השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק מח

(א) שִׁ֥יר מִ֝זְמוֹר לִבְנֵי־קֹֽרַח:

אבן עזרא שיר מזמור – לא יכולנו להפריש בין שיר מזמור למזמור שיר כמו מצור החלמיש מחלמיש צור:

רד"ק שיר מזמור לבני קרח. גם זה המזמור לימות המשיח, וזכר בו שבח ירושלים:

מלבי"ם שיר מזמור, מזמור זה נתיסד על סער גדול שהיה בעת ההיא מפוצץ הרים ומשבר סלעים,

ובהר ציון ששם ג"כ היה הסער לא הזיק מאומה, כי ה' השוכן בהר הזה הגין עליה,

והיה הסער הזה להם לטובה כי אז התחברו מלכי ארץ וירדו באניות תרשיש לכבוש את ארץ ישראל,

והסער הזה שבר אניותיהם והכה בים חילם, והוא קרוב עם המזמור שלמעלה סי' מ"ו:

 

(ב) גָּ֮ד֤וֹל ה֣' וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝לֹהֵ֗ינוּ הַר־קָדְשֽׁוֹ:

רש"י בעיר אלהינו – לעתיד לבא כשיבנה את עירו יהיה בשבילה גדול ומהולל:

רד"ק בעיר אלהינו. כי שם יגדלוהו ויהללוהו כל בשר:

מלבי"ם גדול ה' ומהולל מאד, לא כל גדול הוא מהולל,

שלפעמים ע"י גדולתו לא ישים לב על השפלים ממנו ולא יהללו בשערים מעשיו.

אבל ה' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו,

עד שהוא גדול מצד עצמו, וגם מהולל מצד ענותו להשגיח על כל,

וההילול תהיה לרוב רק מרחוק, כי מקרוב יראו שמעלתו יש לה גבול ולא יהללוהו כ"כ,

אבל ה' הוא מהולל בעיר אלהינו, וביחוד הוא ההילול על השגחתו בעיר אלהינו,

וביחוד על הר קדשו, ומפרש דברי התהלה שמהללים לאמר.

 

(ג) יְפֵ֥ה נוֹף֘ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־הָ֫אָ֥רֶץ הַר־צִ֭יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֝רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב:

רש"י יפה נוף – עיר שהוא נוף יפה לשון נוף של אילן,

דבר אחר כלת של יופי שכן קורין בכרכי הים לכלה ננפי,

ומנחם [ובעקבותיו המלבי"ם] חברו כמו שלשת הנפות קונטריא"ה בלעז [-חבל ארץ] (יהושע יז),

אבל דונש פתר אותו לשון נוף של אילן ונקרא הר ציון יפה נוף כי הוא הר הזתים (סא"א):

משוש כל הארץ – ומה היא משוש ירכתי צפון? [ומדרש שוחר טוב נוסף: ירכתי צפון – וכי בצפון היא? והלא אינה אלא בדרום! אלא על שם הקרבנות שנשחטין על ירך המשכן צפונה. ע"כ] אנגלא"ש בלעז [פינות, זוויות] –

ירך המזבח צפונה ששם שוחטין חטאות ואשמות, ומי שהיה עצב על עבירות שבידו מביא חטאות ואשמות ומתכפר לו והוא יוצא משם שמח ועל ידי הקרבנות טובה באה:

מלבי"ם יפה, הגם שהר ציון י"ל כל המעלות, שהוא מצד עצמו יפה נוף שהאקלים שההר שוכן בו הוא יפה מאד, וגם הוא משוש כל הארץ, וגם הוא קרית מלך רב, ששם עיר הבירה של מלך גדול, בכ"ז כל אלה המעלות אינם המשגב והתוקף של המקום ההוא, רק מה.

מלבי"ם ביאור המילות נוף. מחוז, כמו שלשת הנפת. מלך רב, מלך גדול:

מדרש שוחר טוב – בהמ"ק נקרא יפה נוף משוש כל הארץ מפני שהי' אדם נכנס לשם מלא עוונות והי' מקריב קרבן ומתכפר לו אין שמחה גדולה מזו.

 

(ד) אֱלֹהִ֥ים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב:

רד"ק אלהים בארמנותיה. ארמנות ערים אחרות חזקות בבנין וגבוהות להשגב שם,

אבל ארמנות ירושלים החוזק שלהם טוב מזה כי אלהים נודע בהם שהוא למשגב לכל המבקשים להשגב בו, כמו שכתוב (משלי יח, י): מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב:

מלבי"ם שאלהים בארמנותיה, עי"ז הוא נודע למשגב שעקר החוזק שלה מה שאלהים שוכן בארמנותיה,

וזה פירוש על 'מהולל מאד', שבזה יהללו את ה' על ששיכן שכינתו בציון והוא משגבה.

עתה יתחיל ספור המעשה שקרה בעת ההיא:

 

(ה) כִּֽי־הִנֵּ֣ה הַ֭מְּלָכִים נֽוֹעֲד֑וּ עָבְר֥וּ יַחְדָּֽו:

מלבי"ם כי הנה המלכים נועדו, שהתועדו ללכת לכבוש את ירושלים,

וגם עברו יחדו שעברו באניות על ים תרשיש, אולם.

רד"ק כי הנה המלכים נועֲדו, העי"ן בשו"א אעפ"י שהיא באתנחתא. אמר: תדעו כי אלהים בירושלים למשגב כי המלכים נועדו עם גוג ומגוג להלחם בירושלים ועברו בה יחדיו:

 

(ו) הֵ֣מָּה רָ֭אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ: (ז) רְ֭עָדָה אֲחָזָ֣תַם שָׁ֑ם חִ֝֗יל כַּיּוֹלֵֽדָה:

רד"ק המה ראו. כאשר ראו נפלאות האל וגבורותיו תמהו ונבהלו ונחפזו,

כמו שכתוב (יחזקאל לח, כב): ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו:

רד"ק (ז) רעדה אחזתם שם. באותו המקום שהיו חושבים להרוג הרג רב ולשלול שלל רב,

שם תאחזם רעדה וחיל כיולדה ולא יהיה בהם כח ויפלו כולם חללים:

מלבי"ם (ו – ז) המה ראו השגחת ה' בעיניהם, וכן תמהו ונבהלו עד שנחפזו לברוח, ואחזתם שם רעדה,

ומה ראו?

 

(ח) בְּר֥וּחַ קָדִ֑ים תְּ֝שַׁבֵּ֗ר אֳנִיּ֥וֹת תַּרְשִֽׁישׁ:

רש"י ברוח קדים – הוא לשון פורענו' שהקדוש ברוך הוא נפרע בו מן הרשעים

כמו שנאמר ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' (שמות י"ד)

וכן בצו‍ֹר [נאמר עליהם] בְּמַ֤יִם רַבִּים֙ הֱבִיא֔וּךְ הַשָּׁטִ֖ים אֹתָ֑ךְ (יחזקאל כ"ז) ברוח אפיצם לפני אויב (ירמיה י"ח):

אניות תרשיש – הם שכיני צור היא אפריקא ומאדום היא:

רד"ק ברוח קדים, כאילו הוכו ברוח קדים עזה שתשבר אניות תרשיש, כי היא היתה מבוא לספינות, כמו שכתוב (יונה א, ג): וימצא אניה באה תרשיש, ואמר (יחזקאל כז, כה): אניות תרשיש שָׁרוֹתַיִךְ מַעֲרָבֵךְ:

מלבי"ם (ח – ט) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, איך ע"י רוח קדים נשברו אניותיהם,

ושיעור הכתובים ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, אלהים יכוננה עד עולם,

הם ראו שע"י הרוח ששברה את אניות תרשיש

 ברוח הזה בעצמו כונן את ירושלים על מכונה בל תחרב ע"י האויבים,

(ומה שאמר כאשר שמענו וכו' הוא מאמר מוסגר, שכמו ששמענו שמע הרוח הזה, כן ראינו אותו בעיר ה', שגם שם היה הסער כמו על הים, וברוח הזה אלהים יכוננה עד עולם, סלה, נשלם הענין:

מלבי"ם ביאור המילות תשבר. נסתר לנקבה, שרוח בא לפעמים בלשון נקבה,

ופי' ברוח קדים אשר תשבר אניות תרשיש אלהים יכוננה.

 

(ט) כַּאֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֨עְנוּ ׀ כֵּ֤ן רָאִ֗ינוּ בְּעִיר־ה֣' צְ֭בָאוֹת בְּעִ֣יר אֱלֹהֵ֑ינוּ אֱלֹ֮הִ֤ים יְכוֹנְנֶ֖הָ עַד־עוֹלָ֣ם סֶֽלָה:

רד"ק כאשר שמענו. יאמרו ישראל ביום ההוא: כאשר שמענו מפי הנביאים שהתנבאו על מפלת גוג ומגוג

כן ראינו בעיר ה' צבאות. ואמר צבאות, כי הוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה,

והוא הביא אלה הצבאות לירושלים והוא הפילם שם.

ואמר עוד בעיר אלהינו, כי הוא אלהינו ושופטינו מן הגוים העצומים,

וכמו שהצילהּ והכינהּ – כן יכוננה עד עולם:

אלשיך כאשר שמענו כן ראינו וכו'. הנה נא ידענו כמבואר אצלנו במקומות רבים, כי בית ראשון נבנה בזכות אברהם, והשני בזכות יצחק.

ועל כן על היות הראשון בבחינת חסד ורחמים, היה מתייחס אל בית ה' הוא שם ההויה ישתבח לעד,

אך השני אשר היה בזכות יצחק היה על בחינת דין, ועל כן חסרו ממנו חמשה דברים כנודע (יומא כא ב). [א.ה. שדין הוא צמצום כידוע]

עוד ידענו מרבותינו ז"ל כי כשנראה שיבואו עלינו הצרות ששמענו מפי הנביאים,

הוא פתח תקוה להתקיים כל הטובות,

כי על כן בראות חברי ר' עקיבא שועלים הילכו על הר ציון בכו ור' עקיבא היה מצחק,

אמרו לו אנו בוכים ואתה מצחק, אמר להם ממה שאתם בוכים אני מצחק,

כי כאשר נתקיימה נבואת הרעה תתקיים הטובה (מכות כד ב):

ונבא על הענין, והוא כי אומרים כנסת ישראל ההולכים בגלויות,

הנה אשר החרבת עירך והיכלך, ידענו כי לא מגועל נפשך בהן עשית,

כי הלא ידענו כי אחר שכאשר שמענו ההתראות וייעודי הצרות מפי נביאינו

כענין (ירמיה כו יח) ציון שדה תחרש, וכל יתר הדברים הרעים שבירמיה וביתר נביאים,

כן ראינו בין בעיר הוי"ה צבאות – הוא בחורבן בית ראשון שהיה מתייחס אל שם הוי"ה,

בין בעיר אלקינ"ו – הוא בחורבן בית שני אשר היתה מתייחסת אל שם אלקים,

בזה אנו בטוחים כי גם מה ששמענו מהטובה יתקיים, כי אלקים יכוננה עד עולם סלה,

כדברי הנביאים כי נחם ה' ציון וכו' (ישעיה נא ג) וכיוצא אין מספר:

 

(י) דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ:

רד"ק [ומעי"ז ברש"י] דמינו, חשבנו בלבנו בהלחם הגוים עלינו כי חסדך שהוא בקרב היכלך יושיענו,

רצונו לומר על הכבוד השוכן בהיכל שהוא חסד גדול לישראל.

או יהיה פירוש דמינו, יחלנו ושׂברנו, כמו (ש"א יד, ט): דֹּמוּ עד הגיענו אליכם, ואעפ"י שאינו משרשו:

מלבי"ם דמינו, עד הנה לא היה לנו שום ציור ודמות מדין ומשפט, רק ציור של חסד,

כי בקרב היכלך לא הרגשנו ממך שום דין ורוגז ועונש, אך טוב וחסד,

עד כי בקרב היכלך לפי הנהגתך שם, לא דמינו רק חסדך, לא היה לנו דמות וציור רק ציור החסד,

אבל עתה ראינו, כי.

מלבי"ם ביאור המילות דמינו. ענין מחשבה, כמו והוא לא כן ידַמֶה (ישעיה י'):

מסופר על הרה״ק בעל האוהב ישראל מאפטא זי"ע [וכן מביאים בשם האריז"ל] שהבטיח שאחר פטירתו ירעיש עולמות למעלה להחיש גאולתם של ישראל. ואחר שנלב״ע הגיעה משלחת חסידים לבנו הרה״ק רבי יצחק מאיר מזינקוב זי״ע לשאול מה עם הבטחת אביו? נמנם רבי יצחק מאיר מעט, ואמר לחסידים, אבא בא אלי בעת, ואמר לי: כתוב בתהילים (מח. י) ״דימנו אלקים חסדך בקרב היכלך׳, כשהיינו בעולם הזה דמינו – חשבנו, ׳אלקים׳ שכל המאורעות העוברים על בני ישראל הם דינים ועונשים, (אלקים – מדת הדין). אולם, ״חסדך בקרב היכלך" כשעליתי למעלה להיכלך בשמים, ראיתי כי הכל חסדים, ואיך אבקש ח״ו לבטלם…

 

(יא) כְּשִׁמְךָ֤ אֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן תְּ֭הִלָּתְךָ עַל־קַצְוֵי־אֶ֑רֶץ צֶ֝֗דֶק מָלְאָ֥ה יְמִינֶֽךָ:

רש"י כשמך אלהים כן תהלתך – כאשר שמך גדול כן תהלתך גדולה בפי כל:

רד"ק כשמך אלהים. כמו שהיה שמך בפי הנביאים המתנבאים העתידות, כן הוא היום על קצוי ארץ,

כי אותם שלא היו מאמינים בנבואות, עתה כשיראו שנתקיימו

יהיו מהללים ומשבחים לשמך ואומרים צדק מלאה ימינך. אֶרץ, בסגו"ל באתנחתא:

מלבי"ם כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ, שתהלתך היוצא על קצוי ארץ חוץ מן ההיכל,

היא מתיחסת אל שמך אלהים, שהוא מורה שאתה דיין ושופט צדק להעניש לראוים לעונש,

כי שם מהללים אותך שצדק מלאה ימינך, שם נגלית במדת הצדק

שהוא תואר אל השופט הבלתי נושא פנים ובלתי עושה חסד לוותר לחייבים, רק שופט בצדק,

(ור"ל שהנהגתו בקרב היכלו עִם ישראל הוא חסד, אבל הנהגתו עם העולם הוא בדין,

כי כן העניש את העמים שבאו באניות תרשיש וישראל נצולו בחסדו):

מלבי"ם ביאור המילות ארץ. בא בסגו"ל, להורות שנמשך גם למטה שעל קצוי ארץ מלאה ימינך צדק:

 

(יב) יִשְׂמַ֤ח ׀ הַר־צִיּ֗וֹן תָּ֭גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֝מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ:

רד"ק ישמח הר ציון. ביום הישועה ישמח הר ציון, דרך משל, כמו (ישעיה לה, א): ישושום מדבר וציה ותגל ערבה.

או יהיה גם כן פירושו, ישמחו שוכני הר ציון.

תגלנה בנות יהודה, הערים והכפרים אשר סביבות ירושלים שהם כבנות לה. [רש"י כל שאר ערי יהודה הם לציון בנות כמו וילכוד את קנת ואת בנותיה]

למען משפטיך, משפטיך שעשית בגוים הצובאים על ירושלים:

מלבי"ם ישמח, והר ציון ישמח למען משפטיך, כי המשפטים האלה היו לטובתם להצילם מאויביהם:

מלבי"ם ביאור המילות ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה. הגיל מורה על דבר חדש (כנ"ל כ"א ב'),

לבנות יהודה יהיה זה כדבר חדש, אבל הר ציון שרואה נסי ה' תמיד אינם חדשות אצלו

רק ישמח בשמחה תמידית:

 

(יג) סֹ֣בּוּ צִ֭יּוֹן וְהַקִּיפ֑וּהָ סִ֝פְר֗וּ מִגְדָּלֶֽיהָ:

רד"ק סובו ציון והקיפוה. אמר זה על בנין ציון וירושלים, וזָכַר ציון כי היא העיקר.

ואמר לעמים: לכו סביב לציון והקיפו אותה וראו ביפי בניינה וסִפְרוּ המגדלים אשר בחומה סביבותיה:

מלבי"ם סבו, אומר אחרי הסער הזה שהפיל מגדלים והרס מבצרים בכל ערי העמים,

סובו את ציון והקיפוה סביב, וראו אם נהרס שם איזה בנין,

סיפרו מגדליה אם נמצאו כולם, ולא נהרס אחד מהם, אולם.

מלבי"ם ביאור המילות סבו, והקיפוה. יש הבדל בין היקף ובין סבב כמ"ש (התו"ה ויקרא סי' מ')

שסבב בא גם על הסבוב הבלתי שלם, והיקף בא על ההיקף השלם, לזה מוסיף והקיפוה מכל צד:

 

(יד) שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֨ם ׀ לְֽחֵילָ֗ה פַּסְּג֥וּ אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ לְמַ֥עַן תְּ֝סַפְּר֗וּ לְד֣וֹר אַחֲרֽוֹן:

מלבי"ם שיתו לבכם לחילה, ראו נא מי היא החומה המקפת את העיר ולא הניח את הסער ליכנס לתוכה,

פסגו ארמנותיה – עלו על ראש הפסגה של ארמנותיה,

וראו מי השומר העומד בראש הארמונות לשמרה, למען תספרו לדור אחרון ותודיעו להם:

מלבי"ם ביאור המילות לחילה. החומה הקטנה, כמו ויאבל חיל וחומה:

פסגו, מענין עלה ראש הפסגה, ראו על פסגת הארמון:

רד"קלמען תספרו לדור אחרון, כלומר, דור אל דור עד דור אחרון שלא ראו בנין יפה כאותו בנין שיהיה בציון וירושלים לעתיד לבוא,

וכמו שנאמר (שם נד, יא – יב) הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ושמתי כַּדְכֹד שמשותיך:

מדרש שוחר טוב שיתו לבכם לחילה. עתיד הקב״ה לעשות חילה (מחול) לצדיקים לעתיד לבוא, והקב״ה חל עמהם והם מראים באצבע הנה אלקינו זה קוינו לו.

רבינו בחיי וירא דייקו חז"ל מזה שנאמר לבכם ולא נאמר לבבכם (וכן אצל אברהם וסעדו לבכם) ולכן אמרו חז"ל שהכוונה היא לעתיד לבוא כשיבטל יצר הרע, והכוונה היא למחול של הצדיקים לעתיד לבוא. [שלאדם הצדיק יש לב אחד לאביו שבשמים].

           

(טו) כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַהֲגֵ֣נוּ עַל־מֽוּת:

רש"י עלמות – כאדם המנהיג את בנו קטן לאט, [אבן עזרא ורבי משה אמר שהוא מגזרת עלם ינהגנו תמיד כמנהג הנערו' והטעם כאשר ניהְגָנו בימי נעורינו] ומנחם פתר אותו לשון עולם וכן פתרונו ינהגנו לעולמים:

אבן עזרא כי – …ובעל המסורת אומר כי הם שתי מלות והטעם עד מותנו.

ויש אומרים מגזרת ונעלם דבר [שהבורא ינהגנו] במנהג טוב, נעלם מהנבראים:

מלבי"ם כי זה אלהים אלהינו, הוא חילה וחומתה, והוא השומר העומד על פסגת ארמנותיה

(כמ"ש אלהים בארמנותיה נודע למשגב). והוא העומד לעולם ועד, והוא ינהגנו עלמות היינו עד עולם:

מלבי"ם ביאור המילות זה. החיל והארמון. עלמות, כמו עולמית, ויש עוד פירושים,

ולי נראה שמזמור זה ומזמור שבסי' מ"ו נתיסד על ענין אחד או על שני ענינים דומים,

איך ע"י סער ושטף מים נצולו, ובני קרח שרו תחלה שיר הזה,

ואח"כ שרו שיר שבסי' מ"ו שהוסד לאמרו על עלמות,

וע"ז ציין במלת עלמות, שהשיר השני יזמרו על עלמות:


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128