תהלים פרק סד

(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:

מלבי"ם למנצח, אמרו כנגד דואג האדומי וריעיו אשר חרשו עליו רעה ונוקשו בפח אשר הכינו לו:

(ב) שְׁמַע־אֱלֹהִ֣ים קוֹלִ֣י בְשִׂיחִ֑י מִפַּ֥חַד א֝וֹיֵ֗ב תִּצֹּ֥ר חַיָּֽי:

רד"ק שמע אלהים קולי. גם זה המזמור בברחו אמרוֹ. בשיחי. שיחי הוא סיפור התלאות, וכן: אריד בשיחי (מזמור נה, ג), מרוב שיחי (ש"א א, טז).

מפחד אויב, הוא שאול שהיה מבקש נפשו:

רש"י שמע אלהים קולי בשיחי – מזמור זה דרשוהו בעלי אגדת תהלים על דניאל שהושלך לגוב אריות ויפה נופל כל לשון המזמור על האגדה צפה דוד ברוח הקדש כל המאורע לו והתפלל עליו שדניאל מזרעו היה,

כמו שנאמר לחזקיה (ישעיה ל"ט) ומבניך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל אלו דניאל חנניה מישאל ועזריה:

מפחד אויב – אלו האחשדרפנים שנתיעצו עליו שנאמר (דניאל ו') אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל:

אלשיך (א – ב) למנצח כו' שמע כו'. גם שלא יהיה טרם אקרא לפחות שמע בשיחי,

אך מפחד אויב לא תייחל עד שאתפלל, כי אם תצור מאליך חיי, כי לפעמים יתעלם ממני כאשר יבאר:

מלבי"ם שמע אלהים קולי בעת אשפוך שיחי, ותצור חיי מפחד אויב,

(ג) תַּ֭סְתִּירֵנִי מִסּ֣וֹד מְרֵעִ֑ים מֵ֝רִגְשַׁ֗ת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן:

רד"ק תסתירני מסוד מרעים, מקיבוץ מרעים, וכן: לא ישבתי בסוד מְשַׂחֲקִים (ירמיה טו, יז), ועל סוד בחורים יחדיו (שם ו, יא). ונקרא הקיבוץ סוד, לפי שמתקבצים בעלי הסוד והעצה יחדיו במקום שיאמרו כל אחד סודו ועצתו ותצא ההסכמה מביניהם כאחד.

מריגשת – מהמון. תרגום וְהִשְׁבַּתִּי את הֲמוֹן מצרים (יחזקאל ל, י), וַאֲבַטִּיל ית אִתְרְגּוּשַׁת מצרים:

רש"י מרגשת פעלי און – שהם מתרגשים לבקש לי עלילות מות כדכתיב ארגישו על מלכא וגו' (שם דניאל ו):

אלשיך תסתירני מסוד מרעים וכו'. יש שני סוגי מרעים, יש בעלי סוד לעשות רע ובבא עת מוכנת יפעלוהו,

ויש לא יעצרו כח להתאפק בסודם, רק מיד ישננו לשונם לדבר סרה ולהוציא מפיהם אשר יזמו לעשות,

והנה יותר ראוי ליירא מן הסוג הראשון מבעלי הסוג השני,

כי השני אפשר תתקרר דעתו בזעף לשונו ולא יפעל מה שאין כן הראשון,

ועל כן אמר דוד מה שאשאל ואבקש ממך הלא הוא תסתירני מסוד מרעים הבלתי מגלים לדבר סרת רעתם רק בסוד, שהוא הסוג הראשון שהוא מרגשת פועלי און המתקבצים באחדות בהתייעץ לפעול און,

מלבי"ם תסתירני מסוד מרעים, מה שמחרישים עלי סוד בסתר,

וכן תסתירני מרגשת פועלי און, שמתקבצים ברגש ומרד בכנופיא בגלוי:

מלבי"ם ביאור המילות מרגשת. המרד בקול המיה והוא הפך הסוד, כמו למה רגשו גוים:

(ד) אֲשֶׁ֤ר שָׁנְנ֣וּ כַחֶ֣רֶב לְשׁוֹנָ֑ם דָּרְכ֥וּ חִ֝צָּ֗ם דָּבָ֥ר מָֽר:

רש"י דרכו חצם – הוא לשונם הרע:

רד"ק אשר שננו. הם הזיפים וכיוצא בהם שהיו מלשינים אותו אל שאול.

דרכו חצם, דרכו קשתם לירות החץ, וכן (מזמור נח, ח): יִדְרֹךְ חִצָּו. והחץ הוא דבר מר והקשת הוא הפה:

אלשיך כי הסוג השני הם (המרעים בגלוי מיד) אשר שננו כחרב לשונם בגלוי אין כל כך פחד,

כי אין רעתם רבה ובאה אל הפועל כל כך, כי הלא כל מה שדרכו חיצם אינו זולתי דבר מר אשר דברו,

שקרוב הדבר שרעתם כלה בדברם דבר מר שנח רוגזם בצד מה,

באופן שלא יפעלו ולא ישאר כי אם הדבר מר,

מצודת ציון שננו – חדדו כמו חציך שנונים (לעיל תהלים מ"ה):

מלבי"ם אשר שננו לשונם כחרב ההורגת מקרוב, וכן דרכו חצם בדבר מר (שהוא הארס שמושחים בו את החץ), שהחץ הורג למרחוק, ר"ל שדוברים עתק בפני ומלשינים עלי רעה בסתר כחץ המורה מרחוק:

(ה) לִיר֣וֹת בַּמִּסְתָּרִ֣ים תָּ֑ם פִּתְאֹ֥ם יֹ֝רֻ֗הוּ וְלֹ֣א יִירָֽאוּ:

רש"י לירות במסתרים תם – יורוהו בחציהם:

רד"ק לירות במסתרים תם. על עצמו אמר, שהיה הולך בתמימות ולא הֵרַע לאחד מהם.

ירהו, יורו בו החצים פתאום. כלומר, כאדם שיורו בו חץ פתאום שלא ישָׁמר ממנו,

כך אני לא הייתי נשמר מהמלשינים אותי אל שאול.

ולא ייראו, הם אומרים במסתרים ולא ייראו מהאל הרואה אותם:

אלשיך אך אשר יסתירו סוד שהוא לירות במסתרים תם – מהם אירא,

כי פתאם יורוהו כו' בפועל ולא ייראו פן יעמדו על נפשם מקבלי הרעה,

כי הלא לא גילו הענין [שרוצים לתוקפו] ואין יודע לישמר, כי לא ידע עד עשותם הרעה, ואז אין תיקון:

מלבי"ם לירות, שדרכו חיצם לירות את התם במסתרים שלא יראה אותם ולא ישמר מפניהם,

וכן פתאום יורוהו, עד שלא יהיה לו פנאי להנצל, ועי"כ לא ייראו מפני שאעמוד נגדם כי מעשיהם בהסתר, והנה חושב בזה ג' ענינים. (ראשונה) מה שדברו עליו לה"ר, (זאת שנית) כי יכינו לו מוקשים בפועל, ועז"א.

(ו) יְחַזְּקוּ־לָ֨מוֹ ׀ דָּ֮בָ֤ר רָ֗ע יְֽ֭סַפְּרוּ לִטְמ֣וֹן מוֹקְשִׁ֑ים אָ֝מְר֗וּ מִ֣י יִרְאֶה־לָּֽמוֹ:

רש"י יספרו לטמון מוקשים – ידברו אל המלך בערמה דברים טמונים שאפילו המלך לא הבין למה היו עושין כך והם היו מתכוונים לטמון לדניאל מוקשים להלכד בהם

שאמרו לדריוש אתיעטו כל סרכי מלכותא וגו' לקיימא קיים מלכא וגו' (שם דניאל ו)

שלא יתפלל שום אדם תפלתו לפני שום אלוה חוץ ממך עד שלשים יום:

רד"ק יחזקו למו. הדבר הרע שידברו עלי לשאול יחזקו אותו בטענות חזקות ובאים לדבר אליו פעם אחר פעם. מוקשים – פרשׂו ללכדני בהם, ואותם המְסַפְּרִים עלי רע במסתרים, חשבו בלבבם מי יראה למו?

כי לא יחשבו שהאל רואה אותם ולא ייראו ממנו.

ואעפ"י שהיו בהם שהיו אומרים הדברים הרעים בגלוי, כמו דואג האדומי והזיפים,

היו בהם אנשים ג"כ שהיו יראים לספר רע על דוד בגלוי כי היו חושבים שיסופר לו,

והיום או מחר כשימלוך ויהיה הכח בידו יגמלם כרעתם:

מלבי"ם יחזקו למו דבר רע, שיחזקו מוקש רע שילכד בו דוד,

ויספרו זה לזה איך לטמון מוקשים תחת רגלי דוד שיהיו המוקשים טמונים עלי נתיב.

ובזה יאמרו מי יראה למו להמוקשים, אחר שהם טמונים, ולא ירגיש דוד בהם, (זאת שלישית).

(ז) יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת תַּ֭מְנוּ חֵ֣פֶשׂ מְחֻפָּ֑שׂ וְקֶ֥רֶב אִ֝֗ישׁ וְלֵ֣ב עָמֹֽק:

רש"י יחפשו עולות – מבקשים עלילות כמו שנאמר (שם דניאל ו) הוו בעין עילה השכחה לדניאל:

טמנו – בלבם ולא גילו דעתם את חֵפֶשׂ העלילה המחופש על ידם, וקרב מחשבותם עומק לבם:

וקרב איש – איש מהם כל אחד ואחד טמן מחשבתו:

רד"ק יחפשו עולות, כמו: עַוְלוֹת, בְּהֵרָאוֹת הוי"ו.

אמר כי אלה המלשינים והמספרים רעות הם אנשי תוך ומרמה ועוול, ויחפשו ויחקרו בלבם עַוְלוֹת ומרמות. תמנו חפש מחפש. תמנו, כמו: תמ-מו, הנו"ן במקום אות הכפל, כמו (ישעיה כג, יא):

לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ, והוא פעל יוצא, פירושו כולו חפש מחופש.

וקרב איש ולב עמוק, כלומר, כל מה שיוכל אדם לחפש ולחקור בלבו וכל עמקי המחשבות,

כל מה שיוכל להתחשב בקרב איש הכל הוא בתחבולותם,

שלא יוכל שום אדם להעמיק יותר מהם בתחבולות הלב ובמחשבותיו:

מלבי"ם יחפשו על דוד עוולות, מחפשים להראות שעשה עוול כדי להצדיק מעשיהם,

שרוצים להצטדק שדוד חייב מיתה, ואחר כי תממו חפש מחופש, שכבר חפשו בכל מקום מחופש,

היינו כל מקום שאפשר לחפש שם ולא מצאו עוול בגלוי על דוד,

(יחפשו עוולות) בקרב איש ובלב עמוק, יחפשו עליו עולה בקרב לבו ובמצפוניו שאומרים כי מצפוניו רעים:

[כשאדם אינו יכול להאשים חבירו שעשה לו רע, מאשימו ש'חורש רעה' בליבו כנגדו…]

מלבי"ם ביאור המילות עולת. כמו עַוְלות. תמנו הנו"ן תחת אות הכפל תממו עמ"ש (ישעיה כ"ג)

מחופש – המקום הראוי לחפש שם, ומלת יחפשו נמשך גם לבסוף יחפשו קרב איש:

(ח) וַיֹּרֵ֗ם אֱלֹ֫הִ֥ים חֵ֥ץ פִּתְא֑וֹם הָ֝י֗וּ מַכּוֹתָֽם:

רש"י ויורם אלהים – ירה אותם לגוב האריות כדכתיב (שם דניאל ו) ואמר מלכא והיתיו לגבריא אליך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגוב אריותא רמו וגו':

רד"ק וַיֹּרֵם אלהים, בפת"ח הוי"ו, עבר במקום עתיד. וכן הוי"ו (פסוקים ט – י) וַיכשׁילהו, וַייראו, וַיגידו, הכל עבר במקום עתיד כמו שהוא מנהג הלשון, ובדברי הנבואות ברוב.

אמר: כמו שהורו לי הם חץ דבריהם פתאום, כן יורם אלהים חץ פתאום, ויהיו מכותם פתאום.

ופתאום משמש לפניו ולאחריו:

מלבי"ם ויורם, אבל פתאום ירה אלהים עליהם חץ, (כמו שהם רצו לירות במסתרים תם),

היו מכותם, ר"ל שהמוקשים שהכינו על דוד הם עצמם היו המכה שלהם שבם הוכו, ומפרש כי.

מלבי"ם ביאור המילות היו. מוסב על המוקשים הנזכר (בפסוק ו'), וכן מלת עלימו, ר"ל על המוקשים:

(ט) וַיַּכְשִׁיל֣וּהוּ עָלֵ֣ימוֹ לְשׁוֹנָ֑ם יִ֝תְנֹדֲד֗וּ כָּל־רֹ֥אֵה בָֽם:

רש"י ויכשילהו עלימו לשונם – הכשלון שדימו להכשילו – עלימו נהפך לשונם:

יתנודדו – בראשם להניע ראש ולשחוק עליהם כל ראה בם:

אבן עזרא ויכשילוהו – כנגד שננו לשונם:

רד"ק וַיכשׁילהו, ג"כ עבר במקום עתיד, הכינוי טרם זכר המְכוּנֶה, והיא לשונם, כמו (שמות ב, ו): ותראהו את הילד, (איוב לג, כ) וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם, והדומים להם. אמר: הם הכשילו לשונם על עצמם, כלומר, דבריהם הרעים שדיברו עלי – עליהם ישובו,

על דרך (מזמור ז, טז): ויפֹּל בשחת יפעל.

ואמר לשון בלשון זכר, כמו (שם כב, טז): ולשוני מודבק מלקוחי.

יתנודדו כל רואה בם, מרוב מהומתם ומפלתם יתנודדו ויחרדו כל הרואים אותם המהומות שיבואו להם ויפחדו וייראו אלהים:

מלבי"ם ויכשילהו עלימו לשונם, שלשונם הכשיל אותם ללכת על המוקשים,

שע"י לשונם נוקשו במה שרצו ללכוד את דוד,

(וכמו שדואג נהרג ע"י לשונו, כמ"ש פיך ענה בך, שמה שאמר תחלה שדוד רוצה להרוג את שאול,

נוקש ואמר שהוא הרג את שאול ונהרג עי"ז)

יתנודדו כל רואה בם, שכל רואיהם יתנודדו ויאמרו כי לשונם הכשיל אותם:

מלבי"ם ביאור המילות ויכשילהו. בא לשון בלשון זכר, כמו לשוני מודבק מלקוחי:

(י) וַיִּֽירְא֗וּ כָּל־אָ֫דָ֥ם וַ֭יַּגִּידוּ פֹּ֥עַל אֱלֹהִ֗ים וּֽמַעֲשֵׂ֥הוּ הִשְׂכִּֽילוּ:

מלבי"ם ויראו כל אדם איך שהיה ענשם מדה כנגד מדה,

ועל ידי זה יגידו פועל אלהים שעי"כ יכירו שענשם זה בא מה' ושיש השגחה ומשפט, וישכילו מעשהו,

[רד"ק …לא כמו שהיו אומרים אלה (פסוק ו): מי יראה למו:] ועי"כ.

מלבי"ם ביאור המילות פעל, ומעשהו. פועל הוא העסק בדבר, ומעשהו הוא גמר המעשה, כמ"ש למעלה (סי' כ"ח), שישכילו שלא לבד שה' עסק בדבר כי גם הוא גמר את הדבר:

(יא) יִשְׂמַ֬ח צַדִּ֣יק בַּ֭ה' וְחָ֣סָה ב֑וֹ וְ֝יִתְהַֽלְל֗וּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב:

רש"י ישמח צדיק – דניאל:

ויתהללו כל ישרי לב – יתפארו על יושר לבם וישתבחו בעצמם כי בטוחים הם שהקב"ה בעזרתם:

רד"ק ישמח צדיק. אמר [דוד] על עצמו כמו שאמר (על עצמו בפסוק ה) תם,

כי צדיק היה בריבו, ולחינם היו רודפים אחריו.

וחסה בו, עוד יחסה בו יותר כי ראה נקמתו באויבים. או פירוש וי"ו וחסה, כמו: כי, או כאשר, כמו וי"ו ושפתי רננות (מזמור סג, ו) שפירשנו. כלומר, עתה בראותו נקמת האויבים ישמח כאשר חסה בתחילה באל, כי לא היה לו חסותו לבושת, ולא אבדה תקותו, וכן כל ישרי לב יתהללו בו כמו שאתהלל אני בו.

ובדרש (שו"ט) מפרש זה המזמור על דניאל. אמרוֹ דוד ברוח הקודש על לשון דניאל שהתפלל לאל ואמר (פסוק ב): שמע אלהים קולי בשיחי, כשהלשינו עליו והושלך בבור אריות, והמלשינים הושלכו בו אח"כ זהו וַיֹּרֵם אלהים חץ פִּתְאוֹם (פסוק ח), ויגידו פֹּעַל אלהים (פסוק י) זהו שנאמר (דניאל ו, כו): בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכָל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דָאְרִין בְּכָל אַרְעָא. ופירוש כל המזמור נכון על דניאל:

מלבי"ם ישמח צדיק בה', כי שמחה לצדיק עשות משפט, וחסה בו כי יראה שה' מושיע חוסיו,

ויתהללו כל ישרי לב במה שהם עובדים את ה' ונושעים בו ובשמו יתהללו:

מלבי"ם ביאור המילות ויתהללו כל ישרי לב. עמ"ש למעלה (ס"ס ל"ב):