השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק נט

(א) לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֘ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת־הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ:

 רש"י אל תשחת – כך קרא שם המזמור על שם שהיה קרוב למות ולהיות נשחת מבקש רחמים על הדבר:

וישמרו את הבית – כשאמרה להם מיכל חולה הוא (ש"א שמואל א' י"ט) והבריחתו בלילה:

שמואל א פרק יט (יא) וַיִּשְׁלַח֩ שָׁא֨וּל מַלְאָכִ֜ים אֶל־בֵּ֤ית דָּוִד֙ לְשָׁמְר֔וֹ וְלַהֲמִית֖וֹ בַּבֹּ֑קֶר וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֗ד מִיכַ֤ל אִשְׁתּוֹ֙ לֵאמֹ֔ר אִם־אֵ֨ינְךָ֜ מְמַלֵּ֤ט אֶֽת־נַפְשְׁךָ֙ הַלַּ֔יְלָה מָחָ֖ר אַתָּ֥ה מוּמָֽת: (יב) וַתֹּ֧רֶד מִיכַ֛ל אֶת־דָּוִ֖ד בְּעַ֣ד הַחַלּ֑וֹן וַיֵּ֥לֶךְ וַיִּבְרַ֖ח וַיִּמָּלֵֽט: (יג) וַתִּקַּ֨ח מִיכַ֜ל אֶת־הַתְּרָפִ֗ים וַתָּ֙שֶׂם֙ אֶל־הַמִּטָּ֔ה וְאֵת֙ כְּבִ֣יר הָֽעִזִּ֔ים שָׂ֖מָה מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַתְּכַ֖ס בַּבָּֽגֶד: ס (יד) וַיִּשְׁלַ֥ח שָׁא֛וּל מַלְאָכִ֖ים לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִ֑ד וַתֹּ֖אמֶר חֹלֶ֥ה הֽוּא: פ (טו) וַיִּשְׁלַ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַמַּלְאָכִ֔ים לִרְא֥וֹת אֶת־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הַעֲל֨וּ אֹת֧וֹ בַמִּטָּ֛ה אֵלַ֖י לַהֲמִתֽוֹ: (טז) וַיָּבֹ֙אוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים וְהִנֵּ֥ה הַתְּרָפִ֖ים אֶל־הַמִּטָּ֑ה וּכְבִ֥יר הָעִזִּ֖ים מְרַאֲשֹׁתָֽיו: (יז) וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־מִיכַ֗ל לָ֤מָּה כָּ֙כָה֙ רִמִּיתִ֔נִי וַתְּשַׁלְּחִ֥י אֶת־אֹיְבִ֖י וַיִּמָּלֵ֑ט וַתֹּ֤אמֶר מִיכַל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הוּא־אָמַ֥ר אֵלַ֛י שַׁלְּחִ֖נִי לָמָ֥ה אֲמִיתֵֽךְ: (יח) וְדָוִ֨ד בָּרַ֜ח וַיִּמָּלֵ֗ט וַיָּבֹ֤א אֶל־שְׁמוּאֵל֙ הָרָמָ֔תָה וַיַּ֨גֶּד־ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה־ל֖וֹ שָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ הוּא֙ וּשְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בנוית בְּנָֽיוֹת: (יט) וַיֻּגַּ֥ד לְשָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד בנוית בְּנָי֖וֹת בָּרָמָֽה: (כ) וַיִּשְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֘ לָקַ֣חַת אֶת־דָּוִד֒ וַיַּ֗רְא אֶֽת־לַהֲקַ֤ת הַנְּבִיאִים֙ נִבְּאִ֔ים וּשְׁמוּאֵ֕ל עֹמֵ֥ד נִצָּ֖ב עֲלֵיהֶ֑ם וַתְּהִ֞י עַֽל־מַלְאֲכֵ֤י שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה: (כא) וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵ֑מָּה וַיֹּ֣סֶף שָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שְׁלִשִׁ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם־הֵֽמָּה: (כב) וַיֵּ֨לֶךְ גַּם־ה֜וּא הָרָמָ֗תָה וַיָּבֹא֙ עַד־בּ֤וֹר הַגָּדוֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשֶּׂ֔כוּ וַיִּשְׁאַ֣ל וַיֹּ֔אמֶר אֵיפֹ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל וְדָוִ֑ד וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה בנוית בְּנָי֥וֹת בָּרָמָֽה: (כג) וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֔ם אֶל־נוית נָי֖וֹת בָּרָמָ֑ה וַתְּהִי֩ עָלָ֨יו גַּם־ה֜וּא ר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וַיִּתְנַבֵּ֔א עַד־בֹּא֖וֹ בנוית בְּנָי֥וֹת בָּרָמָֽה: (כד) וַיִּפְשַׁ֨ט גַּם־ה֜וּא בְּגָדָ֗יו וַיִּתְנַבֵּ֤א גַם־הוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם כָּל־הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־הַלָּ֑יְלָה עַל־כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם: פ

אלשיך למנצח אל תשחת כו'. אמר הנני אומר למנצח למי שודאי השגיח כאילו מנע ואמר אל תשחת לדוד מכתם בעל כתר מלכות.

ובמה היה כאומר אל תשחת, הלא הוא בשלוח שאול וישמרו וכו', שהוא כי גם שלהיותו בעל בחירה לא מנע בחירתו, לא יבצר [מאת ה' ל]השגיח [ולהציל את דוד] במה ששלח שאול וישמרו את הבית בלילה להמיתו בבקר, כי אם כאשר אמר ישמרו את הבית היה אומר יביאוהו פתאום מיד בלילה, או יצוה להמיתו מיד בבית, היה מומת.

אך במה שצוה ישמרו בלילה, היה פנאי שהרגישה מיכל בדבר ותגד לו ויברח דרך חלון,

באופן שלא הרגישו שומרי הפתח

כי זו היתה השגחה מאתו יתברך, שלא נמנעה בחירת שאול ויפרוש מצודתו ושמר הוא יתברך רגלי חסידו מלכד:

מלבי"ם למנצח אל תשחת, בל ישחיתהו שאול, ומזמור זה נחלק לג' חלקים,

תחלה מדבר על עת שהיה לפני שאול ויטל עליו את החנית להכותו וה' הצילו, (עד פסוק ז'),

אח"כ מדבר על מה ששלח בערב שומרים לשמור את הבית להמיתו ונודע לו הדבר בעזרת ה', ומתפלל שימלט מידם (עד פסוק ט"ו), ואח"כ מקלל את אויביו (עד סוף הסימן):

 

(ב) הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י ׀ אֱלֹהָ֑י מִמִּתְקוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי:

רד"ק הצילני, תשגבני. כאילו תשימני במקום רם ונשגב שלא יוכלו להשיגני:

 

מלבי"ם הצילני מאויבי, הם הדורשים רעה בלב,

ממתקוממי תשגבני, הם הקמים עליו להרגו, מבקש שיתגבר עליהם:

מלבי"ם מאיבי, ממתקוממי. האויב בלב, והמתקומם הוא בפועל:

 

(ג) הַ֭צִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וּֽמֵאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים הוֹשִׁיעֵֽנִי:

רד"ק הצילני. המארבים הם פועלי און ואנשי דמים שהיו חושבים להמיתו:

אלשיך ואחר כך הצילני מפועלי און שומרי הבית

ומאנשי דמים שאול וסיעתו החפצים לשפוך דמים שהם דמי ודם זרעיותי כמ"ש ז"ל (בראשית רבה כב כא) על (בראשית י י) קול דמי אחיך צועקים כו':

מלבי"ם הצילני מפועלי און הוא נגד אויביו בצנעה שמדברים עליו לה"ר,

ומאנשי דמים הושיעני הוא נגד מתקוממיו שרוצים לרצחו:

מלבי"ם הצילני, הושיעני. התשועה יפול בעת מלחמה כמ"ש ממתקוממי תשגבני,

וההצלה על החורש רעה בצנעה, שלא יפיק זממו, הגם שהוא לא ידע מזה כלל, שע"ז לא שייך תשועה, ועי' למעלה (ז' ב'):

 

(ד) כִּ֤י הִנֵּ֢ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִּ֑ים לֹא־פִשְׁעִ֖י וְלֹא־חַטָּאתִ֣י הֽ':

רש"י יגורו עלי – לנוס בביתי לשמרני: [אבן עזרא כי, יגורו – כמו יתקבצו וכמוהו העוד הזרע במגורה ויש אומרים ישכנו סביב הבית:]

רד"ק כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים, יאספו ויתקבצו עלי, כמו: יגורו יצפונו (מזמור נו, ז), הן גור יגור (ישעיה נד, טו). לא פשעי, אינם מארבים לי בעבור פשע וחטאת, כי לא פשעתי ולא חטאתי להם.

ה', הוא לשון הקריאה. כלומר, אתה ידעת:

מלבי"ם כי הנה מה שארבו לנפשי, ומה שיגורו ויתקבצו עלי, הוא מצד שהם עזים,

לא פשעי ולא חטאתי אורב עלי, רק עזים אורבים שלא כדין:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים פשעי, חטאתי. חטאת קל מפשע, ומוסיף אף לא חטאתי. ה'. אתה ה'!:

מע"ל בשם רמ"י מירקאדו לא פשעי ולא חטאתי ה' שנתעוררה עלי קנאת שאול אלא הנשים הם שאמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו [ש"א יח].

 

(ה) בְּֽלִי־עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה:

רד"ק בלי עון. שלא פשעתי ולא חטאתי להם, והם ירוצו ויכינו עצמם לתפשני, ואתה תראה.

עורה לקראתי, להצילני מידם. ויכוננו, תי"ו התפעל נבלעת בדגש הכ"ף, ומשפטו: ויתכוננו [רש"י מזומנים להרוג]:

מלבי"ם בלי, ובכ"ז ידמה להם כי ירוצון ויכוננו בלי עון,

דהיינו שחושבים שאין להם עון בזה ושמותר להם להרגני,

עורה לקראתי, ר"ל עמוד על צד המקביל לקראתי, שהוא צד של השולחן שישב שם שאול ומשם הטיל החנית עליו להכותו, וראה והשגיח שלא יבצע את מחשבתו:

 

(ו) וְאַתָּ֤ה הֽ'־אֱלֹהִ֥ים ׀ צְבָא֡וֹת אֱלֹ֮הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל־הַגּוֹיִ֑ם אַל־תָּחֹ֨ן כָּל־בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה:

רש"י הקיצה לפקד כל הגוים – ואת הרשעים שפוט כמשפטי הגוים ועליהם אל תחון:

רד"ק ואתה ה' אלהים צבאות. פסוק זה אינו נקשר לא לפניו ולא לאחריו אלא אם כן נפרש אותו לעתיד.

אמר דוד כשראה שהיו רודפים אחריו בלי חטא ועון וראה שאין בשופטי ישראל שיאמר לשאול כי שלא כדין הוא עושה וחמס ועוול הוא עושה ברדפו אחריו ולא היו מוכיחים אותו על זה והיו מחניפים לשאול ונושאים פניו,

אמר: לא אראה שיהיה אותו הדור זכאי עד לעתיד לבוא שיצרף הקדוש ברוך הוא את העולם כצרוף את הכסף ויכלה הרשעים, כי עתה הוא מאריך אף לרשעים והנה הוא כישן שאינו רואה מעשיהם,

ולפיכך אמר: הקיצה לפקוד כל הגוים כי אז יכלו כל הרשעים מכל הגוים ויעבדו את ה' הנשארים שכם אחד, ולא יהיה חונן עוד כל בוגדי און ולא יאריך אפו להם עוד,

כמו שכתוב (מלאכי ג, יח): ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עֲבָדוֹ:

מלבי"ם ואתה, באשר החליט בדעתו אז לברוח, והוא היה עד עתה שר צבאות ישראל ללחום עם הפלשתים, מוסר צבאותיו אל ה' שהוא יהיה עתה שר צבא ישראל וילחם מלחמותיהם,

וז"ש ואתה ה' אלהים צבאות מצד שאתה אלהי ישראל ומשגיח עליהם,

הקיצה לפקוד כל הגוים הבאים להלחם על ישראל תהיה אתה הפוקד החיל כנגדם (כי אנכי אברח מן הארץ), ובכל זה אל תחון כל בוגדי און, אל תחון גם את שאול ואנשיו הבוגדים להרגני, שתציל את ישראל מאויביהם והם יאבדו במלחמה, כמ"ש או ה' יגפנו וכו' או במלחמה ירד ונספה, סלה סיום הענין:

אמת קנהה'קיצה ל'פקוד כ'ל ה'גוים ר"ת הלכ"ה – ור"ל תפקוד כל הגויים ששומרים ה'הלכה' בידוע שעשיו שונא ליעקב…

 

(ז) יָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:

רש"י ישובו לערב וגו', הנה יביעון בפיהם – פתרון שני מקראות הללו נופל זה על זה,

ישובו לערב – לא דים מה שעשו ביום אלא אף לערב ישובו על רעתם לשמור שלא אברח ואצא מן העיר

ומה עשו ביום – הנה כל היום יביעו בפיהם לרגל עלי אל שאול:

אבן עזרא ישובו – דימה אותם לכלבים שהם נובחים בלילה לשמור המדינה ככה אלה שומרי הבית:

רד"ק ישובו לערב. אמר על השומרים הבית בעבורו, אמר כי לעת ערב הם באים ושבים, ויהמו ככלב, כמו הכלב שהולך ונובח בלילה כן הם נובחים כשנעורו בלילה בעבורי.

ואמר: ויסובבו עיר, והם היו מסבבים הבית בעבורו. אפשר שג"כ שלח שאול אנשים אחרים ללכת סביב העיר שאם יצא וימלט מיד הסובבים הבית שיקחוהו הסובבים בעיר.

או פירושו, ויסובבו עיר, על הכלבים. כלומר, כמו שהכלבים מסובבים בעיר כן הם מסבבים הבית:

אלשיך ומי יתן ולא יוסיפו לחטוא על מה שבוגדים עתה, כי גם עוד ישובו לערב הוא בזמן הערב שמש אור ישראל, שהוא בעת החרבן שהוא גם כן חסרון הלבנה, ואז יהמו ככלב נגד ישראל ויסובבו עיר היא ירושלם:

מלבי"ם ישובו לערב, יספר עתה איך שב שאול שנית בערב וישלח שומרים סביב ביתו להמיתו,

בערב שבו שנית לרצחני,

יהמו ככלב, מדמה את השומרים ככלבים שהם ג"כ שומרי הבית, כן יהמו גם הם ויסובבו את העיר:

 

(ח) הִנֵּ֤ה ׀ יַבִּ֮יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶ֑ם כִּי־מִ֥י שֹׁמֵֽעַ:

רש"י חרבות בשפתותיהם – ואומרים בלבם מי שומע:

אבן עזרא הנה יביעון – כמו הכלבים נובחים:

כי מי – יחשבו כי אין אלהים שומע סודם:

רד"ק הנה. כי היה הוא שומע מבפנים מה שהיו הם מדברים מבחוץ,

והיה שומע אותם מדברים דברים קשים כחרבות עליו כי חשבו שאין שומע אותם,

כי אם היו יודעים שדוד היה שומע דבריהם לא היו מדברים

כי היו יראים אולי תהיה המלוכה לדוד וירע להם בעבור זה כי לדבֵּר רע לא היו מוכרחים

אבל היו מוכרחים לארוב אותו ולרדוף אחריו,

וגם לא היו יראים מהאל השומע דבריהם:

מלבי"ם הנה, רק גרועים המה מן הכלבים בשני דברים

א] הכלבים רק מנבחים לא מדברים, וכלבים אלה יביעון בפיהם

ב] הכלבים רק נושכים לא ממיתים בחרב, והם חרבות בשפתותיהם, שיאמרו בשפתותיהם כי יהרגני בחרב בבקר, ואמרו זה בלט וחשבו כי מי שומע, ולא יודע הדבר אלי עד הבקר:

מע"ל בשם מדרש חכמים מדמה אותם לכלב שוטה שמהלך בצידי דרכים ופיו פתוח ורירו נוטף ומנבח ואין קולו נשמע, וזהו שאומר ישובו לערב יהמו ככלב שוטה, ויסובבו עיר להלך על צידי דרכים לדבר לשון הרע,

הנה יביעון בפיהם – שנעשה פיהם כמבוע שרירו נוטף,

חרבות בשפתותיהם כי מי שומע – ככלב שוטה שאין קולו נשמע.

 

(ט) וְאַתָּ֣ה ה֭' תִּשְׂחַק־לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל־גּוֹיִֽם:

רש"י ואתה ה' – אשר תלעג [לכל גויים], תשחק גם לרשעים הללו:

רד"ק ואתה ה', שתשמע דבריהם מה שלא יחשבו הם, תשחק למו, שלא יהיה להם כח לעשות לי כפי מחשבתם, ותחשוב דבריהם לשחוק וללעג שלא יהיה להם תקומה, כאדם ששוחק ולועג לדברי שונא שאינו ירא ממנו.

תלעג לכל גוים, פירושו, כמו שתלעג לכל הגוים הכופרים בך, ותלעג להם לבטל דבריהם ומחשבותם,

כן תלעג ותשחק לאלה:

מלבי"ם ואתה, אבל אתה ה' תשחק למו, כי אתה תפר עצתם, וכן תלעג לכל גוים שישמחו על זה שימות הלוחם מלחמת ה' עמהם:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים תשחק, תלעג, עי' למעלה (ב' ד'), ומוסיף תלעג שהוא יותר מן השחוק:

 

(י) עֻ֭זּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי:

רש"י עוזו אליך אשמרה – עוזו ותקפו של אויבי החזק עלי, אליך אשמורה ואצפה לעזרני הימנו:

אבן עזרא עוזו – אתה האל שהעוז לו בעצמו:

אליך אשמורה – כטעם ליל שמורים הם כנגד וישמרו את הבית על כן אמר הקיצה:

רד"ק עֻזּוֹ אליך אשמרה. מפני עֻזּוֹ של שאול, שהוא עז וחזק ממני, אליך אשמרה, שתצילני מידו שאין לי משגב זולתך. זהו כי אלהים משגבי:

מלבי"ם עזו, אתה אומר אלי בשחוק, דע כי "עזו של שאול אליך אשמורה", אני שומר עז שאול ומלכותו אליך, שאתה תמלוך תחתיו ואתה תעוז נגד הגוים במלחמה,

כי אתה אלהים משגבי, ר"ל שזה תאמר אלי במה שאתה משגבי ומחזקני נגד שאול וגם נגד פלשתים במלחמת קעילה, בזה תודיע שעוזו של שאול שמור אלי, ושאני מוכן למלוך תחתיו:

מע"ל בשם שערי חיים ובדרך צחות פירשו עוזו אליך אשמורה – אני לומד מעוזו ותוקפו דוגמא כיצד לעבוד אותך, כמו שפירשו לך מנגד לאיש כסיל [משלי יד] היינו מה שעושה הכסיל עשה אתה להיפך, וכן מאויבי תחכמני [מז' קיט], [וכמו שאמר יעקב עם לבן גרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים – לא למדתי לעבוד את ה' באותה התלהבות שעושה לבן את מעשיו הרעים…]

 

(יא) אֱלֹהֵ֣י חסדו חַסְדִּ֣י יְקַדְּמֵ֑נִי אֱ֝לֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹׁרְרָֽי:

מצודת דוד אלהי חסדי – ה' העושה לי חסד מעולםרש"י יקדמני – יקדים לי עזרתי קודם שתשלוט בי יד שונאי:

יראני בשוררי – מה שאני תאב לראות: [רד"קשוררי כבר פירשנוהו שהוא לשון עיון והבטה, והם אויביו שהם מביטים אותו לרעה, כמו (ש"א יח, ט): ויהי שאול עוין את דוד]:

מלבי"ם אלהי, הם סובבים את ביתי וחושבים כי אין שומע דבריהם ושלא אדע מזה,

אבל אלהי חסדי יקדמנו להודיעני הדבר,

ואלהים יראני בשוררי, ה' הראה לי, עד שראיתי את השומרים השוררים עלי וסובבים את ביתי,

ר"ל שה' הודיע לו זאת ע"י מיכל בת שאול:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים יקדמני. פעל יוצא, שיעשה שאני אקדים ואברח טרם יבואו להרגני:

 

(יב) אַל־תַּהַרְגֵ֤ם ׀ פֶּֽן־יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי:

רש"י אל תהרגם – שאין זו נקמה הנכרת:

פן ישכחו עמי – כי כל המתים משתכחים

אלא הניעמו מנכסיהם שיהיו עניים והיא נקמה שתזכר לאורך ימים: רד"ק …שתורידם מעושרם ותניעם לבקש לחם בחילך, והם ישראל שהם עַם ה' וחילו.

מגננו ה', אתה שאתה מגן לי ולנרדפים עמי, הראנו נקמה זאת מהם:

מלבי"ם אל, כשראה את שורריו ושומריו, מבקש אל תהרגם,

ר"ל [שביקש דוד] שלא יראוני בעת שאברח בעד החלון ותצילני על ידי שאתגבר עליהם ואהרגם,

כי פן ישכחו עמי מה שעשו נגדי, רק הנעימו בחילך שינועו עתה ממקומם עד שלא יראו בבריחתי,

ואח"כ הורידמו מגדולתם:

 

(יג) חַטַּאת־פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר־שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ:

רש"י חטאת – של פיהם הוא דבר שפתימו

ונלכדים בגאונם העניים הנרדפים על ידיהם מפני האלה והכחש שהם מספרים:

רד"ק חטאת פימו. יכירו וידעו כי זה העונש הוא עונש דבריהם הרעים שהם מדברים רע עלי ויעשו אם יוכלו, ובגאונם שהם מתגאים עלי ילכדו, והורידם מגאונם ומגדולתם,

ומאלה ומכחש יספרו, ומרוב קללה ומרוב כחש ורזון שיבואם יספרו בני אדם זה לזה.

ויש מפרשים אלה שבועה וכחש שקר, ופירושו, חטאת פימו יכשילם וילכדו בגאונם.

וחטאת פימו הוא שדבריהם הם שקר ושבועת שוא:

מלבי"ם חטאת פימו דבר שפתימו, שיהיה דבר שפתימו שיתודו חטאת פימו,

שהם בעצמם ידברו בשפתותיהם ויתודו את החטא שחטאו בפיהם מה שדברו עלי לה"ר ויודו שנענשו עי"ז, וילכדו בגאונם שע"י גאונם ילכדו ברשת,

ומאלה ומכחש יספרו, והם עצמם יספרו ויתודו, שזה בא להם ע"י חטא של אלה וכחש,

מה שדברו עלי כחשים ונשבעו באלת שוא לקיים דבריהם, ואחר שיתודו את חטאם, אז.

תהלות מהרי"ץ (יב-יג) הניעמו בחילך והורידמו וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו – דהנה כל זמן שהאדם עשיר או שר ונכבד שעומד ברום המעלה ובידו לעזור ולהטיב אין מי שיעיז לספר בגנותו ולפרסם מעשיו הרעים אלא כולם מעלימים עין ומלמדים עליו זכות ויושר

לא כן כשמתהפך עליו הגלגל וקרנו נגדע ונפסק מטה השפע מידו אזי נודע בשערים מעשיו והכל מספרים ומפרסמים כי מקולקלים דרכיו מכל וכל.

ולכן ביקש דוד על שונאיו שהם גדולים ונכבדים הניעמו בחילך והורידמו וגו' פירוש – טלטלימו בכוחך והורידם מנכסיהם ויהיו עניים וילכדו בגאונם – כלומר יכשלו בגדולתם ויפלו ממדרגתם,

ואז 'מאלה ומכחש יספרו' יתחילו הכל לספר ולפרסם את האלה והכחש אשר היה טמון בקרבם כל הימים…

שערי חיים במע"ל וילכדו בגאונם – ביקש דוד שיענישם ה' לאלו המעמידים פנים של צדיקים,

דא עקא, שאם ייענשו יהיה חילול השם, לכן ביקש שילכדו בחטאת פימו ועי"כ הכל יכירו שהם רשעים

ואז ילכדו בגאונם ואז כשיכלה אותם ד' ידעו כי אלהים מושל ביעקב לאפסי הארץ.

 

(יד) כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֘ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי־אֱ֭לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה:

רש"י כלה – אותם בחמתך מלך השופט וידעו כי אתה מושל ביעקב:

רד"ק כלה בחמה. כַּלֵּה אותם מעט מעט בחמתך ובסוף אינמו, שלא יהיה בהם שריד,

ויכירו וידעו בני אדם, כשיראו הנקמה, כי אלהים מושל ביעקב, וישפוט הרשעים אשר בו,

וכן הוא מושל לאפסי ארץ, אבל ביעקב הוא פוקד ומשגיח יותר מבשאר האומות,

וכן (עמוס ג, ב): רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקֹד עליכם את כל עונותיכם:

מלבי"ם כלה בחמה, תכלם בחמתך, ותכלם פעם אחר פעם, ואינמו עד שלא יהיו עוד בעולם,

וידעו לאפסי ארץ כי אלהים מושל ביעקב, עד שתתפשט הידיעה עד אפסי ארץ

ויכירו כולם כי ביעקב יש אלהים מושל ומשגיח על פרטי מעשיהם, סלה סיום הענין:

 

(טו) וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:

רש"י וישובו לערב – מחובר למקרא העליון חטאת פימו הם מדברים ביום

ולערב הם שבים לארוב אותם שהלשינו עליהם:

אבן עזרא וישובוהנשארים אז יהיו ככלבים לבקש לחם על כן:

רד"ק וישובו לערב. כנגד מה שאמר למעלה (פסוק ז) ישובו לערב אמר עתה וישובו לערב, כלומר, הם באים ושבים לעת ערב עתה בעבורי ומסבבים העיר עלי ללכדני, ותעשה אתה להם שילכו לעת ערב אל הבתים לבקש לחם ויסובבו עיר לבקש מזונם, וזהו שאמר:

מלבי"ם וישובו, נגד מ"ש תחלה שישובו לערב ויהמו ככלב, ויסובבו עיר לשמור את הבית להמיתו,

מקללם שגם עתה אחר מפלתם ישובו ג"כ לערב ויהמו ככלב ויסובבו עיר גם עתה,

רק לא יהיה זה כמו תחלה שסבבו ככלב להמית נפש איש צדיק, רק.

 

(טז) הֵ֭מָּה ינועון יְנִיע֣וּן לֶאֱכֹ֑ל אִם־לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ:

רד"ק המה יניעון לאכול אם לא ישבעו, אף על פי שיחזרו על הבתים לבקש לחם לא ישבעו, כשילינו, כלומר, רעבים ילינו וְיִשְּׁנוּ. וי"ו וילינו במקום 'כאשר', וכן וי"ו ושפתי רננות יהלל פי (מזמור סג, ו).

ואם זה פירושו באמת, כמו (במדבר טז, ל): ואם בריאה יברא ה', (משלי כג, יח) כי אם יש אחרית, והדומים להם. או פירושו כאשר, כמו (במדבר לו, ד): ואם יהיה היובל לבני ישראל, וכן (שמות כ, כב): ואם מזבח אבנים תעשה לי. כלומר, יניעון לאכול וילינו כאשר לא ישבעו:

מצודת דוד המה – כשהמה יהיו נעים לבקש אוכל וכאשר לא ישבעו כי לא ימצאו די אכלם אז יתלוננו [צ"ב דאי מל' תלונה היה לל' להנקד בדגש! כמו 'תלּינו עליו' באהרון לעומת תלינו הלילה] ויהמו מכאב לב:

מלבי"ם המה יניעון לאכול, מה שיסובבו עתה ככלב יהיה ככלב הרעב שסובב בלילה בעיר לבקש אוכל והוא הומה ומנבח ע"י רעבונו, שיסובבו אם לא ישבעו כדי שילינו,

שע"י שתחסר בטנם מרעבון לא יוכלו ללון ויסובבו בעיר לבקש אוכל:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים וילינו. כדי שילינו:

תהלות ה' במע"ל מפרש בדרך צחות – על פי מאמר הגמרא [פסחים קיג] מאן דאכיל אליתא טשא בעליתא מי שאוכל אליה צריך להתחבא בעליה מחמת בעלי החוב הנושים בו, מאן דאכיל קקולי מי שאוכל ירק – אקללי דמתא שכיב, ישן על אשפות העיר.

וזהו שאמר המה יניעון לאכול – אם אוכלים הרבה, הם צריכים לנוע אנה ואנה מפני בעלי החוב.

אך אם לא ישבעווילינו! יכולים לשכב בשקט בכל מקום…

 

(יז) וַאֲנִ֤י ׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֘ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי:

רש"י ואני – כשאמלט מהם לבקר אשיר עזך:

רד"ק ואני אשיר עזך. כשתראה לי עוזך, שתקח נקמתי, אני אשיר עוזך. וארנן לבקר, בכל בוקר ובוקר.

כלומר, תמיד ארנן חסדך שתעשה עמי, והדין עלי שאשיר וארנן כי היית משגב לי:

מלבי"ם ואני אקום בלילה, כדי שאשיר עוזך כל הלילה,

ובבקר ארנן חסדך מה שהיית משגב לי ומנוס ביום צר לי שעזרתני לנוס ולברוח:

 

(יח) עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי:

רש"י עזי אליך – אליך שאתה עוזי ומעוזי אליך אזמרה:

רד"ק עזי אליך אזמרה, כנגד מה שאמר (פסוק י): עזו אליך אשׁמֹרה.

כלומר, עתה אני אומר עֻזּוֹ כי הָעֹז לשאול, לפיכך אשמור ואייחל אליך,

ואז אומר עֻזִּי במקום עֻזּוֹ ואליך אזמרה במקום אליך אשׁמֹרה,

כי בעת הצרה אשמור ואקוה התשועה,

ובעת המרחב והתשועה אזמר ואשיר אליך כי היית אתה, אלהי משגבי ואלהי חסדי,

כלומר, שופט ויכול שלקחת משפטי מהם והטית חסדך אלי ואז תקרא חסדי:

מלבי"ם עזי, נגד מ"ש עזו אליך אשמורה שהבטיח לו שישמור לו עוז של שאול,

עד שאח"כ יהיה עוז של שאול שייך לדוד,

אמר בעת שיהיה עזי, היינו שאגיע למלוכה, אז אליך אזמרה,

כי אלהים משגבי מצד שהוא אלהי חסדי, כי המלוכה נתנה לו מצד החסד כמו שי"ת בסי' פ"ט:

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.