השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק מא

(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

מלבי"ם למנצח, מזמור זה יסד בעת חליו [כ"כ ג"כ הראב"ע] ואויביו רצו אז להמיתו בסם המות (כנ"ל ל"ח) ובקש שיושיעהו ה', ויספר גם כן השגחת ה' החופפת על הדל ואין אונים:

 

(ב) אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל־דָּ֑ל בְּי֥וֹם רָ֝עָ֗ה יְֽמַלְּטֵ֥הוּ הֽ':

רד"ק אשרי משכיל אל דל. הוא החולה, כמו: מדוע אתה ככה דל בן המלך (ש"ב יג, ד). ומשכיל: משגיח ומביט, כלומר: שבא לבקרו ושואלו על ענייני חליו, ועוזרו כאשר יוכל, ומדבר על לבו.

ביום רעה, ביום שׁיִכְבַּד חליו והוא קרוב למות, ימלטהו ה', [אמר זאת דוד בדרך] תפלה.

וכן: ה' ישמרהו (פסוק ג), ה' יסעדנו (פסוק ד).

ויעיד על זה הפירוש: ואל תתנהו (פסוק ג), כי מלת אַל תחינה ובקשה, או דרך מצוה.

ויתכן לפרש הפסוקים בענין הזה, כלומר כי כן יעשה האל עם החולה שהוא ימלטהו ויסעדהו ויחייהו (ג, ד), ולא הרופאים, כי לא תועיל לו רפואתם אלא בעזר האלהים. ויהיה פירוש ואל: ולא, כמו: ודרך נְתִיבָה אַל מָוֶת (משלי יב, כח).

ואדוני אבי ז"ל פירש כי אלה הפסוקים דברי המבקר לנחם החולה,

ויאמר לו: שלא יפחד מהחולי ויתחזק בלבו, כי ביום רעה ימלטהו ה' וישמרהו:

רש"י …ביום רעה – זה גיהנם [ימלטהו ה' למשכיל אל דל מן הגיהנם], ובעולם הזה מה שכרו:

מצודת דוד משכיל אל דל – הנותן צדקה לדל בהשכל לבל יכלימו:

ביום רעה – ובגמול זה ימלטהו ה' כשיהיה בעולם עת רעה כי לא תעבור עליו:

מלבי"ם אשרי משכיל אל דל, ר"ל אשרי להגבר המשכיל ומעיין בשכלו על עניני הדל ומקריו,

כי מן קיום הדל בארץ ואיך ישמר מן הפגעים, יתראה בחוש השגחת ה' על החלשים והנדכאים,

כי העשיר והגבור והעריץ ניצול בדרך הטבע ע"י עשרו וגבורתו, כמ"ש הון עשיר קרית עזו כמש"פ שם,

אבל הדל שחסרים לו כל האמצעים שע"י ינצל מפגעי העולם, כל קיומו הוא רק ע"י השגחת ה' הפרטיית, ומבאר א] הפגעים הבאים על ידי העת והזמן ביום רעה הוא רעת הזמן, מי יצילהו אז מרעת השלג בסתיו, מרעת החום הבוער בקיץ, מרעת שינוי התקופות, הלא ימלטהו ה', הוא ניצול אז רק ע"י ההשגחה.

אלשיך יאמר ענין בת ר' עקיבא (שבת קנו ב) שהיה נגזר עליה מיתה משונה בליל חופתה [כפי שחזו לה הכלדיים], ועל ידי תיתה צדקה לעני שהיו כלם מטפלים בעסקי חופתה והמשתה והיא הניחה הכל ושתה לבה אל עני והניחה הכל וַתָרָץ ותתן לו לאכול, ותנצל נפשה,

והיה לה נס כפול כי גם שלא הקדימה צדקה לצרה רק ביום הרעה עצמו, נצולה על ידה,

ויצא ר' עקיבא ודרש וצדקה תציל ממות (משלי י) יכול ממיתה משונה אלא גם ממות עצמה.

והוא כי היה מספיק תציל הצדקה מרוע הגזירה בל תהיה משונה המיתה אך תמות אז מיתת עצמה אחר שלא היה לה עוד חיות, כי אם גם ניתנה לה חיים:

וזה יאמר פה אשרי מי שמשכיל אל דל שמשמעו שפונה מעסקיו ומשכיל ושם לבו לפקח על הדל,

כי זה אין צריך לומר אם יקדים זכות זה ליום הרעה הנגזרת עליו כי אם גם אם מה שהוא משכיל אל דל הוא ממש כבר ביום רעה, עם כל זה ימלטהו ה' כאשר קרה לבת ר' עקיבא כמדובר.

וגם כיוון באומרו ביום רעה כפשוטו שהוא יום של רעה שהיום הוא של גזירה רעה לפי מזל היום כבת רבי עקיבא כמדובר, ועם כל זה ימלטהו ה' השודד המזלות.

ולא בלבד ממיתה משונה כי אם גם ממיתה עצמה שיתווספו לו חיים, (ג) וזהו ה' ישמרהו מהרעה וזולת זה ויחייהו אפילו ממיתה עצמה,

ועוד תשתלם הטובה כי יאושר [-יהיה מאושר] בארץ שזולת הזכות השמורה לו

גם יאושר בארץ מפרי הצדקה ולא תהיה מתנת חייו משוללי טובה בעולם הזה:

הנה עד כה ספרתי שלא לנוכח האושר אשר למשכיל אל דל, ועוד אני מחלה פניך ה', שואל תתנהו בנפש אויביו, שלא תאמר אחר שהיה יום רעה של גזירת מיתה משונה, די לו שלא ימות כי אם מיתת עצמו אך אעשה לו חסד שיכפר על דורו, לזה אמר ואל תתנהו בנפש אויביו, שגם אם לכפר בעד אנשי עירו יצטרך לתתו כפרה בעד נפש דורו או בני עירו, אם הם אויביו, אל תתנהו בעד נפשם לכפרתם, גם שהוא היה עתיד למות כמדובר שזהו ביום רעה, וה' יחייהו על דרך נס שבין כך ובין כך היה מעותד למות אל תתנהו בנפש אויביו:

יש מבארים בדרך צחות – יש שפונה אליהם הדל, ומחזקים אותו באמונה ובטחון בה', אך לא נותנים לו מאומה… ע"ז אומר כשפונה אליך דל תהיה כ'משכיל'… כמי שאינו 'מאמין' בה', אלא תעזור לו!

שערי פרנסה טובה במע"למפרשים בדרך צחות על פי מה שאמרו חז"ל 'אגרא דתעניתא צדקתא' ופירשו שהמתענה ומרגיש צער בגופו שאינו אוכל ממילא מרגיש גם בצער העניים ונותן להם צדקה ובזכות הצדקה ימלט מהרעה.

וזהו אשרי משכיל אל דל ביום רעה – ימי תענית שרע לגוף – כמו שדרשו חז"ל להרע או להיטיב יזכה שימלטהו ה'.

 

(ג) ה֤' ׀ יִשְׁמְרֵ֣הוּ וִֽ֭יחַיֵּהוּ יאשר וְאֻשַּׁ֣ר בָּאָ֑רֶץ וְאַֽל־תִּ֝תְּנֵ֗הוּ בְּנֶ֣פֶשׁ אֹיְבָֽיו:

רש"י ה' ישמרהו ויחייהו – למי שמבקרו ומטיב לו:

רד"ק ומצודת דוד ואשר – ישובח בכל הארץ הכל יאמרו אשריו:…

מלבי"ם ה', זאת שנית, הרעות המסובבים ע"י חסרון הצרכים ההכרחיים מעון וכסות ומזון,

ה' ישמרהו – הגם שאין לו שמירה ממעון ובגד, ויחייהו – הגם שחסר לו מזון הצריך לחיי נפש,

ג] הרעות המסובבים מצד המקום שהעשירים ממרחק יביאו לחמם ומחסורם והוא יאושר בארץ, לא ינוע אל אפסי ארץ על טרפו רק בארץ אשר ישכון שם ודבקה לארץ בטנו, שם יהיה מאושר ע"י השגחת ה',

ד] הרעות המסובבים ע"י אויבים וצוררים, אל תתנהו בנפש אויביו: רד"ק …ואל תתנהו בנפש אויביו, ברצון אויביו, כי הם רוצים שימות:

 

(ד) ה֗' יִ֭סְעָדֶנּוּ עַל־עֶ֣רֶשׂ דְּוָ֑י כָּל־מִ֝שְׁכָּב֗וֹ הָפַ֥כְתָּ בְחָלְיֽוֹ:

רש"י …מהו על ערש דוי זה יום שביעי של חולי שהוא דוה מאוד כך נדרש באגדת תהלים:

כל משכבו הפכת בחליו – אף בשעה שחליו כבד עליו שנהפך כל מרגועו ומנוחתו:

רד"ק ה' יסעדנו על ערש דוי. אף על פי שהוא שוכב על ערש דוי, שיש לו מדוים וחליים רעים, ה' יסעדנו, שלא ימוט [מצודת ציון יסעדנו – מלשון סעד ותמיכה]. או פירושו: שיתן לו כח לֵהָפֵךְ מצדו אל צדו.

ודוי בשקל שם איל, סבך. כל משכבו הפכת בחליו. הפכת אומר כנגד האל: אתה שהפכת משכבו בחליו אתה תסעדנו.

וטעם משכבו, כי משכב האדם על מיטתו הוא למנוחה בעוד שהוא בריא.

והנה הפכת משכבו מן המנוחה לצרה. וטעם כל, לפי שהוא שוכב ביום ובלילה.

ויש לפרש הפכת, כמו תהפוך, והוא דרך תפלה, ופירושו כן: כל משכבו בחליו תהפוך אותו לבריאות ולמנוחה:

מלבי"ם ד) ה', ה] הרעות המסובבים ע"י מזג גופו, ה' יסעדנו על ערש דוי,

הגם שאין לו אז מי שיסעד אותו ה' יסעדהו,

והגם שאין לו מי שיהפוך משכבו כמו שצריך לחולה שיהפכו משכבו כפעם בפעם עת יתלחלח ע"י חליו,

הנה אתה ה' הפכת כל משכבו בעת חליו, ר"ל תשגיח עליו ע"ז שלא יזיקהו זאת,

גם י"ל שר"ל שהפכת משכבו עם חליו, החולי עצמה תעשה זאת להפך משכבו כי תשגיח לרפאותו מחליו.

אחר שבאר איך ישגיח ה' על החלושים והדלים,

יאמר כי גם אליו שהוא דל וחלוש ונעזב מכל, נלוה השגחת ה', כי.

מלבי"ם ביאור המילות כל משכבו. הכסתות ששוכב עליהם, כמו ואיש אשר יגע במשכבו,

ויל"פ משכבו שכיבתו כמו משכב הצהרים שתהפכהו מצד אל צד כמו שעושים לחולים:

 

(ה) אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי ה֣' חָנֵּ֑נִי רְפָאָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י כִּי־חָטָ֥אתִי לָֽךְ:

רד"ק אני אמרתי ה' חנני. עד זה הפסוק דברי המבקר, ומזה הפסוק עד ותציבני לפניך לעולם (פסוק יג) הם דברי החולה. אני עיני לאל ואומר לו שיחנני.

ואמר: רפאה נפשי כי חטאתי לך, ולא אמר רפאה גופי, כי סיבת חליו הם עונותיו,

ואם ירפא האל הנפש מחליהּ, והוא בכפרת העונות, נרפא הגוף:

מלבי"ם אני אמרתי, אני כבר הגעתי עד שערי מות, עד שלא התפללתי עוד על רפואת הגוף, כי התיאש מחיים, רק התודיתי הוידוי שמתודים קודם המות ואמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך,

שהגם שמתיאש מרפואת הגוף מבקש רפואת הנפש ומחילת העונות:

 

(ו) אוֹיְבַ֗י יֹאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑י מָתַ֥י יָ֝מ֗וּת וְאָבַ֥ד שְׁמֽוֹ:

רד"ק אויבי יאמרו רע לי. כנגד הדברים שאמר המבקר הטוב, אמר החולה: אתה אמרת טוב, אבל ידעתי כי אויבי יאמרו רע בעבורי, ויאמרו היפך מה שאמרת,

ויאמרו: מתי ימות ואבד שמו, כי חליי יאריך בעיניהם ויתאוו וישאלו שאמות בקרוב מן החולי:

מלבי"ם אויבי, ובעת ההיא אמרו אויבי שזה [שהתוודיתי] סימן רע לי, שלא אקום עוד מחליי,

והיו מקוים לאמר מתי ימות ואבד שמו:

 

(ז) וְאִם־בָּ֤א לִרְא֨וֹת ׀ שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר לִבּ֗וֹ יִקְבָּץ־אָ֥וֶן ל֑וֹ יֵצֵ֖א לַח֣וּץ יְדַבֵּֽר:

רש"י שוא ידבר – [דברי תנחומין, ו]מראה עצמו כאילו הוא מיצר [אבן עזרא שוא ידבר לי 'כמה חרה לי שאתה חולה…']

וכשהוא יושב לפני יקבוץ לבו מחשבות און לעצמו מה רעה ידבר בצאתו, וכשיוצא לחוץ מדבר אותה:

רד"קואדוני אבי ז"ל פירש, שוא ידבר, כי ידבר אחת רכה ואחת קשה לשבר לבי, כמו שאמר אחד שנכנס לבקר את החולה ואמר לו: קשה עלי חליך, כי כבד הוא, כי מזה החולי מת אבי…

מלבי"ם ואם בא לראות שוא ידבר, אבל אם נמצא ביניהם אחד שהוא (דבר) [אומר] להם שזה דבר שוא מה שהם מחליטים שאני מוכן למות מתוך החולי הזה,

ועי"כ בא לראות את האמת, אם חליי מסוכן כדבריהם או לא,

אז עת שבא האיש שדיבר שהוא שוא שאיני מסוכן ובא לראותי ולבקרי,

וראה שעדיין אני חי וירא פן אתרפא, אז לבו יקבץ און לו חשב בלבו תחבולות און איך למותתני,

אחר שראה שאפשר שאחיה מן החולי, ובצאתי לחוץ אז ידבר והגיד זאת לרעיו ששלחוהו לבקרני, ואז.

 

(ח) יַ֗חַד עָלַ֣י יִ֭תְלַחֲשׁוּ כָּל־שֹׂנְאָ֑י עָלַ֓י ׀ יַחְשְׁב֖וּ רָעָ֣ה לִֽי:

מלבי"ם יחד עלי יתלחשו כל שונאי, יתלחשו עצות איך לגרום מיתתי,

ויחשבו עלי לעשות רעה לי להמיתני, ויאמרו זה לזה.

 

(ט) דְּֽבַר־בְּ֭לִיַּעַל יָצ֣וּק בּ֑וֹ וַאֲשֶׁ֥ר שָׁ֝כַ֗ב לֹא־יוֹסִ֥יף לָקֽוּם:

רש"י עלי יחשבו – דבר שהוא רעה לי, ומה המחשבה? דבר בליעל יצוק בו –

כל רשעיות שעשה יצוקו וישתפכו בגופו, והואיל ואשר שכב לא יוסיף לקום. כך מקללים אותי:

רד"ק דבר בליעל יצוק בו ואשר שכב לא יוסיף לקום, וזהו מן הדברים הרעים שאומרים וחושבים עלי.

ומה הם אומרים? דבר בליעל יצוק בו, פירושו: חולי קשה ורע דבק בו, ולא יקום עוד ממשכבו כי ימות מהחולי, כי חולי קשה הוא.

ופירוש יצוק, דבק, כמו: לבי יָצוּק כמו אבן וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית (איוב מא, טז).

או פירוש דבר בליעל: על העון, כלומר: עון גדול יצוק בו וראוי הוא לעונש גדול, לפיכך לא יקום ממשכבו עוד:

מלבי"ם דבר בליעל יצוק בו, שצריך ליצוק אל גופו דבר בליעל, היינו דבר רע וממית,

סם המות ודבר ארסי כדי שאחר אשר שכב לא יוסיף לקום וימות מפני הסם:

מלבי"ם ביאור המילות דבר בליעל. הושאל מדבר רע מוסרי, פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, אל דבר רע מזיק לגוף, כמו ולא היה דבר רע בסיר (מ"ב ו'), ויצוק מענין יציקה: מצודת ציון …בליעל – בלי עול שמים:

 

גורל הגר"א מספרים שבישיבתו של ר' אליהו לאפיאן הגיעו שני תלמידים להתקבל לישיבה, ורבי אליהו זצ"ל בטביעת העין שלו הבחין שתלמידים אלו מושפעים מהשפעות זרות ולכן הוא חשש לקבלם לישיבה.

חשש זה קיבל גושפנקא כאשר הוא ערך גורל הגר"א ועלה בידו הפסוק דבר בליעל יצוק בו ובעקבות כן הוא נמנע מלקבל אותם ללמוד בישיבה. [במקום אחר קראתי שמדובר היה בבחורים שעזבו את הישיבה וביקשו לחזור, ואח"כ התברר שרצו לחזור ע"מ למשוך אחרים עמהם ר"ל].

 

(י) גַּם־אִ֤ישׁ שְׁלוֹמִ֨י ׀ אֲשֶׁר־בָּטַ֣חְתִּי ב֖וֹ אוֹכֵ֣ל לַחְמִ֑י הִגְדִּ֖יל עָלַ֣י עָקֵֽב:

מלבי"ם גם, והגם שנשמרתי מקחת אוכל משום אדם רק מאת משרת נאמן ביתי שבטחתי בו שהוא לא יעשה לי רעה,

אבל גם איש שלומי אשר בטחתי בו הגדיל עלי עקב ומארב, והיה עמהם בקושרים להשחית עץ בלחמי,

והיה דרך המלכים הקדמונים שהמשרת המתקן ונותן לפניהם המאכל היה צריך לאכול תחלה מלחם המלך, למען יודע בזה שלא שם שם דבר רע,

וע"כ קראו אוכל לחמי, ובכ"ז היה בעצה עמהם ולא חשש ע"ז שיצטרך לאכלו תחלה:

מלבי"ם ביאור המילות עקב. מארב:

אלשיך אמנם ה' לא אאשים בעצם את המכבידים על עוונותי כאלה, כי הלא גם איש שלומי הוא יואב אשר בטחתי בו בשולחי הכתב שישים את אוריה במקום אשר ידע כי גבורים שם (עי' שמואל – ב יא) בחשבי שיסתיר דבר,

ואדרבה הוא הגדיל עלי עקב בהראותו הכתב לכל כמו שאמרו ז"ל (ילקוט שמעוני מלכים קע) על ואתה ידעת את אשר עשה לי יואב (מלכים – א ב ה),

באופן שאם היה קצת חילול השם בדבר שהיה פתחון פה לעם לזלזל בכבודי הוא הגדיל עלי עקב,

כי מעט אשר הייתי למרמס תחת עקבות רגלי אויבי, הגדיל עלי עקב אז יותר לידרס כי הגדיל עקב שעלי…

 

(יא) וְאַתָּ֤ה ה֗' חָנֵּ֥נִי וַהֲקִימֵ֦נִי וַֽאֲשַׁלְּמָ֥ה לָהֶֽם: (יב) בְּזֹ֣את יָ֭דַעְתִּי כִּֽי־חָפַ֣צְתָּ בִּ֑י כִּ֤י לֹֽא־יָרִ֖יעַ אֹיְבִ֣י עָלָֽי:

רד"ק ואתה ה' חנני והקימני, כי הם אומרים שלא אקום, ואתה תקימני, ואשלמה להם, מה שאמרו רע עלי בעודני חולה. ולא אמר שיעשה להם רע, שהרי אמר: ואחלצה צוררי ריקם (מזמור ז, ה), אלא שהתשלום הוא שיודיעם כי רע היו עושים במה שהיו חושבים עליו רע בעודנו חולה.

או שהתשלום הוא שלא ילבש שק בחלותם, ולא יתפלל עליהם ולא יצר לצרותם.

וראיתי בדברי הגאון (רבינו סעדיה): ואשלמה להם, טובות תחת רעות כמו שהיה מנהגו,

כמו שאמר: ואני בחלותם לבושי שק (מזמור לה, יג):

מלבי"ם (יא – יב) ואתה ה' חנני והקימני מחליי. ואשלמה להם, שאף שתחילה סיפר שהתיאש מחיים,

אבל אחר שראה רשעת אויביו התחיל לבקש שיקום מחליו כדי לשלם להם,

ובאר כי בזאת ידעתי כי חפצת בי כי לא יריע אויבי עלי, ואחר שהם שמחים על מיתתי צריך אתה להקימני, וכמ"ש בנפול אויבך אל תשמח פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, [ולדעת האלשיך לפ"ז, אשלמה להם גמול – על שהקימוני, שהרי בזכות ששמחו לאידי קמתי!]

גם יל"פ שר"ל ואשלמה להם בזאת, ר"ל זאת יהיו התשלומין,

מה שידעתי כי חפצת בי עד שלא יריע אויבי עלי, זה יהיו התשלומין שאשלם להם,

כי בזה יכלו עיניהם לראות בהצלחתי ושידעו בטח שאין ביכלתם להרע לי כי ה' אתי:

 

(יג) וַאֲנִ֗י בְּ֭תֻמִּי תָּמַ֣כְתָּ בִּ֑י וַתַּצִּיבֵ֖נִי לְפָנֶ֣יךָ לְעוֹלָֽם:

מלבי"ם ואני, מה שנתרפאתי מחוליי ידעתי כי תמכת בי ע"י תומי,

ותציבני לפניך – שמה שהצבתני היה כדי שאהיה לפניך לעולם,

לעבדך ולעשות רצונך בענין שאתהלך לפניך תמיד:

 

(יד) בָּ֮ר֤וּךְ ה֨' ׀ אֱלֹ֮הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל מֵֽ֭הָעוֹלָם וְעַ֥ד הָעוֹלָ֗ם אָ֮מֵ֤ן ׀ וְאָמֵֽן:

רש"י ברוך ה' – כשאקום מחוליי אברכך כן:

רד"ק ברוך ה' אלהי ישראל מהעולם ועד העולם אמן ואמן, הם דברי המשורר. נותן הודאה לאל בכלותו הספר כמו שהוא מנהג הסופרים.

וכן עשה בתכלית ארבעה הספרים, ובתכלית הספר החמישי שהיא תכלית כל הספר נתן תהלה בשלשה עשר הלולים.

ואמר: ברוך ה' אלהי ישראל שעזרני עד כה. מהעולם ועד העולם, מהזמן הראשון עד הזמן האחרון,

כלומר כל הימים.

אמן ואמן, קיום וקיום, כמו שעונה אדם אמן אחר הברכה לקיים הברכה, כי אמן לשון קיום.

וכן: ונאמן ביתך (ש"ב ז, טז), במקום נאמן (ישעיה כב, כג) והדומים להם.

מלבי"ם ברוך ה' אלהי ישראל, הוא סיום דברי הספר הראשון, כי מכאן ואילך יתחילו מזמורי בני קרח,

ונגד הברכות והתהלות שברך והלל עד עתה בספר הזה,

אמר שברכות אלו יהיו בפי ישראל מן העולם ועד העולם לדור דורים אמן ואמן:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128