השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק לז

(א) לְדָוִ֨ד ׀ אַל־תִּתְחַ֥ר בַּמְּרֵעִ֑ים אַל־תְּ֝קַנֵּ֗א בְּעֹשֵׂ֥י עַוְלָֽה:

מלבי"ם לדוד, ידבר על מעלות הבוטח בה' וההבדל בינו לבין הבלתי בוטח,

אל תתחר, ר"ל המשים לב אל רוע דרך המרעים ואל הצלחתם, אז

או שנפשו תגעל בדרכם ויתחר [-יחרה אפו] בם,

או שיקנא בהצלחתם וירצה להיות כמוהם,

לעומת הא' אמר אל תתחר במרעים,

ולעומת הב' אמר אל תקנא בעושי עולה, ומפרש נגד אל תתחר במרעים.

מלבי"ם ביאור המילות תתחר. לרד"ק התי"ו שורש, כמו למה תתחרה ברעה והוא קל,

ויותר נראה [כראב"ע] ששרשו חרה בנינו התפעל ובא בקמ"ץ והתחל (ש"ב י"ג), ופה בא בפת"ח:

 

(ב) כִּ֣י כֶ֭חָצִיר מְהֵרָ֣ה יִמָּ֑לוּ וּכְיֶ֥רֶק דֶּ֝שֶׁא יִבּוֹלֽוּן:

מלבי"ם כי כחציר מהרה ימלו, [יכרתו, כמו 'אמילם'] שהחציר אינו מאריך ימים רק שמתיבש לפני כל העשבים,

וא"כ א"צ לתחר בם (או שיחרה אפו על הצלחתם) כי בל"ז ימלו מהרה,

ונגד אל תקנא בעושי עולה כי גם בעת שמצליחים אין הצלחתם הצלחה, שהם דומים כירק דשא

שהוא נובל גם בעודהו באבו כי אין בו ממש, כן גם בעודם מצליחים אינה הצלחה אמתית:

מלבי"ם ביאור המילות כחציר ימלו, וכירק דשא יבולון. כבר התבאר (ישעיה מ') שהחציר מתיבש לפני כל העשבים, ע"כ אמר מהרה ימלו,

והציץ או הירק נובל ונכמש [ל' בליה] גם בעודנו באבו כמש"ש יבש חציר נבל ציץ, ע"כ אמר יבולון:

 

(ג) בְּטַ֣ח בַּֽ֭ה' וַעֲשֵׂה־ט֑וֹב שְׁכָן־אֶ֝֗רֶץ וּרְעֵ֥ה אֱמוּנָֽה:

מלבי"ם בטח בה', ואז תהיה הצלחתך הצלחה אמתית מכמה טעמים,

א] [בטח בה'] ועשה טוב, שעם בטחונך תעשה טוב, לא [כ]הצלחת המרעים שעושים רע,

ותנאי ההצלחה שידע המצליח שמעשיו טובים ושהוא ראוי אל ההצלחה,

ב] המרעים צריכים לעבור ימים ונהרות לבקש סבות הצלחתם ואתה תשכן ארץ, כי יתן טרפך בכ"מ,

ג] הבלתי בוטח ירא תמיד פן יחסר לחמו ואוצר וכונס ואינו נהנה ממנו,

ואתה רעה אמונה, תתדמה ככבש במרחב שרועה ומאמין שההרים יצמיחו תמיד חציר ועשב:

רש"י …ורעה אמונה – תאכל ותתפרנס משכר האמונה שהאמנת בהקדוש ברוך הוא לסמוך עליו ולעשות טוב:

 

(ד) וְהִתְעַנַּ֥ג עַל־ה֑' וְיִֽתֶּן־לְ֝ךָ֗ מִשְׁאֲלֹ֥ת לִבֶּֽךָ:

מלבי"ם והתענג על ה', שהעונג שלך יהיה ענין נפשי בה',

משא"כ המרעים שנפשם תתעצב כי רחוק ממנה משיב נפשה,

ה] שהמרעים לא ימצאו משאלות לבם לעולם, יש לו מנה מבקש מאתים,

אבל הבוטח בה' יתן לך משאלות לבך:

 

(ה) גּ֣וֹל עַל־ה֣' דַּרְכֶּ֑ךָ וּבְטַ֥ח עָ֝לָ֗יו וְה֣וּא יַעֲשֶֽׂה:

מלבי"ם גול, ו] הבלתי בוטח אינו יודע האמצעים והדרכים שע"י ימצא טרפו וצריך לבקש דרכים רבים,

אבל אתה תגול [רש"י גלגל] אל ה' גם דרכך, ותבטח עליו כי הוא יעשה ויכין גם הדרך שבו תגיע אל מחוז חפצך:

 

(ו) וְהוֹצִ֣יא כָא֣וֹר צִדְקֶ֑ךָ וּ֝מִשְׁפָּטֶ֗ךָ כַּֽצָּהֳרָֽיִם:

מלבי"ם והוציא ז] המרעים צריכים לעשות במחשך מעשיהם כי תשיגם בוז וכלימה על רוע מעשיהם,

אבל ה' יוציא לאור צדקך,

ח] המרעים יתיראו משופטי ארץ שיעשו בהם שפטים אבל הבוטח יוציא ה' משפטך כצהרים:

 

(ז) דּ֤וֹם֙ לַה֘' וְהִתְח֪וֹלֵ֫ל ל֥וֹ אַל־תִּ֭תְחַר בְּמַצְלִ֣יחַ דַּרְכּ֑וֹ בְּ֝אִ֗ישׁ עֹשֶׂ֥ה מְזִמּֽוֹת:

רד"ק דום לה'. כמו: הוחיל לה'. וכן: דֹּמוּ עד הגיענו אליכם (ש"א יד, ט). וכן: [וברש"יומנחם חברו לשון דממה כמו וידם אהרן (ויקרא י') וגם כן פתר טוב ויחיל ודומם (איכה ג') ודונש מודה לו]:

והתחולל, ענין תוחלת, משֹׁרשׁ חיל, כמו: ויחילו עד בוש (שופטים ג, כה), וַיָּחֶל עוד שבעת ימים (בראשית ח, י).

ויש מפרשים אותו מענין חִיל כיולדה (מזמור מח, ז). לו, רצונו לומר: סְבוֹל החיל והכאב בעבורו…:

מלבי"ם דום, מוסיף לאמר שגם בעת אשר לא תמצא חית ידך וטרפך בכ"ז אל תתחר,

רק דום לה' והתחולל לו, עשה א"ע מיחל ומקוה לו, אל תתחר גם אז במצליח דרכו,

ר"ל שיש רשע שדרכו מוצלח מצד המזל,

ויש שמצליח ע"י שהוא 'עושה מזימות' ומחשבות עמוקות וממציא בזה עניניו וצרכיו, אל תתחר בכ"ז, רק.

מלבי"ם ביאור המילות דום. כמו אך לאלהים דומי נפשי (לקמן ס"ב). והתחולל, מענין תוחלת. מזמות, מחשבות עמוקות:

 

(ח) הֶ֣רֶף מֵ֭אַף וַעֲזֹ֣ב חֵמָ֑ה אַל־תִּ֝תְחַ֗ר אַךְ־לְהָרֵֽעַ:

רש"י הרף מאף – הרף מהרשיע שלא יבא עליך אף:

ועזוב – דבר המביא עליך חמתו של הקדוש ברוך הוא:

אבן עזרא הרף מאף – אם יכעיסך בעבור היותו עשיר ואינך כמוהו אל יחרה אפך להרע לו…:

מלבי"ם הרף מאף, שהגם שההצלחה רחוקה ממך אל יהי לך אף [-כעס] על זה נגד ה',

וגם עזוב חמה שהוא הכעס הפנימי בלב,

ואל תתחר, בשום אופן, כי מה שתתחר יהיה אך להרע לך,

כי טוב לך שתהיה דל בוטח משתהיה עשיר בלתי בוטח,

כי טוב אחרית דבר מראשיתו ואז יתראה ההבדל בין המרעים ובין הבוטחים בה':

מלבי"ם ביאור המילות מאף, חמה. התבאר בכ"מ שחמה היא בלב, ואף הוא הכעס המתראה:

 

(ט) כִּֽי־מְ֭רֵעִים יִכָּרֵת֑וּן וְקֹוֵ֥י ה֗' הֵ֣מָּה יִֽירְשׁוּ־אָֽרֶץ:

מלבי"ם כי מרעים יכרתון לבסוף, אבל קוי ה' המה יירשו ארץ הם יירשו את המרעים הנכרתים

ולא תאמר שזה יהיה לזמן רחוק, כי.

 

(י) וְע֣וֹד מְ֭עַט וְאֵ֣ין רָשָׁ֑ע וְהִתְבּוֹנַ֖נְתָּ עַל־מְקוֹמ֣וֹ וְאֵינֶֽנּוּ:

מלבי"ם ועוד מעט בזמן קרוב ואין רשע והרשע יהיה אין,

ולא זאת לבד כי והתבוננתה על מקומו, אם תתבונן היטב בעת שהוא עדיין על מקומו, הוא ג"כ איננו,

כי הצלחתו רק הצלחה מדומה, אבל.

ליקוטי מוהר"ן תורה רפ"ב

דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה, וזה בחינת (תהלים לז י): "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואף-על-פי שאתה רואה שהוא רשע גמור, אף-על-פי-כן צריך אתה לחפש ולבקש למצא בו מעט טוב ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע, שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב שיש בו עדיין, ששם אינו רשע, כי אף-על-פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין? כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו, ועל-ידי-זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על-ידי-זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על-ידי-זה, זהו "ועוד מעט ואין רשע", על-ידי שמוצא בהרשע עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, על-ידי-זה "והתבוננת על מקומו ואיננו", הינו כשתתבונן ותסתכל על מקומו ומדרגתו, ואיננו שם על מקומו הראשון, כי על-ידי שמוצאין בו עוד מעט טוב, איזה נקדה טובה, ודנין אותו לכף זכות, על-ידי-זה מוציאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות. וזהו והתבוננת על מקומו ואיננו כנ"ל, והבן:

וכן צריך האדם למצא גם בעצמו, כי זה ידוע שצריך האדם לזהר מאד להיות בשמחה תמיד, ולהרחיק העצבות מאד מאד (כמבאר אצלנו כמה פעמים). ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל דבר להפילו על ידי זה בעצבות ומרה שחורה, חס ושלום, אף-על-פי-כן אסור לו לפול מזה, רק צריך לחפש ולמצא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב, ואף שכשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתם, הינו שרואה שגם המצוה והדבר שבקדושה שזכה לעשות, הוא גם כן מלא פניות ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עם כל זה איך אפשר שלא יהיה באותה המצוה והדבר שבקדושה איזה מעט טוב, כי על כל פנים איך שהוא, על-כל-פנים היה איזה נקודה טובה בהמצוה והדבר טוב שעשה, כי צריך האדם לחפש ולבקש למצא בעצמו איזה מעט טוב, כדי להחיות את עצמו, ולבוא לידי שמחה כנ"ל.

ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדין מעט טוב, על-ידי-זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויוכל לשוב בתשובה, בבחינות "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו" כנ"ל, הינו כמו שצריכין לדון אחרים לכף זכות אפלו את הרשעים ולמצא בהם איזה נקודות טובות. ועל-ידי-זה מוציאין אותם באמת מכף חובה לכף זכות, בבחינת ועוד מעט וכו' והתבוננת וכו' כנ"ל, כמו כן הוא אצל האדם בעצמו, שצריך לדון את עצמו לכף זכות, ולמצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין, כדי לחזק את עצמו שלא יפול לגמרי, חס ושלום, רק אדרבא יחיה את עצמו, וישמח את נפשו במעט הטוב שמוצא בעצמו, דהינו מה שזכה לעשות מימיו איזה מצוה או איזה דבר טוב, וכמו כן צריך לחפש עוד, למצא בעצמו עוד איזה דבר טוב, ואף שגם אותו הדבר הטוב הוא גם-כן מעורב בפסולת הרבה, עם כל זה יוציא משם גם-כן איזה נקודה טובה. עכ"ל:

 

(יא) וַעֲנָוִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ וְ֝הִתְעַנְּג֗וּ עַל־רֹ֥ב שָׁלֽוֹם:

רד"ק וענוים יירשו ארץ. וענוים שהיו בשפלות בפני הרשעים, באבוד רשעים הם יירשו ארץ.

והתענגו על רב שלום, כי באבוד הרשעים שלום ושמחה בעולם, כמו שנאמר (משלי יא, י): ובאבֹד רשעים רנה:

מלבי"ם וענוים נעלים ממנו בשתי אלה, א] בהתמדת הצלחתם לבסוף שהמה יירשו ארץ לבסוף,

ב] שהצלחתם לא תהיה הצלחה מדומה (כמו הרשע שלבו מלא פחד ורגז) רק והתענגו על רוב שלום:

 

(יב) זֹמֵ֣ם רָ֭שָׁע לַצַּדִּ֑יק וְחֹרֵ֖ק עָלָ֣יו שִׁנָּֽיו: (יג) אֲדֹנָ֥י יִשְׂחַק־ל֑וֹ כִּֽי־רָ֝אָ֗ה כִּֽי־יָבֹ֥א יוֹמֽוֹ:

מלבי"ם (יב – יג) זומם, מוסיף לאמר גם אם תראה שהרשע זומם וחושב מחשבות להרע לצדיק, וחורק עליו שניו, וה' אינו עושה לו מאומה רק ישחק לו ומראה לו פנים שוחקות,

גם אז אל תתחר כי זה האות כי ראה כי יבא יומו, שה' רואה ויודע שזה עצמו יהיה סבת מפלתו

ולכן שוחק לו, ומוסיף לאמר וגם אם תראה כי.

מלבי"ם ביאור המילות זמם. בא תמיד על המחשבה הרעה להרע לחבירו: (יג) ישחק לו. עי' למעלה (ב' ד'):

ל'צדיק ו'חורק ע'ליו ש'יניו – ר"ת שוע"ל, שהרשע זומם וערמומי כשועל…

 

(יד) חֶ֤רֶב ׀ פָּֽתְח֣וּ רְשָׁעִים֘ וְדָרְכ֪וּ קַ֫שְׁתָּ֥ם לְ֭הַפִּיל עָנִ֣י וְאֶבְי֑וֹן לִ֝טְב֗וֹחַ יִשְׁרֵי־דָֽרֶךְ: (טו) חַ֭רְבָּם תָּב֣וֹא בְלִבָּ֑ם וְ֝קַשְּׁתוֹתָ֗ם תִּשָּׁבַֽרְנָה:

מלבי"ם (יד – טו) חרב פתחו רשעים, שלא לבד שזמם על הצדיק במחשבה

כי גם פתחו את החרב ודרכו קשתם,

ומפרש שדרכו קשתם להפיל עני ואביון, ופתחו חרבם לטבוח ישרי דרך

שאת עוברי דרך שרוצים לגזול ממונם – יהרגו בחרב מקרוב,

ואת העני שאין להם מה לגזול ממנו – יהרגו בחץ מרחוק,

ור"ל הגם שפתחו חרב וה' ישחק להם, הוא כי ראה כי יבא יומם,

כי עי"כ חרבם תבא בלבם וקשתותם תשברנה, ולכן שחק להם להפילם בפועל כפיהם:

מלבי"ם ביאור המילות פתחו. הוצאת החרב מתערה, כמו חרב פתוחה לטבח (יחזקאל כ"א):

רד"קפתחו, יש מפרשים (ראב"ע בשם אחרים): ענין לטישה וחידוד, כמו: חרב פתוחה (יחזקאל כא, לג), והמה פתִחות (מזמור נה, כב).

ויתכן פירושו: הוצאת החרב מתערה, ותִקָּרֵא פתיחה כמו הוצאת האסור ממאסרו שנקראה כעין פתיחה, כמו: אסיריו לא פתח ביתה (ישעיה יד, יז), יסגור על איש ולא יפתח (איוב יב, יד):

 

(טז) טוֹב־מְ֭עַט לַצַּדִּ֑יק מֵ֝הֲמ֗וֹן רְשָׁעִ֥ים רַבִּֽים: (יז) כִּ֤י זְרוֹע֣וֹת רְ֭שָׁעִים תִּשָּׁבַ֑רְנָה וְסוֹמֵ֖ךְ צַדִּיקִ֣ים הֽ':

רש"י טוב מעט לצדיק – טובים מעט אנשים שהולכים לעזרת הצדיקים:

מהמון רשעים רבים – אמרפל וחביריו שהתחילו מלחמ' בעולם בשביל לשבות את לוט ולהתגרות באברהם מעט אנשים שהיו עם אברהם הצליחו והרגו כל אותן האוכלסין:

 

רד"ק [ומעי"ז בראב"ע] טוב מעט לצדיק, כי הצדיק ישמח במעט שיהיה לו מן העולם הזה ויסתפק בו.

מהמון רשעים רבים, אבל הרשעים ברבות ממונם לא ישמחו בו אבל ישאלו יותר ואינם שְׂבֵעִים לעולם,

כמו שאמר (משלי יג, כה): צדיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נפשו ובטן רשעים תחסר.

ועוד כי הַרְבּוֹת הממון לרשע לרעתו, כי יתגאה בו על בני אדם עד שיקומו עליו וימיתוהו ויקחו את כל אשר לו. ופירוש המון, כמו ממון, כמו (קהלת ה, ט): ומי אֹהֵב בֶּהָמוֹן.

או יהיה המון ריבוי, והוא כנגד מעט שזכר. ויהיה לפירוש הזה פירוש "רבים" – גדולים,

כמו (ירמיה מא, א): ורַבֵּי המלך, שעניינו גדולים. ולפירוש הראשון יהיה טעם רבים אל הממון שזכר.

ואף על פי שהוא לשון יחיד, הנה כמוהו רבים, כמו: וקבל היהודים (אסתר ט, כג), וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כח, א), וזולתם. ופירושו: נכסים רבים:

מלבי"ם (טז – יז) טוב, ובזה תראה איך שטוב המעט שיש לצדיק, מהמון רשעים הגם שהם רבים,

כי הלא תראה שזרועות רשעים תשברנה – הגם שהיה אתו חיל רב ועוזרים רבים נגד הצדיק העני

בכ"ז נשברו זרועותיו ולא יכול לעשות רע לצדיק,

והצדיק הגם שהיה לו רק כח מעט נגדו, התקומם נגדו כי סומך צדיקים ה',

ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט:

 

(יח) יוֹדֵ֣עַ ה֭' יְמֵ֣י תְמִימִ֑ם וְ֝נַחֲלָתָ֗ם לְעוֹלָ֥ם תִּהְיֶֽה:

מלבי"ם יודע, מבאר עוד הבדלים בין הבוטח ובין המֵרעים, שהמֵרעים לא יחצו ימיהם

אבל יודע ה' ימי תמימים, ושומר אותם שיהיו ימיהם בתמימות,

הרשע לא ינחיל עשרו לבניו אבל נחלתם לעולם תהיה: [לרד"קלעוה"ב, ולראב"עלעוה"ז שיורישו לבניהם]

מע"ל בשם אהבת דודים ובדרך צחות פירשו יודע ה׳ ימי תמימים יודע מלשון הכאה, כמו "ויודע את אנשי סוכות" (שופטים ח), שהקב״ה מיסרם ומלקה אותם בעוה"ז כדי שתהיה להם נחלתם לעולם.

ואילו הרשעים דומים 'כיקר כבשים' שמפטמים אותם בעוה״ז שיכלו בעשן לעולם הבא.

 

(יט) לֹֽא־יֵ֭בֹשׁוּ בְּעֵ֣ת רָעָ֑ה וּבִימֵ֖י רְעָב֣וֹן יִשְׂבָּֽעוּ:

מלבי"ם לא יבושו, המרעים לא ימצאו מחסה בעת רעה כמו בעת דֶבֶר ומלחמה,

והתמימים לא יבושו בעת רעה,     המרעים לא ימצאו מזון בעת רעב והתמימים בימי רעבון ישבעו:

 

(כ) כִּ֤י רְשָׁעִ֨ים ׀ יֹאבֵ֗דוּ וְאֹיְבֵ֣י ה֭' כִּיקַ֣ר כָּרִ֑ים כָּל֖וּ בֶעָשָׁ֣ן כָּֽלוּ:

רש"י כיקר כרים – כאור ענן בקר הנראה שחרית מלבין על מרחבי בקעה שאינו מתקיים, כרים מישור כמו כר נרחב (ישעיה ל'): כיקר – לשון אור יקרות (זכריה י"ד),

ויש פותרין כיקר כרים, ככבוד כבשים שמפטמין אותן לטבח:

אבן עזרא …כיקר כרים – כחלב הכבשים [כמו עם חלב כרים] המושמים בעשן שיכלו רגע אחרי רגע

ויש אומרים כיקר כרים כעשב העמקים כמו כר נרחב וכמוהו ככר הירדן והוא כפול כמו בבבת עינו

וטעם בעשן כאשר יבעיר בהם המבעיר את הבערה

ו'כלו' הראשון על היקר ו'כלו' השני על הרשעים ובאה המלה מלעיל בעבור סוף פסוק:

מלבי"ם כי, נגד מ"ש שה' יודע ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה,

אומר אבל רשעים יאבדו ולא יכלו ימיהם ולא ישאר נחלתם.

ונגד מ"ש לא יבושו בעת רעה – אומר אבל אויבי ה' יהיו דומים אז כיקר כרים [משמע שמפרש הצאן החשובות והיקרות],

כצאן הפטומות על נאות דשא, שבימי רעבון עת רעה כלו בעשן כלו,

כמ"ש ישעיה ה' על וְרָעוּ כְבָשִׂים כְּדָבְרָם עי"ש [-שהורגלו הפטומות למזון רב, ובעת רעבון מיד ימותו]:

 

(כא) לֹוֶ֣ה רָ֭שָׁע וְלֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם וְ֝צַדִּ֗יק חוֹנֵ֥ן וְנוֹתֵֽן:

רש"י לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן – הקדוש ברוך הוא שהוא צדיקו של עולם [כמ"ש צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, ואתה צדיק על כל הבא עלינו ועוד] חונן משלו ונותן לזה שהִלווה, מה שהוא גוזל ממנו:

מלבי"ם לוה, מביא עוד ראיה בהבדל שבין הבוטח להבלתי בוטח,

שהבלתי בוטח לא ישליטנו אלהי' ליהנות מעשרו

שלא לבד שלא יחון דל כי גם לוה רשע לא ישלם כי ירא פן יכלה ממונו,

והצדיק לא לבד שישלם חובותיו כי עוד חונן בהלואה לאחרים וגם נותן צדקה בתורת מתנה, וזה מפני.

אלשיך לוה רשע ולא ישלם כו'. …וצדיק חונן ומלוה לדל, ואחר כך נותן ללווה במתנה מה שהלוה לו, לבל יבוש אם נתן לו במתנה מעת הקבלה מידו (עיין כתובות סז ב)…

המדר"ש על פרקי אבות מבאר מדוע נאמר 'ולא ישלם' ולא 'ולא משלם' שהפסוק מדבר בהווה?

ומיישב שהפסוק מדבר ברשע שמעיקרא לווה על מנת שלא לשלם, ולא שנקלע למצוקה ואינו יכול לשלם.

וזה שאמר 'לוה רשע' – וכבר בעת שלווה תכנן 'ולא ישלם'….

 

(כב) כִּ֣י מְ֭בֹרָכָיו יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ וּ֝מְקֻלָּלָ֗יו יִכָּרֵֽתוּ:

מלבי"ם כי מבורכיו יירשו ארץ, שהצדיק ברכת ה' עליו, וברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה,

אבל הרשע חל עליו קללת אלהים ומקולליו יכרתון לבסוף, וכל מה שיש לו אינו שלו:

 

(כג) מֵ֭ה' מִֽצְעֲדֵי־גֶ֥בֶר כּוֹנָ֗נוּ וְדַרְכּ֥וֹ יֶחְפָּֽץ:

מלבי"ם מה', מבאר עוד שגם אם תראה שהבוטח בה' יפול לפעמים ממדרגתו, גם זה הוא בהשגחת ה' לטובתו, שאחר שמה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ,

ר"ל שבין הדרך שאליו ילך – הוא קבוע מה', שה' בוחר לפניו הדרך אשר יחפץ,

וגם הצעד על הדרך הוא ג"כ מה', כמ"ש 'כי לא לאדם דרכו לא לאיש הולך והכין את צעדו' כמש"פ שם.

שבין התכלית [-'דרכו'] שאליו מגמת פניו

ובין ההליכה אל התכלית וההשתדלות שהיא הכנת 'צעדיו' הכל מה', וא"כ אם תראה.

מלבי"ם ביאור המילות מצעדי, ודרכו. עי' מ"ש (ירמיה י' כ"ג, משלי ט"ז ט'):

רד"קוהחכם רבי שלמה בן גבירול (תקון מדות הנפש, בפתיחה) פירש מצעדי גבר: דרכי עבודת האל יתברך, ואמר: אל יעלה על לב האדם כי מה שאמר מה' מצעדי גבר כוננו – שהוא מראה ההכרח [-שהאדם מוכרח בקיום מצוות ה' ו]בעבודת האל יתברך,

אבל הוא על הטובה הצפונה לו, או על הרעה מן הגמול והעונש.

ומה שאמר מצעדי גבר כוננו, רוצה לומר, כי המקום ברא הנפש שלימה לא תחסר כל, וכשהיא נוטה אל המעלות החשובות ואל המנהג הטוב, והוא מה שאמר כוננו, אז יהיה לרצון הבורא,

והוא מה שאמר: ודרכו יחפץ:

מע"ל – אושר אהרון בשם החפץ חיים נגזר על האדם כמה פסיעות ילך, אבל לאן ילך, אם לדבר מצוה או להיפך, תלוי בבחירתו. וזהו שנאמר מה׳ מצעדי גבר כוננו, אבל 'ודרכו יחפוץ׳ כפי שיבחר האדם.

פנים יפות – ועוד, מה׳ מצעדי גבר כוננו, ה׳ נותן בלב האדם לילך למקום פלוני, והאדם אינו יודע מזה וכאילו הולך לעשות חפצו, ובאמת ודרכו יחפץ, ה׳ רוצה בדרכו שיתקן דבר הנעלם מן האדם.

 

(כד) כִּֽי־יִפֹּ֥ל לֹֽא־יוּטָ֑ל כִּֽי־ה֗' סוֹמֵ֥ךְ יָדֽוֹ:

רד"ק כי יפול. אם בא מקרה ויפול הצדיק ויפול מנכסיו, לא יוטל לגמרי, כלומר, לא יושלך לארץ,

כי ה' סומך ידו, [א"נ אם יפול לא יהיה זה בהשלכה בכח המשברת עצמותיו. הר"י חיון]

ומה שהביא עליו מהצרה הוא על דרך מוסר ואהבה, כמו שאמר (משלי ג, יב): כי את אשר יאהב ה' יוכיח.

וזה הענין בין צדיק לרשע, כי הרשע כשיפול יכרת ואין תקומה לנפילתו,

אבל הצדיק נאמר עליו (שם כד, טז): כי שבע יפול צדיק וקם:

מלבי"ם כי יפול, ולא יוכל ללכת בדרך שרצה לילך,

תדע שלא יוטל ויושלך שם, כי נפילתו היתה לטובתו וה' סומך ידו בזה,

שה' ראה שדרך זה שרצה לילך הוא לרעתו, שיוזק בו או בגוף או בנפש, והזמין לו מכשול שיפול ויתעכב מלכת בדרך הזה לטובתו,

וכן אם נפל ממדרגתו והצלחתו בודאי היה גם לטובתו באותה שעה, ובכ"ז:

מלבי"ם ביאור המילות יוטל. היא ההשלכה מלמעלה למטה:

 

(כה) נַ֤עַר ׀ הָיִ֗יתִי גַּם־זָ֫קַ֥נְתִּי וְֽלֹא־רָ֭אִיתִי צַדִּ֣יק נֶעֱזָ֑ב וְ֝זַרְע֗וֹ מְבַקֶּשׁ־לָֽחֶם:

רש"י נער הייתי – פסוק זה שר העולם אמרו דאילו דוד לא קשיש כולי האי (יבמות טז ב):

מע"ל ויש מבארים בדרך צחות הגם שנער הייתי – גם זקנתי – חכמתי, שאיזהו זקן – זה שקנה חכמה, ובכל זאת לא ראיתי צדיק כו'.

מע"ל דרשו חז״ל נער הייתי וגם זקנתי, אע״פ שזרעו מבקש לחם לא ראיתי צדיק נעזב מיראתו של הקב״ה.

מלבי"ם נער הייתי גם זקנתי ובחנתי תולדות הימים, ולא ראיתי שיהיה הצדיק נעזב עד שזרעו יהיה מבקש לחם,

כי לא יעזב לעולם, ואם לא הצליח הוא – יצליחו בניו, [משמע שמבין 'לא ראיתי צדיק נעזב וגם זרעו מבקש לחם' שאם הצדיק נעזב, עכ"פ זרעו יצליח, ודו"ק]

כי ראיתי את הצדיק אשר –

 

(כו) כָּל־הַ֭יּוֹם חוֹנֵ֣ן וּמַלְוֶ֑ה וְ֝זַרְע֗וֹ לִבְרָכָֽה:

מלבי"ם כל היום חונן ומלוה עד שנעשה עני עי"כ, בכ"ז זרעו לברכה ותשוב ההצלחה ביד בניו,

וצדקת אביהם תהיה ברכה לבניו, ולכן.

 

(כז) ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה־ט֗וֹב וּשְׁכֹ֥ן לְעוֹלָֽם:

מלבי"ם סור מרע ועשה טוב ואל תדאג על רעת הזמן ותהפוכותיו רק שכן לעולם בשלוה ובטחון:

 

(כח) כִּ֤י ה֨' ׀ אֹ֮הֵ֤ב מִשְׁפָּ֗ט וְלֹא־יַעֲזֹ֣ב אֶת־חֲ֭סִידָיו לְעוֹלָ֣ם נִשְׁמָ֑רוּ וְזֶ֖רַע רְשָׁעִ֣ים נִכְרָֽת: (כט) צַדִּיקִ֥ים יִֽירְשׁוּ־אָ֑רֶץ וְיִשְׁכְּנ֖וּ לָעַ֣ד עָלֶֽיהָ:

מלבי"ם (כח – כט) כי ה' אוהב משפט, כי אחר שה' משגיח בעולם בודאי יעשה משפט,

ומזה מבואר שלא יעזוב את חסידיו, שזה נגד המשפט והצדק, ובודאי לעולם נשמרו מן ההשגחה,

וא"כ יחויב מהמשפט האלהי ושמירתו את חסידיו – שזרע רשעים נכרת וצדיקים יירשו ארץ,

שהם יהיו לבסוף היורשים של זרע רשעים הנכרתים והם ישכנו על הארץ לעד,

וא"כ הצלחת הרשע ועשרו הוא שיכין עושר ונכסים אל הצדיקים יורשיו והם יצליחו לבסוף

וההצלחה תשאר בידם לנצח:

 

(ל) פִּֽי־צַ֭דִּיק יֶהְגֶּ֣ה חָכְמָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ תְּדַבֵּ֥ר מִשְׁפָּֽט:

רש"י פי צדיק יהגה – תחלה בלבו חכמה, לראות דין שפסקה תורה לכל דבר, ואח"כ לשונו תדבר משפט:

מלבי"ם פי צדיק, מבאר עוד איך יחוייב זה עפ"י המשפט והצדק,

שאחר שהצדיק פיו יהגה חכמה ויתנהג כפי חקי החכמה,

ולשונו תדבר משפט – בין אדם לחברו, שיבין דרכי המשפט והצדק בבינתו, וגם.

מלבי"ם ביאור המילות פי צדיק, ולשונו, התבאר אצלי בס' משלי שפה מיוחס אל החכמה, והלשון מיוחס אל הבינה, והתבאר (שם י' י"א) שפי צדיק מקור חיים, שמקור החכמה של הצדיק הוא בפיו,

ושם (פסוק כ') שכסף נבחר לשון צדיק, שדרכי המשפט והצדק ידועים אצלו ע"פ חקי הבינה שמיוחס ללשון ע"ש טעם הדבר, לכן אמר ולשונו תדבר משפט:

 

(לא) תּוֹרַ֣ת אֱלֹהָ֣יו בְּלִבּ֑וֹ לֹ֖א תִמְעַ֣ד אֲשֻׁרָֽיו: (לב) צוֹפֶ֣ה רָ֭שָׁע לַצַּדִּ֑יק וּ֝מְבַקֵּ֗שׁ לַהֲמִיתֽוֹ:

מלבי"ם (לא – לב) תורת אלהיו בלבו שמאמין בתורת ה' ושומר אותה בלבו,

ולא תמעד אשוריו שלא ימעד מדרכי האושר, שכל מעשהו ומהלכו הוא לאושר הנפש,

ובכ"ז צופה רשע לצדיק, שהוא עליו כצופה לעיין על דרכו להטותו מדרך הטוב ולהחטיאו,

וגם הוא מבקש להמיתו בגופו, וא"כ מבואר שראוי על פי המשפט שה' יצילהו בשמירתו משני אלה,

שנגד מה שמבקש להמיתו –

מלבי"ם ביאור המילות אשוריו. היינו ההילוך בדרך האושר הנפשיי כמו שפי' בכ"מ: רד"ק אשוריו – רגליו: רש"י צעדיו:

צופה. יביט את העתיד לבא. כמו ונתנו אותו להם לצופה, לראות אם בא האויב לעיר.

וגם הצופה על דרכי איש לראות ע"י הפורעניות המוכן לבא עליו צופה נתתיך לבית ישראל:

מע"ל בשם מדרש משלי כב דרשו חז"ל עת תורת אלהיו בלבו כל זמן שדברי תורה נכנסים ושרויים בתוכם אין יצר הרע שולט בהם אם אין יצה"ר מוצא דברי תורה – שולט בהם, ואין אדם יכול להוציאו מתוכו.

מדרש שמואל מדבר על דרך הצדיק בתלמודו שבתחלה פי צדיק יהגה חכמה מעיין בהלכה כפי כחו ואח"כ ולשונו תדבר משפט שמעיין בפוסקים כיצד פוסקים ההלכה ואחרי שהוא מלא בנגלה תורת אלהיו בלבו הוא לומד חכמת הנסתר שעיקרה בלב ועי"כ לא תמעד אשוריו שלא ייכשל אם ילמד כסדר הזה.

 

(לג) ה֭' לֹא־יַעַזְבֶ֣נּוּ בְיָד֑וֹ וְלֹ֥א יַ֝רְשִׁיעֶ֗נּוּ בְּהִשָּׁפְטֽוֹ:

מלבי"ם ה' לא יעזבנו בידו. ונגד מה שהוא צופה עליו להרשיעו – ה' לא ירשיענו בהשפטו ויגלה צדקתו לעיני כל. וכמ"ש כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי כמש"ש:

רד"ק ה' לא יעזבנו בידו. כשיעליל הרשע על הצדיק לפני המושל, לא יעזבנו ה' בידו ומחשבתו.

ולא ירשיענו בהשפטו, לפני המושל במה שהעלילו הרשע, אלא יֵצֵא נקי וצדיק מלפניו,

ולא תתקיים מחשבת הרשע:

אלשיך פ' ויחי לא יעזבנו בידו בידי יצר הרע,

ולא ירשיענו בהישפטו שלא יאמר לו הקב"ה אילולי עזרתיך היית חוטא ואם כן ארשיעך בדין.

 

(לד) קַוֵּ֤ה אֶל־ה֨' ׀ וּשְׁמֹ֬ר דַּרְכּ֗וֹ וִֽ֭ירוֹמִמְךָ לָרֶ֣שֶׁת אָ֑רֶץ בְּהִכָּרֵ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה:

מלבי"ם קוה. אחר שבאר עניני הבוטח ותועלת הבטחון לשני העולמות.

וכי לפעמים לא יצליח הצדיק בעוה"ז כדי להטיבו באחריתו ושלא יושבת מאושר עוה"ב.

אומר קוה אל ה'. כי הכל הוא לטובתך, ושמור דרכו המתן על דרכו כי יובילך אל ארצות החיים הנצחיים בחיים טובים מאלה.

ואם לא ירשת ארץ התחתונה השפלה ירוממך לרשת ארץ אחרת העומדת ברום עולם,

שהיא ארץ החיים הנצחיים. אשר שם תראה בהכָּרת רשעים איך תכרת נפשם מקרב עמם בעוה"ב:

 

(לה) רָ֭אִיתִי רָשָׁ֣ע עָרִ֑יץ וּ֝מִתְעָרֶ֗ה כְּאֶזְרָ֥ח רַעֲנָֽן:

מלבי"ם ראיתי. והגם שראיתי שיקרה לפעמים שיש רשע עריץ. והוא מתערה בעוה"ז בבנים ובבנות ובעושר כאזרח רענן שהוא מלא שרשים וענפים וסעיפים. בכל זה.

מלבי"ם ביאור המילות ומתערה. נשרש בחוזק כמו ערות על יאור ישעיה (י"ט).

אזרח העץ הנשרש במקום שנטע שם בתחלתו ומזה אזרח הארץ על התושב:

 

(לו) וַ֭יַּֽעֲבֹר וְהִנֵּ֣ה אֵינֶ֑נּוּ וָֽ֝אֲבַקְשֵׁ֗הוּ וְלֹ֣א נִמְצָֽא:

מלבי"ם ויעבר בעת שעבר מן העולם. והנה איננו בעוה"ז. [אבן עזרא ויעבור – הטעם מהרה יאבד הוא והונו]:

ואבקשהו אם ימצא בעולם השני ששם ימצאו העוברים מזה העולם. ולא נמצא שם נפשו תאבד מעולם הבא:

תולדות יעקב יוסף בשם הבעש"ט ואבקשהו ולא נמצא – ולמה יבקשו אחרי רשע שאיננו כבר?

אלא שאחריו יקום רשע גרוע ממנו [עד שכבר מתגעגעים לרשע הקודםחיסולו של הפודל מוסאווי מנהיג חיזבאללה הבין עלינו את הדוברמן נסראללה עד שכבר מתגעגעים לקודמו…]

 

(לז) שְׁמָר־תָּ֭ם וּרְאֵ֣ה יָשָׁ֑ר כִּֽי־אַחֲרִ֖ית לְאִ֣ישׁ שָׁלֽוֹם:

מלבי"ם שמר תם. לכן היה בתמימות. ואל תשים לב להצלחת הרשעים בעוה"ז. [רש"י שמר תם – הסתכלו בדרכי התמימים ללמוד ממעשיהם] כי יש עולם אחר ששם יבא במשפט על כל נעלם.

וראה ישר – ששם תראה יושר ה' בענין גמול הצדיק והרשע.

כי אחרית לאיש שלום – הצדיק יש לו אחרית בעולם הנפשות שהיא אחרית האדם. אבל.

מלבי"ם ביאור המילות תם. כמו תום. הולך בתום. אחרית. בא לרוב על שכר עוה"ב. עי' מ"ש ירמיה (כ"ט י"א).

וכן במ"ש אחרית הימים. על ימי התיקון והישועה העתידה:

 

צדיק יהגה(לח) וּֽ֭פֹשְׁעִים נִשְׁמְד֣וּ יַחְדָּ֑ו אַחֲרִ֖ית רְשָׁעִ֣ים נִכְרָֽתָה:

מלבי"ם ופושעים נשמדו יחדו. בעת השמדם ישמדו יחד. ר"ל הנשמה עם הגוף ביחד.

עד שגם אחרית רשעים נכרתה שנכרתה נפשם שהיא אחרית האדם.

וא"כ אין שאלה כלל ממה שהצליח הרשע בעוה"ז. כי ה' משלם אל שונאיו להאבידו.

וכן אין שאלה על יסורי הצדיקים. כי.

מלבי"ם ביאור המילות נשמדו. נכרתה. השמדת הגוף והכרתת הנפש, עמ"ש ישעיה (י' ז'):

 

(לט) וּתְשׁוּעַ֣ת צַ֭דִּיקִים מֵה֑' מָֽ֝עוּזָּ֗ם בְּעֵ֣ת צָרָֽה:

מלבי"ם תשועת צדיקים הוא מה', שיושעו תשועת עולמים בעולם הנצחי לפני ה',

ובכ"ז גם בעולם הזה לא יעזבם מכל וכל כי הוא מעוזם בעת צרה להצילם מצרת הזמן:

 

(מ) וַֽיַּעְזְרֵ֥ם ה֗' וַֽיְפַ֫לְּטֵ֥ם יְפַלְּטֵ֣ם מֵ֭רְשָׁעִים וְיוֹשִׁיעֵ֑ם כִּי־חָ֥סוּ בֽוֹ:

מלבי"ם ויעזרם ה' ויפלטם מרעת הזמן,

וגם יפלטם מרשעים ויושיעם שלא יוכלו להרע להם, וזה מן שחסו בו:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128