא הסתרת פנים מצדך, ולא קוצר המשיג או החטא וכדומה שהיא ההטיה מצד המשיג),

והלא תמיד עזרתי היית בדברים שאין כחי מספיק וצריך אני לעזר, וא"כ גם עתה אל תטשני:

מלבי"ם ביאור המילות אל תטשני ואל תעזבני. הנטישה היא יותר מן העזיבה (עי' מ"א ח', ירמיה י"ב ז', לקמן צ"ד י"ד), ומוסיף גם אל תעזבני:

רש"י אל תט – אל תכריע כמו ויט שמים (לעיל תהילים י"ח):

רד"ק אל תסתר פניך ממני. פניך שאבקש אל תסתירם ממני. אל תט באף עבדך, אל תטני ואל תטרידני בעסקי העולם הזה שהם אף וכעס למתעסק בהם, כמו שאמר (מזמור צ, י): ורהבם עמל ואון.

עזרתי היית, עד הנה היית עזרתי בצרכי הגוף, ועתה בשאלי עזרתך בצרכי הנפש,

אל תטשני ואל תעזבני אלהי ישעי, כמו שהושעתני מִצָּרַי כן תושיעני מעמל הגוף ואתעסק בצרכי הנפש:

 

(י) כִּי־אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי וַֽה֣' יַֽאַסְפֵֽנִי:

מלבי"ם כי אבי, ממשיל א"ע כיתום שעזבוהו אביו ואמו וה' חמל עליו ויאספהו אל ביתו לגדלהו

ואחר שכל מחסורי עליך א"כ ראוי שתורני הדרך ותשגיח עלי כי אין עזר זולתך:

רש"י כי אבי ואמי עזבוני – בשעת תשמיש להנאתן נתכוונו כיון שגמרו הנאתן זה הופך פניו אילך וזה הופך פניו אילך:

וה' יאספני – הקדוש ברוך הוא שומר את הטיפה וצר את העובר [ממדרש רבה פ' תזריע יד-ה]:

 

(יא) ה֤וֹרֵ֥נִי ה֗' דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר לְ֝מַ֗עַן שׁוֹרְרָֽי:

מלבי"ם הורני, גם ביקש שיקל אליו האמצעיים הצריכים אל הידיעות האלהיות והשגת האמתיות,

מבקש שהדרך הגדול יורהו,

ובארח הפרטי שלא די בהודעה לבד ינחהו, וכבר התבאר (סי' ה') כי יש שני מעכבים,

א] מה שאינו יודע הדרך, אמר הורני ה' דרכך,

ב] הדרכים והמכשולות שיש בדרך, אמר ונחני בארח מישור,

והנמשל, על העדר הידיעה יודיעהו, ועל העכובים שיש ע"י היצר והתאות ובקשת הצרכים ההכרחיים אמר שינחהו בארח מישור,

וכ"ז צריך שתעשה למען שוררי הרוצים בין להמיתני בין להחטיא את נפשי:

מלבי"ם ביאור המילות דרכך, בארח. הבדלם למעלה (כ"ה ד'):

רד"ק שוררי, הם האויבים המביטים אותו בעין רעה, כמו (ש"א יח, ט): ויהי שאול עוֹיֵן את דוד, והם חושבים כי אין לו חלק בה':

אבן עזרא הורני – אמר אחד מחכמי לב הרוצה להתגבר על שונאיו יוסיף בעבודת השם:

 

(יב) אַֽל־תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י כִּ֥י קָֽמוּ־בִ֥י עֵֽדֵי־שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס: (יג) לוּלֵ֗א הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־ה֗' בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים:

מלבי"ם (יב – יג) אל תתני בנפש צרי, כי הלא לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים קמו בי עדי שקר ויפח חמס, ר"ל לולא האמונה הגדולה שיש לי שהאמנתי בהבטחת ה' שהבטיח לי את המלוכה,

והאמנתי שעוד אשוב אראה בטוב ה' בארץ חיים היינו בא"י, שעוד אשוב לארץ,

לולא האמונה הזאת, הלא כבר קמו נגדי עדי שקר שהעידו עלי שקר לפני שאול והפיחו חמס כדי להרגני,

רק זכות האמונה הגדולה שהיה לי עמדה לי

וגם שע"י גודל אמונתי התחזקתי בכל פעם, וע"י אומץ הלב באמונתי נמלטתי מידם,

ולדעת חז"ל (בברכ' ד') כיון במ"ש בארץ חיים על שכר העוה"ב,

ולדעתם מ"ש כי קמו בי עדי שקר היינו הדעות החיצוניות שנולדו בלבו ע"י שראה צדיק אובד בצדקו,

שמזה יעמדו טענות נגד ההשגחה כמו שהתבאר בספר איוב,

והעד המעיד אל טענות אלה היה דוד בעצמו עוניו ומכאוביו,

רק ע"י האמונה בעוה"ב יתבטלו כל טענות האלה, כי תחת יסורי הצדיקים בעוה"ז בארץ החיים משנה יירשו לעוה"ב, ובזה בטלה העדות השקר הזה מיסורי הצדיקים להעיד בזה נגד ההשגחה,

אולם לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים לעוה"ב,

היו קמים בי בלבי ובמחשבתי עדי שקר ויפח חמס לכפור בהשגחה ובשכר ועונש,

ולכן אבקש הורני ה' דרכך, וכמ"ש משה רבינו עליו השלום על שאלה זו הראני נא את כבודך:

מלבי"ם ביאור המילות ויפח. הוגה ומצפצף:

 

(יג) לוּלֵ֗א הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב־ה֗' בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים:

רש"י לולא האמנתי וגו' – אם לא שהאמנתי בהקב"ה כבר קמו בי אותם עדי שקר וכלוני, לולא נקוד עליו למדרש שדרשו רבותינו יודע אני שאתה נותן שכר לצדיקים לעולם הבא אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו:

[נראה לפרש ע"פ שאחז"ל שכשהכתב רבה – דורשים את הכתב. לפ"ז כאילו כתוב "לוא" – דהיינו לא האמנתי שאזכה לראות בטוב ה' כו'. א"נ "לוּא" כמו לואי ואזכה, לו יהי שאזכה, א"נ לוא – כמו לאו בהיפוך אתון].

חומת אנך לולא האמנתי. לולא אותיות אלול וכו' קוה אל ה' באלול חזק ויאמץ וכו' בעשרת ימי תשובה.

וקוה אל ה' ביום הכפורים. ארץ החיים:

שער המלך מבאר שאותיות לולא הן אלול דוקא למפרע, שכמו שהצבי רץ ומחזיר פניו לאחוריו, כמו"כ האדם רץ כל השנה וצריך בחודש אלול להחזיר פניו לאחוריו ולתקן את אשר פגם בכל השנה.

 

(יד) קַוֵּ֗ה אֶל־ה֥' חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־הֽ':

רש"י וקוה אל ה' – ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקוה:

אלשיך קוה אל ה' כו'. הנה כתבנו (פסוק יא) כי שלשה דברים שאל זו אחר זו בהדרגה כדרך העני המחזר. ראשונה, את פניך ה' אבקש (פסוק ח) שיהיו פני ה' אתו.

שנית, שאחר היות פניו אתו אל יסתיר פניו ממנו לשום סיבה, וזהו אומרו (פסוק ט) אל תסתר פניך ממני אל תט באף עבדך שלא יטה ממנו בזמן כעס ואף, פן יצא באף מן השורה.

שלישית, שיהיה עמו להורות לו ולהנהיגו בדרך חסידות לפנים מן השורה, ועל זה אמר (פסוק יא) הורני ה' דרכך ונחני בארח מישור.

על שלש אלה רוח הקדש תשיב אמריה לו ותאמר,

על הראשונה, קוה אל ה' כי יהיה עמך שהוא יותר מאשר שאלת באמור את פניך ה' אבקש.

ועל השנית אמר חזק ויאמץ לבך, כלומר אשר שאלת שלא יסתיר ה' פניו ולא יטה באף עבדו

שהוא בעת כעסך ואפך, לזה אני אומר לך אל תניח הכל אל ה',

כי אם רק חזק לבלתי יהיה לך אף וכעס, ועל ידי כן ויאמץ לבך הוא יתברך יאמצהו לבלתי כעוס,

כי בא ליטהר מסייעין אותו (יומא לח ב).

ועל השלישית והיא להתנהג בחסידות, אמר וקוה אל ה' יעשה גם את זה לך:

מלבי"ם קוה, עפמ"ש שבזכות האמונה שהאמין בהבטחת ה' ניצול מאויביו כי קוה אל ה' שישוב לראות בטוב ה', עפ"ז יאמר ויצוה לקוות אל ה',

ומבאר כי התקוה לה' נבדלת מן התקוה לב"ו בשני דברים,

א] שהתקוה לזולתו הלא תוחלת ממושכה מחלה לב,

אבל ע"י הקווי לה' חזק ויאמץ לבך שהיא תתן חוזק ואומץ לב,

ב] הקווי לזולתו אין התקוה תכלית לעצמה רק תכלית הקווי הוא שימצא מבוקשו,

וא"כ תכלית הקווי הוא שלא יקוה עוד, ר"ל שישיג תקותו ולא יצטרך עוד לקוות,

אבל הקווי לה' היא תכלית לעצמה, עד שתכלית הקווי הוא שיחזק לבו ויחזור ויקוה,

עז"א קוה חזק וקוה אל ה':

מלבי"ם ביאור המילות קוה, ציווי, ויל"פ לולי האמנתי ואמרתי לנפשי קוה אל ה',

חזק ויאמץ – האימוץ הוא התמדת החוזק ובא ביחוד על אימוץ הלב כמ"ש בכ"מ:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128