השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 

דרוש מתנדב לזיכוי הרבים >>

להתחסן נגד קורונה?

 
תהלים

תהלים פרק נו

(א) לַמְנַצֵּ֤חַ ׀ עַל־י֬וֹנַת אֵ֣לֶם רְ֭חֹקִים לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בֶּֽאֱחֹ֨ז אֹת֖וֹ פְלִשְׁתִּ֣ים בְּגַֽת:

רש"י יונת אלם רחוקים – על עצמו אמר שהיה רחוק מארץ ישראל אצל אכיש והיו אחיו של גלית מבקשים רשות מאכיש להרגו שנאמר הלא זה דוד מלך הארץ (ש"א כ"ח) והוא היה ביניהם כיונה אלמת:

רד"ק קרא עצמו דוד יונת אלם, בהיותו בגת שברח מפני שאול.

ואמר באחוז, שחשבו פלשתים לאחזו ולהמיתו כשאמרו לאכיש (ש"א כא, יב): הלא זה דוד מלך הארץ,

עד שמרוב פחדו התהולל בידם ועשה עצמו משוגע, לפיכך קרא עצמו יונת אלם, כיונה שגולה ממקומה,

והיה אִלֵּם ביניהם שלא היה יכול לדבר כמשפטו ודעתו אלא כדברי משוגע.

או קרא עצמו יונה לפי שׁשָׂם עצמו כאילו אין לו דעת כמו יונה, כמו שאומר עליה (הושע ז, יא): כיונה פותה אין לב:

מצודת דוד [ע"פ ראב"ע] …מכתם – המזמור הזה היה חביב בעיניו ככתם פז:

מלבי"ם ביאור המילות יונת אלם. פי' שהיה כיונה אילמת ובארץ רחוקה, וי"ל שהוא שם כלי זמר:

שמואל א פרק כא

(יא) וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם־הַה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל־אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת: (יב) וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֤י אָכִישׁ֙ אֵלָ֔יו הֲלוֹא־זֶ֥ה דָוִ֖ד מֶ֣לֶךְ הָאָ֑רֶץ הֲל֣וֹא לָזֶ֗ה יַעֲנ֤וּ בַמְּחֹלוֹת֙ לֵאמֹ֔ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ באלפו בַּאֲלָפָ֔יו וְדָוִ֖ד ברבבתו בְּרִבְבֹתָֽיו: (יג) וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹ וַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶֽלֶךְ־גַּֽת: (יד) וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם ויתו וַיְתָיו֙ עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ: (טו) וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל־עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי: (טז) חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי:

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף י עמוד ב

היא מוצאת – היא מיתוצאת מיבעי ליה! א"ר אלעזר: לאחר שנמצאו סימניה בא סמאל וריחקן, בא גבריאל וקירבן.

היינו דכתיב: למנצח על יונת אלם רחוקים לדוד מכתם, א"ר יוחנן: משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת;

לדוד מכתם – שיצא ממנה דוד שהיה מך ותם לכל. דבר אחר: מכתם – שהיתה מכתו תמה, שנולד כשהוא מהול.

דבר אחר: מכתם – כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה, כך בגדולתו.

רש"י: שהוא מך – עניו. ותם – תמים בדרכיו.

מכתו תמה – מקום מילה שהוא ראוי למכה היה תם ושלם שלא הוצרך לחסרו.

ד"א כשם שבקטנותו – קודם שמלך.

כך בגדולתו – לאחר שמלך ולשון מכתם שהיתה תמה מכתו מתחלתו ועד סופו לא נחסר ענוותנותו ולא נשתנית.

 

(ב) חָנֵּ֣נִי אֱ֭לֹהִים כִּֽי־שְׁאָפַ֣נִי אֱנ֑וֹשׁ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם לֹחֵ֥ם יִלְחָצֵֽנִי:

רד"ק חנני אלהים כי שאפני. אכיש ועבדיו היו שואפים לו ומביטים אליו לרעה עד שהתהולל בידם.

לוחם ילחצני – שאול שלוחם אותי כל היום עד שהצריכני לצאת מארץ ישראל, זהו הלחץ:

מלבי"ם חנני אלהים כי שאפני אנוש, ששאול רוצה לבלוע אותי, ועי"כ כל היום לוחם ילחצני עד שהוצרכתי לברוח, אבל.

מלבי"ם ביאור המילות שאפני. תאבים לבלעני:

 

(ג) שָׁאֲפ֣וּ שׁ֭וֹרְרַי כָּל־הַיּ֑וֹם כִּֽי־רַבִּ֨ים לֹחֲמִ֖ים לִ֣י מָרֽוֹם:

רד"ק שאפו שוררי. בין מישראל בין מאומות העולם אשר אני גולה ביניהם. [מצודת דוד שוררי – המסתכלים בי לרעה חושקים לבלעני]: ומלת מרום כנגד האל יתברך.

אמר: אתה רואה, מרום, כי רבים לוחמים אותי והבריחוני מארץ ישראל,

והפלשתים שבאתי להסתופף ביניהם לוחמים לי גם כן, שחשבו להמיתני:

מלבי"ם שאפו שוררי כל היום, הם שואפים ומצפים לאמר, כי רבים לוחמים לי ממרום,

הם חושבים שמן השמים מסכימים להרגני ושמשם לוחמים לי [-כנגדי],

וזה שקר, כי רק אנוש שאפני לא ממרום, כי בהפך.

מלבי"ם ביאור המילות מרום. ממרום:

 

(ד) י֥וֹם אִירָ֑א אֲ֝נִ֗י אֵלֶ֥יךָ אֶבְטָֽח:

רד"ק יום אירא אני אליך אבטח, כמו: עליך. וכן (משלי ג, ה): בטח אל ה' בכל לבך:

מלבי"ם יום אירא אני אליך אבטח, שידעתי שממרום יבא עזרי, וזה משני טעמים, א] כי.

מהר״י יעבץ אליך אבטח — רבים מעמי הארץ 'מתיהדים' לומר כי בטחונם בא־ל,

וביום צרתם ישתדלו להנצל דרך טבע,

אמר דוד אני איני כן, רק ביום הצרה עצמו אוסיף בטחון בך!

 

(ה) בֵּאלֹהִים֘ אֲהַלֵּ֪ל דְּבָ֫ר֥וֹ בֵּאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה בָשָׂ֣ר לִֽי:

רש"י באלהים אהלל דברו – אף בשעה שהוא בא עמי במדת הדין אהלל דברו ואבטח בו:

רד"ק בי"ת באלהים טעמה למלת אבטח שזכר, כלומר, אבטח באלהים ואהלל דברו,

כלומר אהללנו על דברו שאמר לי ע"י שמואל שאמלוך כי ידעתי כי יקיים אותו הדבר לי,

ואעפ"י שאני נרדף וגולה ממקום למקום אני בוטח בו ולא אירא ממה שיעשה בשר לי:

מלבי"ם ביאור המילות באלהים. נמשך למלת אבטח:

מלבי"ם באלהים (אבטח), יען אהלל דברו, שהבטיח לי את המלוכה ולא איש אל ויכזב [ע"כ מפרש כרד"ק],

ב] ע"י כי באלהים בטחתי, ומצד בטחוני בו ראוי שיושיע כי הוא מושיע לכל החוסים בו,

וע"כ לא אירא כי מה יעשה בשר לי נגד ה':

 

(ו) כָּל־הַ֭יּוֹם דְּבָרַ֣י יְעַצֵּ֑בוּ עָלַ֖י כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֣ם לָרָֽע:

רש"י כל היום דברי יעצבומעציבים אותי רודפי עד שכל דברי פי עצב וצעקה:

רד"ק כל היום דברי יעצבו. על דבר מלכותי יכעיסו אותי וכל מחשבותם להרע לי:

מלבי"ם כל היום, עתה שב לענין הפלשתים ששינה את טעמו בעיניהם, והם דברי יעצבו,

שהם לא האמינו כי משוגע הוא, והשתדלו שיתעצב המלך מדבריו וענינו ויחשוב שבא לרגל את הארץ,

ועלי כל מחשבותם לרע, שאף אחר שפטרו אכיש חשבוּ להרע לו:

מהר״י יעבץ כל היום — אם היו אומרים עלי רע יום, ויחרישו יום אחר, או היו מהללים קצת דברי,

הייתי נוטה לדבריהם כאשר ידברו בגנותי, והייתי חושד את עצמי,

אבל כיון שכל היום וגו' בזה אכיר כי כל מחשבתם עלי לרע, ולכן לא אחוש.

אמת קנה מזוז כל היום דברי יעצבו. פי׳ משנים ומעצבים את פני הדברים כדי שימצאו מתום להשיג ולהתלונן עלי. וזה ידוע אצל כמה חכמים בעיניהם בימינו…

(ז) יָג֤וּרוּ ׀ יצפינו יִצְפּ֗וֹנוּ הֵ֭מָּה עֲקֵבַ֣י יִשְׁמֹ֑רוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר קִוּ֥וּ נַפְשִֽׁי:

רש"י יגורו יצפונו – המה אורבים ולנים במקום שהם מקוים שאני אלך שם ושומרים את עקבי טר"צש בלע"ז, לרגלני ולהוליך רודפי שם, כל זה היה מקובל על רשעי ישראל האורבי' לו ומאימתם ברח אצל אכיש:

יגורו – ילינו: [רד"ק יגורו, ענין אסיפה וקיבוץ, כמו (מזמור נט, ד): יגורו עלי עזים, (ישעיה נד, טו) הן גור יגור].

יצפונו – יארובו: כאשר קוו נפשי – כשהם יודעים ומקווים לי דרך זו ילך:

מלבי"ם יגורו, שפחדו ממנו שמשנה את טעמו בכונה,

וע"כ יצפנו, הטמינו את עצמם בצאתו מפלשתים לראות באיזה דרך הולך,

והמה עקבי ישמרו, לראות אם הולך כאיש משוגע או לא, וזה עשו מדעת עצמם כאשר קוו נפשי להרגני:

מלבי"ם ביאור המילות יגורו. מענין פחד, או מענין אסיפה:

ישמח משה ויגש – המה עקבי ישמורו, כאשר קיוו נפשי. [הפשט הוא שלעת מותי הם מחכים, לעקבי.

אמרו במס׳ נזיר שעור עקבו של מת אינו מטמא, שגם בחייו אין בו חיות ואין המיתה משנה בו וממילא הוא מותר בהנאה כמו שערו של מת,

ודרך הרשעים הקדמונים שהיו עושים להם לזכרון דבר מגופו של אויב,

וכמו שמצינו בנבוכדנצר ששתה מכלים שנעשו מעצמות ישראל,

אבל שונאי דוד אף על פי שהיו רשעים בין אדם לחברו היו שומרי תורה בין אדם למקום

ויכולים היו לקוות רק לעור העקב לנקמה, כי מלבד זה המת אסור בהנאה, וזהו שנאמר עקבי ישמורו.           

(ח) עַל־אָ֥וֶן פַּלֶּט־לָ֑מוֹ בְּ֝אַ֗ף עַמִּ֤ים ׀ הוֹרֵ֬ד אֱלֹהִֽים:

רד"ק על און פלט למו. בתמיהה, כלומר, על אוון שהם עושים עמי יהיה להם הצלה?

לא יהיה, אלא הורידם באפך שלא ינצלו. ואמר עמים על אויביו משבטי ישראל:

מלבי"ם על און, הטעם שקוו נפשי היה על ובעבור און פלט למו,

הפליטה שנפלטתי מידם היה נחשב למו כאון, שחשבו שמן היושר להרגני, והפליטה הוא און,

וע"כ עמים באף הורד אלהים:

נורא תהלות במע"ל כך אמר דוד אם הם רודפים אותי על און שיש בי. פלט למו. כי באמת ובאמונה הם עושים.

אבל אם 'באף׳ שכל רדיפתם מתוך הכעס שלהם עלי, על דברי הנשים שאמרו 'הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו׳ באף – עמים הורד אלהים, רמז לישראל הרודפים אותו.

 

(ט) נֹדִי֘ סָפַ֪רְתָּ֫ה אָ֥תָּה שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ הֲ֝לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ:

רש"י נודי ספרתה – אתה ידעת מנין המקומות שנדדתי לברוח:

שימה דמעתי בנאדך – שים דמעתי בנאד שלך ותהא שמורה לפניך: [אבן עזרא …והיה דרך צחות נודי עם בנאדך]

הלא בספרתךבמנינך תתננה למנותה עם שאר צרותי, (ומנחם חברו לשון ספר ממש):

מלבי"ם נודי, אתה ספרתה מספר הנדודים שלי, כמה ימים אהיה נודד ובכמה מקומות,

ואני מבקש שימה דמעתי בנאדך וגם הם [הדמעות] הלא יהיו בספרתך, ר"ל בחשבון המספר שלך,

למשל אם גזרת עלי עשרה נדודים במספר, ובנדוד אחד היה לי צער ובכיתי דמעות כמספר עשרה נדודים, תצרף חשבון מספר הדמעות אל חשבון מספר הנדודים,

ובזה ימעט זמן הנדוד לפי משקל הצער והדמעות שגם הם מן החשבון:

מלבי"ם ביאור המילות ספרתה. מענין מספר, וכן בספרתך, שתחשוב הדמעות אל המספר של הנדודים:

 

(י) אָֽ֨ז יָ֮שׁ֤וּבוּ אוֹיְבַ֣י אָ֭חוֹר בְּי֣וֹם אֶקְרָ֑א זֶה־יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים לִֽי:

רד"ק אז ישובו. אז כשישובו אויבי אחור, ביום אקרא אליך.

זה ידעתי – כלומר, בזה ידעתי, כי אלהים לי, כשישובו אויבי אחור ויפחדו ממני, כי אקרא אל אלהים ויענני:

מלבי"ם אז, אחר שראיתי שביום אקרא אז תיכף ישובו אויבי אחור, שאחר שהתפלל לה' התפלה הזאת שבו הפלשתים ההולכים אחריו ולא צדו עוד לקחת את נפשי, בזה ידעתי כי אלהים לי שמשגיח עלי ביחוד:

 

(יא) בֵּֽ֭אלֹהִים אֲהַלֵּ֣ל דָּבָ֑ר בַּ֝ה֗' אֲהַלֵּ֥ל דָּבָֽר:

רש"י באלהים אהלל, בה' אהלל – על מדת הדין ועל מדת הרחמים אהלל:

רד"ק באלהים. בו אבטח ואהלל דבר שאמר לי בענין המלוכה, כמו שפירשנו. אהלל דבר ובה' אהלל דבר, כפל דבר.

ואדוני אבי ז"ל פירש: אמר באלהים, שהוא מדת הדין, ואמר בה', שהוא מדת רחמים, כלומר, על הטוב ועל הרע אהלל דבר האל ואהודנו. וכן מצאתי במדרש (שו"ט): מקום שנאמר אלהים – מדת הדין, שנאמר (שמות כב, כז): אלהים לא תקלל, (שם פסוק ח) עד האלהים יבוא דבר שניהם, ובמקום שנאמר ה' הוא מדת רחמים, שנאמר (שם לד, ו): ה' ה' אל רחום וחנון. אמר דוד: אם במדת הדין אתה דן אותי אני מקלסך, ואם במדת הרחמים אתה דן אותי אני מקלסך:

מלבי"ם באלהים, ואני בוטח באלהים ואהלל את הדבר שדבר עלי למשחני למלך,

וכן אח"ז דיבר אליו ע"י גד הנביא שילך אל ארץ יהודה והיה לו הבטחה שנית,

ועז"א שזאת בטחתי שנית בה' שהוא מדת הרחמים, ששלח לו דבריו ע"י נביא ואהלל דבר, וחוץ מזה.

 

(יב) בֵּֽאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה אָדָ֣ם לִֽי:

רד"ק באלהים, כיון שבטחתי בו לא אירא, מה יעשה אדם לי? כי לא יוכלו להרע לי.

ולמעלה (פסוק ה) אמר בֵּאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה בָשָׂ֣ר לִֽי: והנה אדם ובשר אחד הוא,

כמו (מזמור קמה, כא): ויברך כל בשר, (ישעיה סו, כג) יבוא כל בשר להשתחוות, שהוא אומר על האדם:

אלשיך באלקים בטחתי לא אירא וכו'. הנה אמרתי למעלה (פסוק ה) כי "באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה בשר לי", שהוא על אכיש שהוא בשר ולא אדם, כי נכרי היה ולא אדם הם כמאמרם ז"ל (יבמות סא א) אתם קרויים אדם כו', אמר אחרי אומרו (פסוק ט – י) כי ה' דיבר טוב עליו בתורה באומרו (בראשית מט ט) גור אריה יהודה שעתיד למלוך, ושכאשר ראה בצרת הייסורין שבמדת הדין, כן יראה ברחמי שם ה' בטוב אשר ייעד לו. אמר עתה אל יחשדני שומע באמור, כי במה אבטח בכל הטוב ואני עודני עצור ואסור ביד שאול, שיעטרני מנוחה ירדפני, ומי יודע אם אמלטה מידו שאינו כאכיש הפלשתי. על כן אמר על דרך הקודם (פסוק ה), כי אשר על שבטחתי בו הצילני, "מה יעשה בשר לי" שהוא אכיש הנקרא בשר ולא אדם,

כך אני בוטח על [ה' שיצילני מאת] שאול, כי באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי שהוא שאול,

שהוא מישראל הקרויים אדם, כי מי שהצילני מ' בשר' בבטחוני בו, יצילני גם 'מאדם' על ידי בטחוני בו יתברך:

מלבי"ם באלהים בטחתי, וא"כ לא אירא גם עתה מרודפי כי מה יעשה בשר לי:

 

(יג) עָלַ֣י אֱלֹהִ֣ים נְדָרֶ֑יךָ אֲשַׁלֵּ֖ם תּוֹדֹ֣ת לָֽךְ:

רד"ק עלי אלהים נדריך, הנדרים שנדרתי לך בגלותי עלי לשלם לך.

וכן תודות, והם זבחי תודה שמודה אדם לאל בהנצלו מצרה:

מלבי"ם עלי אלהים נדריך, אומר נדריך הם עלי, אתה נדרת נדר עבורי כי הבטחת ה' ע"י נביא הוא כנדר שמחויב לקיימו,

והיו בזה שני נדרים, הנדר של הבטחת המלוכה ע"י שמואל, והנדר שישוב לא"י ולא יירא, ע"י גד,

ואני מקבל עלי כי אשלם תודות לך, כמו שנדרת לי כך אשלם לך, ומפרש.

 

(יד) כִּ֤י הִצַּ֢לְתָּ נַפְשִׁ֡י מִמָּוֶת֘ הֲלֹ֥א רַגְלַ֗י מִ֫דֶּ֥חִי לְ֭הִֽתְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י אֱלֹהִ֑ים בְּ֝א֗וֹר הַֽחַיִּֽים:

רש"י באור החיים – לשוב לארץ ישראל:

רד"ק כי הצלת. אז כשתצילני אשלם הנדרים ואודה לך שהצלת נפשי ממות. הלא רגלי מדחי. הלא, לשון חוזק, כמו שפירשתי. הלא רגלי הצלת מדחי, שלא אהיה נדחה עוד.

להתהלך לפני אלהים באור החיים, כי בעודני גולה ונדחה אין לי פנאי להתעסק בדרכי אלהים,

וכשתציל נפשי ואשוב לארץ ישראל אתחבר עם חכמי ישראל ואלמוד ואתעסק עמהם בדרך הנשמה

שהוא אור החיים, והוא ההתהלכות לפני האלהים.

וכן במדרש (שו"ט): להתהלך לפני אלהים, זו ארץ ישראל; באור החיים, זה גן עדן:

מלבי"ם כי הצלת נפשי ממות מה שנמלטתי מיד פלשתים שזה ע"י הבטחת שמואל,

הלא רגלי הצלת מדחי, לבל אהיה נדחה חוץ לארץ וזה ע"י הבטחת גד,

כי אתהלך לפני אלהים הוא הפך של רגלי מדחי,

באור החיים הוא הפך של נפשי ממות:

 

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו ביט הנפשהסנדיסק 128כרטיס זכרון 128

עדכונים חמים למייל

קבלת עדכונים