השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק נג

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:

רש"י על מחלת – שם כלי שיר,

ד"א על מחלתן של ישראל כשיחריב הבית וכבר אמר מזמור אחר דוגמת זה (לעיל תהלים יד)

אמר נבל בלבו אין אלהים וגו', הא' על חרבן בית ראשון וזה על בית שני:

מלבי"ם למנצח על מחלת, מזמור זה כבר בא למעלה סי' י"ד בשינוי קצת, ובארתי שם שהראשון הוסד מדוד המלך על שניצול ממלך אדיר וחילו הגדול שבאו עליו,

ובימי חזקיהו שנעשה להם נס במפלת סנחריב מצאו שמזמור הזה מכוון לענינם,

ותקנוהו לאמרו על מחלת שהוא מין כלי זמר מיוחד, ואמרו שדוד ראה ברוח הקודש את העתיד ושרמז עליו,

 וע"כ אמר שהוא משכיל לדוד, שדוד השכיל על דבר בשכל טוב שהוא השגת רוה"ק,

ונחזיר פה את הענין בקוצר:

[פרק יד: א לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד: אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, אֵין אֱלֹהִים; הִשְׁחִיתוּ, הִתְעִיבוּ עֲלִילָה אֵין עֹשֵׂה טוֹב. ב ה' מִשָּׁמַיִם, הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם: לִרְאוֹת, הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ, אֶת אֱלֹהִים. ג הַכֹּל סָר, יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ: אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין, גַּם אֶחָד. ד הֲלֹא יָדְעוּ, כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן: אֹכְלֵי עַמִּי, אָכְלוּ לֶחֶם; ה', לֹא קָרָאוּ. ה שָׁם, פָּחֲדוּ פָחַד: כִּי אֱלֹהִים, בְּדוֹר צַדִּיק. ו עֲצַת עָנִי תָבִישׁוּ: כִּי ה' מַחְסֵהוּ. ז מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן, יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל: בְּשׁוּב ה', שְׁבוּת עַמּוֹ; יָגֵל יַעֲקֹב, יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל.]

 

(ב) אָ֮מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב:

רש"י אמר נבל בלבו – זה על טיטוס כשגידר את הפרוכת וחרבו מטפטף דם אמר הרג את עצמו:

רד"ק אמר נבל בלבו. כבר פירשנו זה המזמור למעלה בספר הראשון (מזמור יד) ועתה שנה אותו הֵנָּה במלות שונות מעט, וכבר פירשנו אותו שהוא מדבר על הגלות ומסיים בישועה.

והטעם אשר חיבר אותו בין דבר דואג ובין דבר הזיפים להמשיל דבר דוד אל דבר משיח בנו,

כי כמו שהיה מְקַוֶּה דוד למלכות וגם הטובים שבישראל היו מְיַחֲלִים למלכותו

והיו רעים בהם שהיו מתנכלים אליו להמיתו כמו דואג והזיפים,

והאל הֵפֵר את עצתם והשיב להם גמולם בראשם ומלכות דוד עמדה,

כן הוא דבר ישראל היום שהאומות מתנכלים אלינו לכלותנו בכל דור ודור ומחרפין אותנו בתקותנו אל משיח בן דוד ואומרים כי לא תקום ולא תהיה המלכות,

וכן אמר הכתוב (מזמור פט, נב): אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך,

וגם בבוא המשיח יתנכלו האומות להמיתו ולבטל מלכותו, והוא נבואת גוג ומגוג כמו שכתוב,

ועליהם אמר בזה המזמור (פסוק ו): כי אלהים פזר עצמות חונך, אמר כנגד ירושלים או כנגד ישראל,

כלומר, האומות החונות עליך, אלהים יפזר עצמותם.

וכן אמר בנבואת זכריה (יד, ג): ויצא ה' ונלחם בגוים ההם,

ואמר כנגד ירושלים (שם יד, ה): ובא ה' אלהי כל קדושים עמך:

ופירוש והתעיבו עול, התעיבו דרכם בעוול שעשו, והוא חסר בי"ת השימוש, כמו (מ"ב יב, יא): הנמצא בית ה':

מלבי"ם אמר נבל בלבו אין אלהים, סנחריב כפר בה' ושלח את שלוחיו לחרף אלהים חיים,

וגם כל חילו כולם השחיתו והתעיבו עול, ואין עושה טוב גם טוב נימוסי:

בראשית רבה פרשת תולדות פרשה סז ויאמר עשו בלבו הרשעים ברשות לבם שנאמר אמר נבל בלבו (תהלים יד א),

ויאמר עשו בלבו, ויאמר ירבעם בלבו (מ"א מלכים א' יב כו), ויאמר המן בלבו (אסתר ו ו), אבל הצדיקים לבם ברשותם שנ' וחנה היא מדברת על לבה (שמואל א' א יג), ויאמר דוד אל לבו (שם שמואל א' כז א),

וישם דניאל על לבו (דניאל א ח), דומין לבוראן ויאמר י"י אל לבו וגו' (בראשית ח כא).

 

(ג) אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֘ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים:

מלבי"ם אלהים, והגם שנמצא בינימו איזה שרים שנתנו כבוד לה' כמו שאמרו חז"ל שנצולו נבוכדנצר ועוד איזה שרים, והיה לנ"נ זכות שחס על כבוד ה' בעת ששלח מרודך בלאדן ספרים אל חזקיה

והקדים שם חזקיה לשם ה' ורץ אחר השליח והחזיר אותו, שמזה נראה שלא כחש בה',

בכל זה אלהים היודע תעלומות לב השקיף משמים על בני אדם לראות אם יש ביניהם אחד שידרוש את אלהים מצד שהוא משכיל,

היינו שישכיל בשכל טוב להשכיל את ה' ושידרשהו באמת, וראה כי.

מתורתו של ר' ראובן בנגיס, תהילות ה' "עד שבא רבי עקיבא ולימד "את ה' אלוקיך תירא" – לרבות תלמידי חכמים". [קידושין מו.]

יש לפרש לפי זה את הנכתב בתהילים "לראות היש משכיל דורש את אלוקים".

וביאורו – מוכיח את המשכילים שאפילו שהם מודים שיש אלוקים בעולם,

אבל מכל מקום אין שום משכיל שידרוש "את" אלוקים" לרבות תלמידי חכמים.

בינה לעתים – היש משכיל [ואעפ"כ] דורש את אלקים – שמכניע את שכלו לרצון ד', וכנאמר אצל דוד ויהי דוד משכיל וד' עמו.

ובקושי נמצא איש כזה וכמו שמצינו בשאול שאף על פי שנאמר עליו בן שנה במלכו, הלך אחר שכלו וטעה כמה פעמים.

 

 (ד) כֻּלּ֥וֹ סָג֘ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד:

רש"י כלו סג – לשון סיגים: אין גם אחד – מכל חייליו [של טיטוס] שימחה בידו:

מצודת דוד כולו סג – כל העם חזרו לאחור ופרשו מדרך הטוב ויחדיו נבאשו ר"ל קלקלו מעשיהם:

מצודת ציון סג – ענין חזרה לאחור כמו והוסג אחור משפט (ישעיה נט):

נאלחו – נבאשו כמו נתעב ונאלח (איוב טו):

מלבי"ם כולו סג שהיה באמת כסף סגים מצופה על חרש,

כי היה זה רק מן השפה ולחוץ כי יחדיו נאלחו ונתעבו ואין עושה טוב.

אין גם אחד – גם האחד שנראה קצת שנתן כבוד לה' שהוא נבוכדנצר,

לא דרש אותו באמת ולא עשה טוב כי היה רשע כחבריו:

מוהר"ן – כולו סג יחדו נאלחו אין עושה טוב אין גם אחד – כולו סג – יחדו!

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל אפילו את הסיגים, אפילו כולו סג,

אף על פי כן יחדו – משה רבנו ע"ה קשר את עצמו עם כל אחד ואחד מישראל.

 

(ה) הֲלֹ֥א יָדְעוּ֘ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ:

רש"י הלא – יש לידע לאוכלי עמי כמאכל לחם ואלהים לא קראו, שסופם שיפחדו שם פחד באחרית הימים:

מצודת דוד הלא ידעו – ר"ל איך יאמרו אין אלהים? הלא יש לדעת לפועלי האון שמה שאוכלים את עמי באין מוחה כאוכל את הלחם, שכ"ז הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה':

 

(ו) שָׁ֤ם ׀ פָּֽחֲדוּ־פַחַד֘ לֹא־הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם:

רש"י לא היה פחד – זה כפחד הראשון שאירע לבלשצר

כי בגאולה זו פזר הקדוש ברוך הוא עצמות חונך החונים עליך ירושלים כענין שנאמר המק בשרו וגו' (זכריה י"ד), וכן פתרו מנחם,

ודונש פתר אותו כמו (משלי כ"ב) חנוך לנער על פי דרכו וכ' של חונך היא יסוד במלה ככ' של חנוך, (סא"א):

הבישותה – אתה ה' את כל אויבי כי מאסתם:

רד"ק ופירוש הבשתה כי אלהים מאסם, תי"ו הבישות כנגד המשיח,

רוצה לומר הבישות אותם ושַׂמְתָּ גאותם לחרפה ולבושה להם כי אלהים מאסם והיה עִמך.

ובמזמור הראשון (לעיל יד, ז): ישועת, לשון יחידה, ובזה ישועות לשון רבות, והענין אחד.

והנה המזמור מפורש עם הפירוש הכתוב במזמור הראשון:

מצודת דוד שם פחדו – כי הלא שם בירושלים עצמה בעת בוא סנחרב וצר עליה

הלא פחדו פחד אשר לא היה כפחד הזה מעולם, על כי כולם נפלו פגרים מתים:

כי אלהים – כאשר אלהים פזר עצמות החונים עליך ירושלים:

הבישותה – ומה שאתה טיטוס ביישת את ישראל בהרג ואבדן

זה היה בעבור כי ה' מאסם אז ברוע מעלליהם ולא בא במקרה:

מלבי"ם (ה – ו) הלא ידעו, בארתי שם שבימי דוד נפל פחד על הדור בעבור חטא שמצאו שלא ברכו ברכת השבח על המזון ויתר הנאות העולם, ועשו תשובה ע"ז ותקנו מאה ברכות בכל יום,

וא"כ הלא צריך לפועלי און אוכלי עמי לדעת שעם ה' בחטא שאכלו לחם וה' לא קראו שם פחדו פחד,

שהם פחדו מה' ומענשו בעבור חטא קטן שהיה בידיהם שלא קראו וברכו את ה' על הלחם שאכלו,

ומזה נראה איך היו ישראל צדיקים אז ועבדו את ה', והיה להם להתירא מגוי צדיק

(וכמש"ש כי אלהים בדור צדיק), ע"ז אמר עתה באמת לא היה פחד,

אחר שפחדו מה' ותקנו מעשיהם לא נתקיים הפחד שפחדו מסנחריב, כי ה' פזר עצמות חונך,

שמחנה סנחריב שחנו על ירושלים פזר ה' את עצמותיהם השרופות הבישתה בל יאספו ולא יקברו כי אלהים מאסם:

מדרש שוחר טוב שם פחדו פחד – הצדיקים המפחדים מן הקב"ה בעולם הזה

לא הי' פחד – לפיכך לא הי' להם פחד בעולם הבא.

שם פחדו פחד – הרשעים בעולם הבא, לא הי' פחד – מפני שלא פחדו בעולם הזה.

שם פחדו פחד הצדיקים פחדו משראו את אחיתופל בגיהנום אומרים לאותו צדיק עשה כך על אחת כמה וכמה לנו

לא הי' פחד – הקב"ה מראה להם מעשיו והם שמחים.

 

(ז) מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֘ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל:

מלבי"ם מי יתן, באשר היו מקוים בעת ההיא על הישועה הגדולה לקבץ נדחי ישראל שהגלו אז ע"י סנחריב, ושיבא הגאולה העתידה שהיה אז עת הכושר לזה (כמ"ש ישעיה סי' י"א וסי' מ"ט)

בקש שיתן שמציון יבא ישועת כלל ישראל ע"י שישוב ה' שבות עמו ויבא זמן הגאולה,

ואז יגל יעקב שהם עשרת השבטים הנדחים, וישמח ישראל שהם בני יהודה, וגיל מורה על דבר מתחדש, ושמחה היא השמחה התמידית, כי לישראל שהם שבט יהודה לא יתחדש דבר חדש,

אבל ליעקב שהם עתה אובדים ונדחים יהי זה דבר מתחדש שע"ז שייך לשון גילה:

 

 

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.