השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק סא

(א) לַמְנַצֵּ֬חַ ׀ עַֽל־נְגִינַ֬ת לְדָוִֽד:

רד"ק למנצח על נגינת לדוד. נגינת, אעפ"י שהוא בפת"ח אינו סמוך אלא הוא כמו נגינה בה"א, וכמוהו בפת"ח ובתי"ו שלא בסמיכות (ישעיה יד, ו) מַכַּת בלתי סרה, (שם לג, ו) חכמת ודעת, (מזמור סה, י) רבת תעשרנה, והדומים להם שנכתבו בספר מכלול. [מצודת ציון נגינת – שם כלי נגון]:

והמזמור הזה אמרוֹ דוד כשהיה גולה ובורח מפני שאול, או אמרוֹ על לשון הגלות.

וכן מפרשו בדרש (שו"ט) על כנסת ישראל בגלות:

מלבי"ם למנצח, במזמור זה רחש לבו דבר טוב, ויאמר כי בין בהיותו נרדף מפני שאול על צורי היעלים,

ובין בעת הצלחתו שהגיע למלכות, אחת שאל ואחת בקש שישב תמיד בבית ה' לעבדו,

כמ"ש למעלה (כ"ז) אחת שאלתי מאת ה' וכו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי.

ונחלק לב' חלקים, חלק א' מה שהיה בימי עניו, וחלק ב' על ימי הצלחתו:

 

(ב) שִׁמְעָ֣ה אֱ֭לֹהִים רִנָּתִ֑י הַ֝קְשִׁ֗יבָה תְּפִלָּתִֽי:

אבן עזרא שמעה אלהים רנתי – …שמעה רנתי – בגלוי, ותפלתי בלב כנגד חנה:

אלשיך (א – ב) למנצח על נגינת לדוד כו'. הנה יראה מרבותינו ז"ל (שוחר טוב כאן) כי על גלות החיל הזה ידבר, ויתכן שהם דברי בני ישראל הדואגים על הגלות עודם בארץ,

ואומרים הנה עתה עודני בארצי המוכנת לקבלת התפלה אבקש מלפניך, ואומר שמעה אלקים רנתי כו'.

והוא ענין מאמרנו על פסוק (ישעיה סה כד) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע,

והוא שני עניינים גדולים בקבלת התפלה,

ענין רבי חייא ובניו שכשאמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא (בבא מציעא פה ב), שהוא כי טרם שאלת המטר באמצעיות כי אם בשלש ראשונות עודנו מספר שבחו של מקום, וזהו טרם יקראו שאתן להם שאלתם

כי אם שעדיין הם בשלש ראשונות שהן שבח לה' ואני אענה, כענין משיב הרוח ונשב זיקא.

א.    והדבר השני הוא כי לפי זה כשאחרי כן מתחילים לשאול ומשלימים התפלה עד תומה, היה ראוי שלא יטה אזנו להיות שומע דבריו כיון שכבר נענה.

אמר כי כל כך אתענג ואשתעשע בשמוע דברי פיכם, שעם שטרם תקראו אתם נענים,

עם כל זה מה שעוד הם מדברים עד סוף התפלה ואני אשמע:

וענין זה אפשר הוא כונת הכתוב והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (שוחר טוב תהלים ל) על פסוק (תהלים פט יג) בשמך ירננו אין רנה אלא קלוס, כמה דאת אמר (תהלים קיח טו) קול רנה וישועה כו',

הנה למדנו לפי זה כי פסוק (מלכים א, ח כח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה הוא אל הקילוס שבשלש ראשונות שהם קילוס ושבח לה', ואחר כך ואל התפלה הם האמצעיות שהם שאלה.

ועל דרך זה יאמר שמעה אלקים רנתי הוא הקילוס שקודם השאלה, כרבי חייא ובניו שאמרו משיב הרוח ונשב זיקא,

ואחר כך אל תמנע מהקשיב דברי התפלה עם שכבר עניתני, כי אם הקשיבה תפלתי, שהוא ענין עוד הם מדברים ואני אשמע כמדובר:

מלבי"ם שמעה אלהים רנתי, הוא מה שמקונן בעת עניו בחלק הא'.

האזינה תפלתי, מה שמתפלל בימי הצלחתו בחלק הב': (חלק א')

מלבי"ם ביאור המילות תהלים שמעה, האזינה. הרינון והקינה הוא עקר אצלו, וע"כ אמר עליו לשון שמיעה כמ"ש ישעיה (א' י') ובכ"מ:

 

(ג) מִקְצֵ֤ה הָאָ֨רֶץ ׀ אֵלֶ֣יךָ אֶ֭קְרָא בַּעֲטֹ֣ף לִבִּ֑י בְּצוּר־יָר֖וּם מִמֶּ֣נִּי תַנְחֵֽנִי:

רש"י מקצה הארץ – אף ע"פ שאני רחוק מאנשי שאני משלח על אויבי למלחמה:

אליך אקרא בעטוף לבי – עליהם ועל מה אני קורא לך שתנחני בצור שהוא רם וחזק ממני:

אבן עזרא מקצה הארץשהוא רחוק מאהל ה' או הוא הטעם אף על פי שאני בקצה הארץ שהוא מקום שפל

בצור ירום ממני והטעם שיהיה רם ממני שם תנחני:

רד"ק מקצה הארץ. אם על דוד, נאמר מארץ פלשתים שהיה גולה שם.

ואם על הגלות, קורא כל אחד מישראל מארצות הגלות.

בעטוף לבי, ריבוי התפלה בעת הצרה תִּקָּרֵא עטיפה, וכן (מזמור קב, א): תפלה לעני כי יעטֹף ולפני ה' ישׁפֹך שיחו.

בצור ירום ממני, בצור שהוא רם ממני, שלא אוכל לעלות שם, תנחני אתה שם.

והצור הוא ארץ ישראל, אם על דוד אם על הגלות [יבקש, שינחה אותו או אותם לא"י]:

מלבי"ם מקצה הארץ, בעת שהייתי בורח מפני שאול יושב מתחבא בקצה א"י,

משם אליך אקרא בעטף לבי מרוב הצרות, בעת אשר תנחני בצור ירום ממני,

שהוצרכתי לעלות על צורי היעלים הרמים להתחבאות שם, ואתה תנחני שם, יען.

מלבי"ם ביאור המילות תהלים בעטף לבי. מורה על רוב הצרה, כמו בהתעטף עלי נפשי. תפלה לעני כי יעטוף:

 

(ד) כִּֽי־הָיִ֣יתָ מַחְסֶ֣ה לִ֑י מִגְדַּל־עֹ֝֗ז מִפְּנֵ֥י אוֹיֵֽב:

רד"ק כי היית. פעמים רבות היית מחסה לי, לפיכך אליך אקרא, אם על דוד אם על ישראל, אליך אקרא:

מלבי"ם כי היית מחסה לי, ולכן העלתני על צורים רבים מפני אויב, ואז אליך אקרא.

היעב"ץ – כי היית – התפלה הראויה תועיל לבעליה ב' תועלות עצומות

הא' היותו ניצול מאויביו כל אוכליו יאשמו כי הוא תיק של קדושה כאומרם גיטין ז' השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם [עז"א מגדל עוז מפני אויב].

הב' זיכוך נפשו וקרבתה אל האלקים ולזה אמר כי היית מחסה לי וגו'

 

(ה) אָג֣וּרָה בְ֭אָהָלְךָ עוֹלָמִ֑ים אֶֽחֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה:

רש"י אגורה באהלך עולמים – זכני בעה"ז ובעולם הבא:

רד"ק אגורה באהלך עולמים, זמנים ארוכים. ו אָהָלְךָ הוא בית המקדש. ואם על דוד, אהל מועד:

מלבי"ם אגורה באהלך עולמים, היה עיקר תפלתי לא על הצלחת הזמן רק שאוכל לגור עולם באהל ה' ולחסות בצל כנפיו. סלה סיום הענין: (חלק ב')

ילקוט שמעוני תהלים רמז תשפא אגורה באהלך עולמים א"ר יהודה אמר שמואל וכי אפשר לאדם לדור בשני עולמות אלא כך אמר דוד רבש"ע, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה, דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן לוי כל תלמיד חכם שאומר דבר שמועה מפיו בעוה"ז, שפתותיו דובבות בקבר.

א"ר יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא מאי קראה וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים אתה מניח אצבע עליו, דובב, אף תלמיד חכם כיון שאומר דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר.

וכן הוא אומר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם, שהן מקלסין להקב"ה שם.

א"ר חמא ברבי יוסי אין בין הצדיקים החיים לצדיקים המתים אלא הדבור בלבד, והם מקלסים להקב"ה שם שנפשותיהן בצרור החיים, ואין ירננו אלא קלוס, שנאמר קול רנה וישועה באהלי צדיקים.

דובב שפתי ישנים, רבי חנינא בר פפא ורבי סימון, חד אמר כהדין דשתי קונדיטון. וחד אמר כהדין דשתי חמר עתיק אף על גב דשתי ליה טעמיה בפומיה [כך שפתי הנפטר רוחשות ומנענעות כאילו הוא בחיים. מפרשים].

אמרה כנסת ישראל רבש"ע, איני מבקשת אצל האויב הזה, אלא אגורה באהלך עולמים, וכן הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי (כתוב ברמז תרי"ג), וכה"א אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך, ואומר כי טוב יום בחצריך:

 

(ו) כִּֽי־אַתָּ֣ה אֱ֭לֹהִים שָׁמַ֣עְתָּ לִנְדָרָ֑י נָתַ֥תָּ יְ֝רֻשַּׁ֗ת יִרְאֵ֥י שְׁמֶֽךָ:

רש"י נתת ירושת יראי שמך – החזרת ערי ירושתם על ידי:

רד"ק כי אתה אלהים שמעת. עבר במקום עתיד, וכן נתת, וכן רבים, ובדברי הנבואות ברוב.

והנדרים הם שהיה נודר דוד בהיותו גולה אם ישיבנו האל אל ארץ ישראל בשלום,

ואם על הגלות גם כן שנודרים נדרים אם יעלם האל מהגלות.

ירשת יראי שמך, אהל מועד או בית המקדש הוא ירושת יראי ה' ונחלתם.

ואמר: תתן לי מתנה זו שאגור באהלך שהוא ירושת יראי שמך:

מלבי"ם כי, מעתה יספר כי גם אחר אשר נתת ירושת יראי שמך,

ר"ל אחר שנתת לי המלוכה שהבטחתני שיהיה ירושה לזרעי בעת שיהיו יראי שמך,

כמ"ש אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך,

גם בעת ההיא שמעת לנדרי, הנדר שלי אמר אלה הדברים (יציין את הנדר כעצם מופשט מדבר בעד המלך):

מלבי"ם ביאור המילות תהלים לנדרי. מצייר את הנדרים כעצם מופשט, מדבר ואומר, ימים על ימי מלך תוסיף, עד כן אזמרה שמך:

 

(ז) יָמִ֣ים עַל־יְמֵי־מֶ֣לֶךְ תּוֹסִ֑יף שְׁ֝נוֹתָ֗יו כְּמוֹ־דֹ֥ר וָדֹֽר:

רש"י ימים על ימי מלך תוסיף – אם נגזר עלי למות בחור, הוסיף ימים על ימי,

עד ששנותי יהיו שבעים שנה כמו שני דור ודור:

מדרש שוח"ט – אלו שבעים שנה שנתן אדה"ר לדוד המלך ע"ה.

ספורנו – על ימי מלך תוסיף – על המורגל למלכים שימיהם קצרים:

רד"ק ימים על ימי מלך. אם על דוד, אמר זה על עצמו, כי נמשח היה למלך, והתפלל לאל על עצמו שיאריך ימיו ויוסיף לו ימים על הימים הקצובים לו, כמו שנאמר בחזקיהו (מ"ב כ, ו): והוספתי על ימיך.

ואם על הגלות, המלך הוא מלך המשיח. כמו דור ודור, שני דורות. והדור הוא שני חיי האדם:

מלבי"ם ימים על ימי מלך תוסיף, אם תוסיף ימים על הימים הקצובים למלך לחיות,

ומוסיף לאמר שנותיו כמו דור ודור, אם תאריך ימיו כ"כ,

עד שכל שנה ושנה שקצוב לו לחיות יתארך כמו דור שהוא שבעים שנה,

עד שאם קצוב לו לחיות עוד עשר שנים, יחיה עשר דורות שהם עשר פעמים שבעים, אני נודר כי.

 

(ח) יֵשֵׁ֣ב ע֭וֹלָם לִפְנֵ֣י אֱלֹהִ֑ים חֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת מַ֣ן יִנְצְרֻֽהוּ:

רש"י ישב – המלך לעולם לפני אלהים:

חסד ואמת – שהוא עוסק בהם יהיו מזומנים לנצרו: מןהזמנה כמו (יונה ד') וימן ה' קקיון:

רד"ק ישב עולם. כל ימי חייו ישב לפני אלהים, כלומר, מתעסק ביראת האל ובחכמה.

מַן, מַנֵּה לו חסדך ואמיתך שישמרו אותו:

מלבי"ם ישב עולם לפני אלהים, שגם אם יחיה לעולם ישב תמיד לפני אלהים, יתמיד לשבת באהל ה' ולעבדו, חסד – ר"ל שישב לפני אלהים אשר מן והכין חסדו ואמתו לנצור את המלך,

שלא ינצרוהו אנשי חיל ושומרי הסף רק חסד ה' ואמתו המה ינצרוהו,

כמ"ש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו' כי יצפנני בסוכו וכו', כ"ז דברי נדריו, עתה יאמר המשורר.

מלבי"ם ביאור המילות תהלים מן. הכין:

תנחומא משפטים – ישב עולם לפני אלקים – אמר דוד לפני הקב"ה תיישב עולמך בשוה העניים והעשירים. אמר לו אם כן יהיו כולם שעשירים או עניים מי יוכל לעשות חסד? "חסד מן ינצרוהו"?

 

(ט) כֵּ֤ן אֲזַמְּרָ֣ה שִׁמְךָ֣ לָעַ֑ד לְֽשַׁלְּמִ֥י נְדָרַ֗י י֣וֹם ׀ יֽוֹם:

רש"י כן אזמרה – כמו שתטיב לי כן אזמרה שמך להיותי משלם נדרי יום יום:

רד"ק כן אזמרה שמך לעד. בעשותך לי זה ששאלתי כשאשלם נדרי יום יום בארץ ישראל,

ג"כ אני אזמרה שמך לעד על הטובות שעשית לי:

מצודת דוד כן – ר"ל כמו שאני מזמר כאשר אנצח המלחמה כן אזמר לעד כאשר לא תבוא עלי מלחמה כלל:

לשלמי – בעת אשלם נדרי בכל יום אזמר אז לשמך

כי מוטב לי לדור נדרים בכל יום עד שלא באה עלי המלחמה

מלידור בעת המלחמה שאנצל מן האויב ולנצח אותו:

מלבי"ם כן אזמרה שמך לעד, כפי דבר הנדר כן אזמרה שמך לעד ע"י שאשלם נדרי בכל יום ויום,

שאשב בכל יום בבית ה' ושם אזמרה שמך ואהללך תמיד:

 

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.