השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק לב

(א) לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה:

רש"י לדוד משכיל – אמרו חכמים כל מזמור שנאמר בו משכיל ע"י מתורגמן אמרו…:

הרי מיטראני – כל מקום שנאמר משכיל שהיה משכיל ברוח הקודש והיה מחבר המזמור:

מלבי"ם לדוד משכיל, מזמור זה נתיסד על עצירת גשמים שהיה בעת ההיא וגזרו צום ותענית והתודו על עונותיהם (כמו שכן היה דרכם בעת הצום לפשפש במעשיהם) ונעתר ה' להם והוריד הגשם

והגשם היה שוטף מאד בכל זה היה לברכה,

ונראה גם כן שבעת ההיא היה להם מלחמה עם אויביהם ושטף הגשם והמים עכב את האויבים מבוא בגבולם

וי"ל שהיה זה בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ששאלו אז באורים ותומים ונודע להם עונם ותקנו אותו וירד הגשם (כנז' בספר שמואל),

וגם המזמור שאח"ז מחובר אל מזמור זה, כמו שיתבאר.

אשרי – אחר שראה שע"י שהתודו את עונם נושעו, כאלו היה הצרה ע"י מה שכסו את עונם עד עתה,

אמר אשרי נשוי פשע של כסוי חטאה, אשרי מי שמוחלים לו על הפשע שפשע במה שכסה חטאיו,

כי מצד שהוא כסוי חטאה ואינו מתודה עליהם שב החטא לפשע ומרד כמחזיק בחטאותיו וענשו קשה,

ואשרי מי שנושאים לו פשע זה הגדול:

מלבי"ם ביאור המילות פשע, חטאה, עון. הבדלם ידוע בכ"מ, העון מציין עוות המחשבה, והחטא מציין המעשה, והפשע מציין המרד.

כיסוי החטא, והעלמתו הוא עצמו פשע ומרד גדול, עז"א פשע של כיסוי חטאה,

(ר"ל המעלים חטאו, כמו מכסה פשעיו לא יצליח) ואומר אשרי אדם שלא יחשוב ה' לו גם עוות מחשביי, שלא חטא אפילו במחשבה, ועז"א ואין ברוחו רמיה,

ועז"א חטאתי אודיעך וגם עוני לא כיסיתי, הגם שהעון נסתר יותר מן החטא,

ר"ל שהתודיתי על המעשה והמחשבה, ושניהם יחד הם פשע נגד ה', לז"א עלֵי פשעי לה',

ואתה לא לבד שנשאת החטא, נשאת גם עון של חטאתי גם עוות המחשבה:

אבן עזרא …ויש שאלה קשה הנה מצאנו דוד אומר כי חסיד אני ולא תתן חסידך אם כן איך מצאנו בכמה מזמורים שיש לו פשעים ועונות כי פשעי אני אדע?

והתשובה כי לבו היה שלם עם השם ולא פשע ולא חטא רק כנגד בני אדם יש לו פשיעות בשגגה

ואחרים אמרו שהוא מדבר בעד אחרים שהם בגלות

אם כן מה יעשה במלת כי פשעי אני אדע שהוא בדבר בת שבע ועוד אפרשנו:

כתב הרמב"ם – אשרי נשוי פשע כסוי חטאה – בעבירות שבין אדם למקום מתודה לפניו יתברך אך לא יגלה חטאיו לבנ"א, ורק בעבירות שב"א לחבירו נא' מכסה פשעיו לא יצליח. [ומוסיף הראב"ד שכן הוא גם בעבירות המפורסמות וגלויות שחטא בבנ"א למקום ג"כ צריך לפרסם התשובה ויתבייש ברבים].

של״ה בשם מדרש – אשרי נשוי פשע. מי שאמו שתתה מהמים המאררים ונמצאת טהורה התחיל להתפאר באמו, אמר לו אדם אשרי אדם לא יחשוב ד׳ לו עון, אשרי מי שלא שתתה אמו כל עיקר.         [כאותו עבריין משוקם שהלך עם תעודת יושר והתהלל בה…].

 

(ב) אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב ה֣' ל֣וֹ עָוֹ֑ן וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה:

מלבי"ם אשרי, ובכ"ז טוב יותר מי שלא יחשב ה' לו עון שלא חטא כלל,

ואין ברוחו רמיה, שרוחו תמיד עם ה' וא"צ להתודות,

זה טוב יותר מן הבעל תשובה שכבר היה ברוחו רמיה ועון:

רש"י …ולא יחשב לו עון – ובלבד שלא תהיה ברוחו רמיה להיות בדעתו לשוב אל קיאו:

רד"ק …ואדוני אבי ז"ל פירש הענין הזה כן. אמר: כי זָכַר שלש מדרגות שהצדיקים הם בהן. והחל במדרגה התחתונה, והוא נשוי פשע: והוא שחטא והעוה ועבר עבירות, ואחר כן חזר בתשובה שלימה ונסלח לו.

כסוי חטאה – שיש לו זכיות וצדקות הרבה ואין לו כי אם חטא קטן. והוא כסוי, ואינו נראה בתוך צדקותיו. דומה כמו גרעין דוחן בתוך סאה של חטים שמתכסה הגרעינה בהם שאינה נראית.

לא יחשוב ה' לו עון זה שלא חטא כלל, ואפילו על לבו לא עלה, וזהו: ואין ברוחו רמיה.

ואמר: כי הקדים תחילה נשוי פשע בעבור כי רוב הצדיקים במדרגה הזאת ומיעוטם כסוי חטאה,

והמעט מן המעט לא יחשוב ה' לו עון:

החיד"א בשם הר"מ מויטבסק יבואר בדרך צחות אשרי אדם 'לא יחשוב ה׳ – לו עון'! שבעיניו אם לא מקיים רגע אחד שויתי ה׳ לנגדי תמיד׳ נחשב לו עוון…

 

(ג) כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֝שַׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם: (ד) כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֘ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה:

מלבי"ם (ג – ד) כי, עתה מתחיל לבאר הדבר ואיך קשה מאד הפשע של כסוי חטאה,

שהלא כל זמן שהחרשתי ולא התודיתי על חטאותי בלו עצמי ע"י שאגתי,

ששאגתי כל היום מצד שיומם ולילה תכבד עלי ידך (היינו מכת ידך) במה שנהפך לשדי בחרבוני קיץ,

דהיינו המכה של עצירת גשמים, שע"י חרבוני ויבשות הקיץ נהפך לשדי,

שכל לחלוחית האדמה והפירות נהפך לחורב ויבשות,

מזה מבואר שע"י שלא התודיתי על חטאתי נעצרו הגשמים וכבדה עלי יד ה' בקיץ חרב ויבש,

עד שבלו עצמי מרוב שאגתי על הצרה, סלה סיום הענין:

מלבי"ם ביאור המילות כי. כמו כאשר, בלו עצמי ע"י שאגתי:

(ד) לשדי. הלמ"ד שורש כמו כטעם לשד השמן, מענין לחלוחית: וחרבוני. שם, מעין חרב ויבש:

תרגום יונתן – כי החרשתי מדברי תורה – בלו עצמי.

 

(ה) חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֢יעֲךָ֡ וַעֲוֹ֮נִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַה֑' וְאַתָּ֨ה נָ֮שָׂ֤אתָ עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה:

מלבי"ם חטאתי, (מציין הצום והוידוי), אומר, אמנם אחרי שהסכמתי להודיעך חטאתי ולהתודות,

ועוני לא כסיתי, אז נושעתי מהצרה,

כי תיכף כאשר אמרתי אודה עלי פשעי לה', אז אתה נשאת עון חטאתי וירד הגשם,

הרי שהוידוי מועיל ומשיב חמה, סלה סוף הענין:

ספורנו מיד שאמרתי אודה על פשעי, נשאת עון חטאתי,

כי מיד שאמרתי לנתן הנביא חטאתי אמר נתן גם ה׳ העביר חטאתך.

אמרתי אודה עלי פשעי לה׳. אמרתי בלבי אודה רק על פשעי שהם חמורים ביותר

ואתה נשאת עון חטאתי סלה, ואתה תשא את העון והחטאות שהם פחות חמורים מן הפשע.

ועוד שיש דין של 'קים ליה בדרבה מיניה׳ שאם נתחייב אדם בב׳ עונשין

נידון בחמורה ופטור מן הקלה אף כאן כשענש על החמורה נפטר מן הקלות.

 

(ו) עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֘ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ:

מלבי"ם על זאת, ע"י הגשם היה שטף מים רבים כנ"ל,

ע"ז אומר הנה לעת מצוא רק לשטף מים רבים, על זאת יתפלל כל חסיד אליך אליו לא יגיעו,

ר"ל לעת שימצאו מים רבים המוכנים רק לשטף, להשטיף את הכל,

הלא אז יתפלל כל חסיד שלא יגיעו המים אליו ושיפסק השטף, אבל פה היה בהפך, כי ע"י.

מלבי"ם ביאור המילות לעת מצוא. שימצאו מים שהם רק לשטף:

רש"י לעת מצוא – בהמצאך לקבל תפלתו ומה היא זאת?

רק לשטף מים רבים אשר לא יגיעו אליו שלא יפול ביד האומות שהם כמים שוטפים

וכן מצינו שהתפלל דוד על זאת ואמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה (שמואל ב כ"ד):

בראשית רבה (פרשת מקץ פרשה צב ב) (תהלים לב) על זאת יתפלל כל חסיד… לעת מצוא, לעת מצוי היום, לעת מצוי הדין, לעת מצוי הנפש, לעת מצוי החשבון.

תנחומא – לעת מצוא זו זיקנה, צריך אדם להתפלל על זקנתו שיהו עינו רואות ופיו אוכל ורגליו מהלכות.

הערות על שו"ת אפרקסתא דעניא חלק א סימן נז הערה ב ועפ"ד המלבי"ם ז"ל שם פרשתי בס"ד, הא דאמז"ל (ברכות ח' א) לעת מצוא זו אשה, שנאמר מצא אשה כו' דלכאורה הול"ל 'מצוא זו אשה' מבלי "לעת"?

וי"ל דרמזו בזה דתכלית היות אשה לאיש הוא כדי שימצא האיש עת פנוי לתורה,

וז"ש "לעת מצוא" שימצא העת זו ע"י אשה, וז"ש מצא אשה מצא טוב, אין טוב אלא תורה.

 

(ז) אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֘ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה:

מלבי"ם שאתה סתר לי מצר תצרני, וגם ר"ל שע"י השטף נצרת אותי מן הצר והאויב שבא לצור על ארצו

שלא יכול לבא אלי מפני השטף,

ועי"כ רני פלט תסובבני, כאלו סבבו אותי מחנה שמרננים [ושמחים ומודים] על הפליטה וההצלה מן האויב,

שהמים סבבו אותי לפלטני מני צר:

מלבי"ם ביאור המילות פלט. מקור רננות של ההצלה:

אלשיך אתה סתר לי מצר תצרני כו'. יש בני אדם שלא ישבחו את ה' רק בראותם מלחמה וצרה ונצולו ממנה, דרך משל אם יהלך איש לארץ רחוקה ויבואו עליו לסטים אחוזי חרב וחנית וינצל מחרבם, יודה לה' חסדו וימלא פיו תהלתו,

אך אם הדרך ההוא ילך איש ולא יפגענו שטן ולא פגע רע לא ישלם תודות, באומרו כי הדרך סלולה ובטוחה מאנשי דמים,

ונהפוך הוא, כי הלא זה הטיב לו ה' יותר מהראשון, כי זה גם הצילו ה' מראות ברע וצער,

מה שאין כן לראשון כי אחזתו רעד ויגיע עד שערי מות.

[כאותו יהודי בן ארבעים ששאל לרב שנולדה לו בת אך היא הילד השמיני במשפחה, והאם עליו לעשות קידוש להודאה? השיבו הרב ואם היא הייתה הראשונה שנולדת לך כעת, הייתה עושה קידוש? 'פשיטא' השיב הלה. א"כ השיבו הרב – מק"ו… (שעליך להודות כעת ולעשות קידוש שה' נתן לך מיד ילדים, ועוד שמונה!)].

ועל הסוג השני נאמר (תהלים קלו ד) לעושה נפלאות גדולות לבדו, כפירוש רבותינו ז"ל (נדה לא א) שאין בעל הנס מכיר בנסו אלא ה' לבדו והנצול לא ידע מאומה.

אמר דוד אתה סתר לי כלומר נסתר ממני שאיני רואה את הצר,

אחלה פניך תצרני שהוא הסוג השני כי לא אראנו.

ושמא תאמר לא אכיר בנסיי ולא אודה את ה', לא כן הוא,

כי אם אז אשלם תודות ורני של פלטה תסובבני סלה,

כאילו אתה בהצילך אותי מסבבני מהרני פלט שאשירה לך:

ולפי דרכנו בהמשך המזמור, יהיה הצר היצר הרע שלפעמים יבוא איש בידו חטא וינצל,

ולפעמים הקדוש ברוך הוא מרחיקו מן החטא שאפילו לא יזדמן לפניו.

יאמר, אתה בהסתר לי שאיני מכיר בנסי, אתה מצר תצרני – הוא היצר הרע שלא יביא חטא לידי,

ולא תאמר שלא ארגיש בנסי כדי להודות לך, רק בבוא הצר ואתמלטה ממנו,

כי אדרבה רני פלט תסובבני סלה, כי תמיד אחשוב שאתה מצילני אלא שאיני יודע בנסי,

מה שאין כן אם היה הצר הוא היצר הרע פוגע בי ותצילני מחרבו שלא הייתי מודה סלה, רק בעת ההיא:

 

(ח) אַשְׂכִּֽילְךָ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי:

מלבי"ם אשכילך, עפ"ז אמר, הלא א"כ טוב שלא ימתינו מלשוב בתשובה עד שיכם ה' בשבט מוסר,

כסוס וחמור שאינו מבין ללכת בדרך עד שמכים אותו במקל,

הלא טוב שבעת אשכילך ואורך בדרך זו תלך, לא אצטרך ליסרך ביסורים,

רק איעצה עליך עיני שיהיה די בקריצת עין שתבין ע"י ללכת בדרך הישר, אבל. [כפרש"יאיעצה לשון קריצת עין כמו עוצה עיניו לחשוב תהפוכות (משלי ט"ז)]:

רד"ק …איעצה עליך עיני, אתן לך עצה ממה שראיתי בעיני בעצמי, כי חטאתי והלכתי בדרך לא טוב,

והבנתי בעצמי ונחמתי ושבתי אל ה' בכל לבי, וְסָלַח לי וקיבל אותי בתשובה, כן תעשה אתה:

 

(ט) אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֘ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ:

אבן עזרא …א"ר משה אל תהיו כדמות הסוס שהוא צריך למתג ולרסן ואמר עדיו כמו לחיו וכמוהו המשביע בטוב עדייך:

לבלום – מלה ידועה בלשון חז"ל, וטע' בל קרוב אליך להזיקך

וי"א כי בל קרוב אליך חלילה לך מהיותך כסוס כדרך ועצת רשעים רחקה מני…

רד"ק אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך.

לא תהיו כמו הבהמה שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע ותזיק ולא תבין,

וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך,

שאין לה תבונה שתווסר ותווכח בדברים אם לא יעשו בה מעשה למנעה מן הרע.

אבל אתם לא תהיו כן, אלא הבינו וְהִתּוֹכְחוּ וְהִתְוַסְּרוּ ושובו לאל ממעשיכם הרעים ויסלח לכם.

וזָכַר הסוס והפרד שהם נרכבים, ויאחז הרוכב הרסן שהוא בפיהם בידו לכבשם ולהנהיגם אל מקום שירצה, ולמנעם מן המקום שירצו הם ללכת, ולמנוע פיהם מלהזיק.

ומתג ורסן אחד, והוא כלי עשוי לבלום פי הבהמה, אלא שהם משונים זה מזה בתכונת מעשיהם.

עדיו, פיו, כמו (מזמור קג, ה): המשׂביע בַטוב עֶדְיֵךְ:

מלבי"ם אל תהיו כסוס וכפרד אין הבין, שאם רוצים להראותו דרך ילך צריך מתג ורסן להנהיגו,

עד שבמתג ורסן צריך לבלום עדיו – לבלום ולעצור בעד עדיו והסרתו מן הדרך,

וכן לעצור בו בל קרוב אליך – שלא יקרב אליך להזיקך,

הלא אתה ראוי שיהיה די לך בקריצת עין, (והנה ידמה את האדם במליצתו בשני חלקיו כסוס ורוכבו, כי חומר האדם דומה כחומר יתר הבע"ח כסוס כפרד, רק האדם השוכן תוך חמרו היא הנפש השכליית הוא המנהיג את חמורו וחובש אותו ורוכב עליו,

וכמו שבעת ימרה הסוס ברוכבו יאסרהו רוכבו במתג ורסן, כן עת תמרה בהמת האדם הקרובה אליו שהוא חמרו בהנפש מנהיגו,

ייסרו גופו במכאובים והם לטובת האדם הרוכב על חמרו בל תבעט בו אתונו ותזיקו במעשיה הרעים,

והיה ראוי לכל הפחות שתבדל בהמת האדם שהוא חמרו מיתר הבהמה אשר הוא רוכב עליה,

במה שתכיר כי המתג והרסן והיסורים הם לטובת האדם העצמי שהיא נשמתו

בל תקרב חמורו אליו לנשכו ולהזיקו, היינו לקלקל את נשמתו,

ועז"א בל תהיה כסוס וכפרד גם בזה,

שאין הבין אשר המתג והרסן הם לטובת הרוכב לבלום עדיו [והסרתו מן הדרך] לבל קרוב אליך):

מלבי"ם ביאור המילות עדיו. מענין הסרה, כמו מעדה בגד, ולא עדה עליו שחל למפרשים, הן עד ירח לפירושי:

לבלום, לחסום בל יסור מהדרך,

או מענין עדי ותכשיט, שהמתג והרסן הם התכשיט לו כי על ידם יבלמו אותו בל יקרב אליך להזיק:

ר"י אוחיון במעם לועז אל תהיו כסוס כפרד, שחושבים שהרסן והמתג שעושים לבלום פיהם, (עדיו) תכשיטים הם,

ואינו כן אלא (לבלום) כדי שלא יקרב אליך להזיקך.

תולדות יעקב יוסף – אל תהיו כפר"ד אין הבין – שלא לומדין פרד"ס, דהיינו הסוד, אלא מסתפקין בפשט רמז ודרש, ואין הבין את הסוד של הדברים.

 

(י) רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּה֑' חֶ֝֗סֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ:

אבן עזרא רבים – אמר רבי משה מי שלא שם לבו לשמור אורחותיו אולי מעדו אשוריו ובעבור זה נקרא רשע ויתכן שהוא הנשוי פשע וטעם והבוטח בה' שלא ישען על הרופאים כאסא

ודע כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם כי השם לבדו הוא רופא ישראל

ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו:

[אך הראב"ע עה"ת מחלק בין חולי פנימי לחיצוני, שבפנימי אין להתרפא ע"י רופאים אלא ע"י קוב"ה]

השלה"ק יבואר על פי המעשה בחסיד אחד שעלתה לו מכה ברגלו ואמר לו אדם אחד אני חס עליך שיש לך מכה ברגלך. אמר החסיד. והריני נותן תודה להקב״ה שהמכה ברגלי ולא בעיני.

וזהו שאומר 'רבים מכאובים לרשע׳ אפילו אם הם מועטים הרי הם נחשבים בעיניו מרובים,

ואילו הבוטח בה׳ – רואה בכל מכאוב חסד. [וכן מבאר המלבי"ם וז"ל]:

מלבי"ם רבים, רק לרשע נמצא רבים מכאובים, שדברים רבים הם מכאובים לו,

הרשע יכאב עת יחלה, עת ירעב, וכן בכל מיני יסורים,

אבל הבוטח בה' לא יכאב בכל אלה, כי המכאובים האלה הם אצלו חסד יסובבנו,

כי הם לשמירה מן הבהמה הפראיית בל תטה מן הדרך ובל תקרב אליו להזיקו, לכן.

 

(יא) שִׂמְח֬וּ בַֽה֣' וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב:

אבן עזרא שמחו – הצדיקים שלא חטאו הם שמחים שלא יבוא עליהם חולי כי רופאם שהוא השם הוא שומרם והוא יסיר כל מחלה הנמצאים במאכלם:

מלבי"ם שמחו בה' וגילו אתם צדיקים, ואתם ישרי לב הרנינו כי כל אשר יעשה הוא לטובתכם ולהצלחתכם:

מלבי"ם ביאור המילות שמחו וגילו. הגיל הוא על דבר חדש (כנ"ל כ"א ב') כי יתחדשו להם ישועות,

ישרים גדולים מצדיקים, הצדיק הוא הכובש את יצרו, והישר לבו נוטה אל היושר,

וישרי לב הוא מדרגה יותר שלבם מלא יושר, והתבאר כ"ז בפי' משלי:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128