השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק ס

(א) לַ֭מְנַצֵּחַ עַל־שׁוּשַׁ֣ן עֵד֑וּת מִכְתָּ֖ם לְדָוִ֣ד לְלַמֵּֽד:

רש"י על שושן עדות מכתם לדוד ללמד – (מכתם לשון כתם פז (שיר השירים ה') דבר חמוד,

ורבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו

ואגדה אחרת שהיתה מכתו תמה [שנולד נימול] ע"כ סא"א).

מכתם לדוד על עדותן של סנהדרין שנמשלו לשושנה שנאמר שררך אגן הסהר וגו' (שם השירים ז') סוגה בשושנים כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו של יעקב אתם? היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל הזה (בראשית ל"א) ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם ולא הם עברו תחלה את השבועה? שנאמר (במדבר כ"ג) מן ארם ינחני בלק מלך מואב, ועוד כושן רשעתים (שופטים ג') ארמי היה:

אבן עזרא למנצח על שושן עדות – על טעם פיוט תחלתו שושן עדות ויש אומרים כי שושן שם כלי ניגון ויפרש עדות כמו עדי, וכמוהו את הנזר ואת העדות

וטעם 'ללמד' – שצווה שילמדוהו המשוררים להזכיר תמיד חסד השם שגברה ידו במלחמה אחר שנחלש:

מצודת דוד עדות מכתם – המזמור הזה היה אהוב לו כעדי מכתם פז:

ללמד – עשוי ללמד דעת את העם איך הכל בא בהשגחה:

מצודת ציון שושן – שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן:

מלבי"ם למנצח, המזמור הזה הוסד על המלחמות שהיה לדוד עם ארם נהרים וארם צובה ואדום ביחד,

כמו שנזכר בש"ב ח' (ושם בארתי הסתירה שיש מכאן לס' שמואל ע"ש) וכפי הנראה פרצו האויבים תחלה בערי ישראל ושבו שבי בעיר שכם ובעמק סוכות,

וזה היה סבה שהתעוררו גלעד ומנשה שבעבר הירדן שהיו סמוכים להר אפרים (כמ"ש שמואל ב', י"ח ו')

ובאו לעזור לאפרים ששכם היה בגבולם ונצחו את האויבים:

 

(ב) בְּהַצּוֹת֨וֹ ׀ אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֘ וְאֶת־אֲרַ֪ם צ֫וֹבָ֥ה וַיָּ֤שָׁב יוֹאָ֗ב וַיַּ֣ךְ אֶת־אֱד֣וֹם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁנֵ֖ים עָשָׂ֣ר אָֽלֶף:

רש"י בהצותו – כמו (במדבר כ"ו) בהצותם על ה' שנלחם בהם על שעזרו לבני עמון:

וישב יואב ויך את אדום וגו' – שמנה עשר אלף הכתובים במלכים (ש"ב ח' ובדברי הימים א' י"ח) הרג אבישי פעם ראשונה ששת אלפים ויואב שנים עשר אלף כששב מהכות את ארם:

אבן עזראבהצותו את ארם נהרים – י"א בהחריבו מגזרת ערים נצים וטעם וישב יואב לאות כי נחלש דוד ואחרי כן החליש יואב את ארם:

רד"ק בהצותו, בְּהִלָּחֲמוֹ, כמו (במדבר כו, ט): אשר הִצּוּ על משה ועל אהרן. ובדרש (שו"ט): שהצית בהם את האור.

ועוד דרשו, כמו: בחצותו, בחי"ת, שנתן ארם נהרים בארם צובה וארם צובה בארם נהרים.

את ארם נהרים. אֶת זה נקוד בסגו"ל והוא במאריך בלא מקף, והוא שלא כמנהג. וכן באו שנים אחרים כמו זה: אֶת גאון יעקב (מזמור מז, ה), אֶת אשר יאהב ה' (משלי ג, יב).

בגיא מלח שנים עשר אלף, ובספר שמואל (ב ח, יג) אמר: בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח שמונה עשר אלף, ובדברי הימים (א יח, יב): ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף,

בספר שמואל אמר ארם ובשני הספרים אמר אדום,

ובספר שמואל ובדברי הימים אמר שמונה עשר אלף ובספר זה שנים עשר אלף.

נראה, כי מלחמת אדום היתה כשהיתה מלחמת ארם, כי כן כתוב: בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח, ומאדום ומארם היו אלה שמונה עשר אלף. ואמר בשני הספרים אדום ורצונו לומר אדום ואשר עמהם, והם ארם. ואמר בספר שמואל ארם ורצונו לומר ארם ואשר עמהם, והם אדום. ובאמרו בדברי הימים כי אבישי עשה המלחמה והכה שמונה עשר אלף ובזה הספר אמר יואב ואמר שנים עשר אלף, אבישי עשה תחילה המלחמה והכה בהם ששת אלפים ואח"כ בא יואב והכה בהם שנים עשר אלף, וזהו שאמר בזה הספר וישב יואב ויך את אדום, כלומר, שב אח"כ יואב אחרי אבישי, ולפי שהיה אבישי תחילת המלחמה זָכַר כל השמונה עשר אלף על שמו, ובספר שמואל זָכַר המלחמה בשם דוד כי הוא העיקר, וכן אמר בזה הספר:

ובדרש אחר (תנחומא דברים סוף סי' ג) אמר טעם וישב יואב, ואמר כי שתי מלחמות היו בגיא מלח, במלחמה אחת הכה אבישי שמונה עשר אלף ובמלחמה אחרת הכה יואב שנים עשר אלף.

כיון שהלך להלחם עם ארם עבר על בני אדום, עמדו עליו בני אדום, אמרו לו: לא כך אמר הכתוב (דברים ב, ה): אל תתגרו בם? השיבם יואב: לא כך אמר הכתוב (שם פסוק ד): אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשיו? הַניחו אותנו לעבור. לא רצו. אמר יואב: אם נחריב אדום עכשיו אין אנו מוצאים בחזירתנו לא אכילה ולא שתיה, אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהם. לכך נאמר: וישב יואב ויך את אדום. אמר להם הקדוש ברוך הוא: מה אתם מועילים שתכו את אדום קימעא קימעא? אבישי הרג שמונה עשר אלף ואתה שנים עשר אלף, כשיגיע זמנה אני אכלה אותה ואחריבנה:

ר' בחיי (ויצא)- בהצותו את ארם נהרים. היא דמשק, ונקראת נהריים על שם שני הנהרות שבה, אמנה ופרפר.

יערות דבש – וישב יואב ויך את אדום. עשו נתברך על חרבך תחי', וכנגדו ניתנה לישראל ברית מילה, חרב נוקמת נקם ברית, אולם דוד שנולד מהול לא יכול הי להילחם באדום ושלח את יואב. וכן משה שנולד מהול לא יכול הי' להילחם בעמלק ושלח את יהושע.

 

(ג) אֱ֭לֹהִים זְנַחְתָּ֣נוּ פְרַצְתָּ֑נוּ אָ֝נַ֗פְתָּ תְּשׁ֣וֹבֵ֥ב לָֽנוּ:

רש"י זנחתנו פרצתנו – כשנפלה אדום בידו צפה ברוח הקדש שעתידים אדומיים למשול בישראל ולגזור בישראל גזרות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגליות. הרבה צרות סבלנו בימי השופטים מאויבינו סביב:

אנפת – קצפת עלינו מעתה תשובב רצונך עלינו:

רד"ק אלהים זנחתנו. כשהלך הדרעזר מלך צובה להציב ידו בנהר פרת ולקח מארץ ישראל הסמוך לפרת,

לפיכך אמר זנחתנו פרצתנו, שפרץ מלך ארם בארצנו ואין זה אלא שאתה זנחתנו ואנפת בנו.

ואתה תשובב לנו, תשוב אלינו ברחמיך:

מלבי"ם אלהים זנחתנו, מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר ופרצתנו שהאויב פרץ בנו פרצות,

בזה אנפת, ר"ל כלית חרון אפך עלינו,

ועי"כ תשובב לנו שבט לעשות חיל, ע"ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים אנפת. גדר פעל אנף שכלה חרון אפו עד לכלה (ישעיה י"ב), תשובב, מענין מנוחה והשקט, כמו בשובה ונחת תושעון וע"כ בא למ"ד אחריו, כי השבה בא עם יחוס הפעל בכ"מ:

שוח"ט – אלקים זנחתנו פרצתנו. אמר הקב"ה, אני זנחתי אתכם, ואתם זנחתם אותי.

 

(ד) הִרְעַ֣שְׁתָּה אֶ֣רֶץ פְּצַמְתָּ֑הּ רְפָ֖ה שְׁבָרֶ֣יהָ כִי־מָֽטָה:

רש"י הרעשתה – ארצנו בכמה גייסות:

פצמתהשברת אותה, וראיתי בדברי דונש שהוא לשון ערבי אבל לא פירש אותו

וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא לדבר וקרע לו חלוני (ירמיה כ"ב) מתורגם ופצים אך אני אומר ופצים שתרגם יונתן לשון תקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין:

רפה שבריה כי מטה – לשון רפואה אף על פי שכתוב בה"א הרבה תיבות משמשות כן: כי מטה – לשון שפלות:

רד"ק הרעשתה ארץ פצמתה, הוא ענין פתיחה ובקיעה. ותרגום וקרע לו חלוני (ירמיה כב, יד) – ופצים ליה חרכין. ובעת הרעש תפָּתח הארץ ותבָּקע. ודימה בוא האויב בארץ ישראל וכבשׁוֹ ערים מארץ ישראל כאילו רעשה הארץ ונבקעה. ואתה הוא שפצמתה ואתה תרפא שבריה.

כי מטה לנפול ולהיות הפוכה אם לא תעמידנה אתה. ונכתב רְפָה בה"א במקום אל"ף, וכן (שם ג, כב): אֶרְפָּה משובותיכם:

מלבי"ם הרעשת – מה שהרעשת את הארץ ופצמת אותה, זה היה סבה לרפאות שבריה במה שמטה מאד,

כי תכלית ירידתם היתה התחלת הצלחתם:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים פצמתה. בקעת אותה. רפה, כמו רפא, והוא מקור לרפאות:

 

(ה) הִרְאִ֣יתָה עַמְּךָ֣ קָשָׁ֑ה הִ֝שְׁקִיתָ֗נוּ יַ֣יִן תַּרְעֵלָֽה:

רד"ק הראית עמך קשה. כשנצחונו אויבינו ובאו בארצנו כאילו השקיתנו יין תרעלה. והנה חסר הנסמך, כי המשפט: יַיִן יֵין התרעלה. וכן הַיַּיִן הַחֵמָה (שם כה, טו), הַיַּיִן יֵין הַחֵמָה:

רש"י יין תרעלה – האוטם את הלב ועוטפו רעל לשון עטיפה הוא כמו והברושים הרעלו, (נחום ב'), ובלשון משנה מדיות רעולות:

שערי שמחה – הראית עמך קשה. אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה אלא מעוררם על ידי גזירות קשות. הראיתה עמך קשה, ואם חלילה אינם מתעוררים רק אז משקם יין תרעלה, וכמו המן בימי אחשורוש.

 

(ו) נָ֮תַ֤תָּה לִּירֵאֶ֣יךָ נֵּ֭ס לְהִתְנוֹסֵ֑ס מִ֝פְּנֵ֗י קֹ֣שֶׁט סֶֽלָה:

רש"י נתתה ליראיך נס – נסיונות של צרות הרבה:

להתנוסס – להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך:

מפני קשט – לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך

אלא יקשטו דיניך ויאמרו יפה היטב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות:

רד"ק …ליראיך, כמו: תתן. ורבים כמוהו, ובדברי הנבואות ברוב.

להתנוסס, להתגדל על אויבינו, להרים נִסֵּנוּ עליהם.

מפני קשט סלה, מפני אמיתך שאמרת להושיב עַמך על אדמתם בשלום:

מלבי"ם (ה – ו) הראית, מה שהראית עמך קשה, זה היה הסבה שבזה נתתה ליראיך נס להתנוסס ולהתקבץ למלחמה וזה עשית מפני קושט, להראות אמתך קושט ואמת סלה סיום הענין:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים נס. סימן להתקבץ למלחמה. קשט, עמ"ש משלי (כ"ב כ"א):

 

(ז) לְ֭מַעַן יֵחָלְצ֣וּן יְדִידֶ֑יךָ הוֹשִׁ֖יעָה יְמִֽינְךָ֣ ועננו וַעֲנֵֽנִי:

רש"י יחלצון – ינצלו מרע:

הושיעה ימינך – אשר השיבות אחור בהתחזק אויביהם עליהם:

וענני – כי אם תענני יחלצו הם שאני נלחם בשבילם:

רד"ק למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני. האויבים חושבים כי אין ימינך יכולה להצילנו מידם

וכאילו ימינך בצרה עימנו, לפיכך הושיעה ימינך כדי שיחלצון ידידיך, וענני בתפלתי זאת:

מלבי"ם למען, אחר ההצעה הזאת אומר, למען יחלצון ידידיך, שישראל ידידיך יחלצון חלוצי צבא למלחמה נגד האויב, אני מבקש הושיעה ימינך, שתושיע להם ע"ד הפלא והנס, שזה מיוחס לימין ה' עושה חיל, וענני:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים יחלצון. מענין חלוצי צבא:

תהלות מהרי"ץ דושינסקי דרך הישרים והצדיקים כשתעבור עליהם צרה לא יתיאשו מהגאולה ויעמדו בתפילה ויבטחו בישועת ה', וחשוב בעיניהם כאילו כבר באה ישועתם, ומתמלאים גיל ושמחה. רק שאינם מראים אותה לחוץ, שלא יתפלאו הרואים לשמחה מה זאת עושה, ושמחים בליבם בלבד.

אך כאשר עין בעין יראו כולם את ישועת ה' לצדיק, אזי ישמח הצדיק גם כלפי חוץ, ויברכו שמו בתוך רבים יהללוהו.

וז"ש ואני בחסדך בטחתי – כשזה היה רק בגדר בטחון ולא ישועה בפועל – אזי יגל לבי בישועתך, בלב פנימה.

ומתי אשירה לה' בקול רינה ותודה ובהמון חוגג – כי גמל עלי, כשתתגלה הישועה לעין כל וראה כל העם את מעשה ה' כי נורא הוא.

והנה כאן פירש"י כשנפלה אדום ביד דהמע"ה צפה ברוה"ק שעתידים למשול בישראל ולגזור גזירות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגלות וכו' ע"כ.

ולפי דרך הנ"ל אפשר שכך היה תפילתו של דהמע"ה, אלקים זנחתנו פרצתנו וגו' הראית עמך קשה השקיתנו יין תרעלה, ואעפ"י שגלוי וידוע לנו שכל זה לטובתנו האמתית, כי בזה נתתה ליראיך נס להתנוסס, וכפירש"י שאלה הצרות הם אך ורק נסיונות להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך, מפני קשט סלה, לקשט מדותיך בעולם, שכשתתן להם הטובה יאמרו האומות יפה היטיב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות,

אבל מ"מ כל אותה העת שהם עדיין בגלות ובצער הרי אינם יכולים לקלס את שמך בריש גלי ולהודיע את טבעך בעולם,

אשר על כן למען יחלצון ידידיך, מלשון גילוי ופרסום, כמו (איכה ד' ג') חלצו שד, כלומר בכדי שידידיך ועמך יוכלו לפרסם גבורותיך ולגלות צדקתך תחת השמים, הושיעה ימינך וענני,

תשלח הישועה הגמורה והנצחית שהיא בימין ואז יזמרו וירננו לשמך ויודיעו בעמים עלילותיך.

 

(ח) אֱלֹהִ֤ים ׀ דִּבֶּ֥ר בְּקָדְשׁ֗וֹ אֶ֫עְלֹ֥זָה אֲחַלְּקָ֥ה שְׁכֶ֑ם וְעֵ֖מֶק סֻכּ֣וֹת אֲמַדֵּֽד:

רש"י אלהים דבר בקדשו – שיקבץ הגלות וזרעו ימשלו בהם (סא"א),

ד"א אלהים דבר בקדשו שאהיה מלך עליהם:

אעלוזה – בישועתו,

בפי' אחר מצאתי אלהים דבר בקדשו לעזרני כדכתיב (ש"ב ג) כי ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל:

אחלקה שכם – אחלק להם שכם בנכסי אויביהם:

ועמק סוכות אמדד – סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא,

ובפירושים אחרים מצאתי אחלקה שכם, אחזיר להם נחלת יעקב אביהם,

ועמק סוכות אמדד, כשאחלקהו לישראל שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם,

ד"א ועמק סוכות אמדד, סוכות לשון צורות ודמיונות כמו שנאמר ואת סכות מלככם: [עמוס פרק ה (כו) וּנְשָׂאתֶ֗ם אֵ֚ת סִכּ֣וּת מַלְכְּכֶ֔ם וְאֵ֖ת כִּיּ֣וּן צַלְמֵיכֶ֑ם כּוֹכַב֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם לָכֶֽם]:אמדד – אני מודד את צורתם כמו שנאמר (שם שמואל ב ח) שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות (סא"א):

רד"ק אלהים דבר בקדשו. דיבר ברוח קדשו להיות ממלכת ישראל לי. וְאֶעֱלֹזָה, בממלכתי.

אחלקה שכם ועמק סכות אמדד, אמר, המקומות האלה לפי שהיו בחלק אפרים ולפי שהמליך אבנר את איש בושת בן שאול על ארץ הגלעד ועל אפרים, לפיכך אמר: אלהים דיבר בקדשו כי על כל בני ישראל אמלוך.

וכן עשה שהמליכני על הכל. וטעם אחלקה ואמדד, רצונו לומר שהכל יהיה ברשותי:

מלבי"ם אלהים, לעומת שאמר וענני, יספר מענה אלהים,

אלהים דבר בקדשו ואמר לנו, אעלזה אחלקה שכם, עת שאחלק עיר שכם ואמדד עמק סוכות

רוצה לומר מה שהאויבים כבשו עיר שכם וחלקו שללה ביניהם ומדדו אדמת עמק סוכות לירש אותה,

בזה אעלזה ואשמח כי עי"ז:

 

(ט) לִ֤י גִלְעָ֨ד ׀ וְלִ֬י מְנַשֶּׁ֗ה וְ֭אֶפְרַיִם מָע֣וֹז רֹאשִׁ֑י יְ֝הוּדָ֗ה מְחֹֽקְקִי:

מלבי"ם לי גלעד ולי מנשה ואפרים, יתקבצו גלעד ומנשה ואפרים לי לעזרתי, והתאזרו לצאת לקראת נשק

ומעוז ראשי יהיה יהודה מחוקקי, כי התחברו כולם אל דוד לצבא, ועי"כ:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים מחקקי. השרים הנותנים חקים ומשפטים:

רד"ק …ובדרש (פדר"א פי"ז): כשעתיד הקדוש ברוך הוא לקבץ גליות, ראשון הוא מקבץ גלעד לפי שגמלו חסד אנשי יבש גלעד, עם שאול ועם בניו.

אמר הקדוש ברוך הוא: אני נותן שכרם לעתיד, ראשון אני מקבץ גלעד, שנאמר: לי גלעד:

מצודת דוד לי גלעד – כי ראה ברוה"ק שבימי רחבעם יוחלק מלכות ישראל ואמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי:

מעוז ראשי – חוזק לראשי לשמרני מן האויב:

מחוקקי – יהיו שרים שלי ונכנעים אלי:

מצודת ציון מחוקקי – כן יקראו השרים ע"ש שהם נותנים החוקים וכן ומחוקק מבין רגליו (בראשית מ"ט):

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד ב

דורשי רשומות היו אומרים: כולן באין לעולם הבא, שנאמר לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי, יהודה מחקקי, מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי, עלי פלשת התרועעי, לי גלעד (ולי מנשה) – זה אחאב שנפל ברמות גלעד, מנשה – כמשמעו, אפרים מעוז ראשי – זה ירבעם דקאתי מאפרים, יהודה מחקקי – זה אחיתופל דקאתי מיהודה, מואב סיר רחצי – זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה, על אדום אשליך נעלי – זה דואג האדומי,

עלי פלשת התרועעי – אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם יבא דוד שהרג את הפלשתי, והוריש את בניך גת, מה אתה עושה לו? אמר להן: עלי לעשותן ריעים זה לזה.

 

(י) מוֹאָ֤ב ׀ סִ֬יר רַחְצִ֗י עַל־אֱ֭דוֹם אַשְׁלִ֣יךְ נַעֲלִ֑י עָ֝לַ֗י פְּלֶ֣שֶׁת הִתְרֹעָֽעִֽי:

רש"י מואב סיר רחצי – אשתמש בהם כסיר של נחושת המוכן לרחוץ בו:

נעלימסגר שלי [מל' מנעול]: [רד"ק על אדום אשליך נעלי, שיהיו מרמס רגלי.

וכן היה, כמו שאמר (ש"ב ח, ב): ויך את מואב וגו' ותהי מואב לדוד לעבדים,

ובאדום אמר (שם ח, יד): ויהי כל אדום עבדים לדוד. ובכלל אדום היה ארם, ואעפ"י שלא זכרוֹ, כי ביחד היו במלחמה ושניהם הכה יואב ואבישי כמו שפירשנו]

עלי פלשת התרועעי – התחברי על ממשלתי להיות משועבדים לי כי גת מארץ פלשתים וכן עזה שכבשן דוד:

מצודת דוד עלי פלשת התרועעי – בעבורי יריעו פלשתים תרועת מלך ותהיה התרועה למעני לקבל עליהם עול מלכותי:

רד"ק מואב סיר רחצי. כלי תשמישי יהיה שאעשה בהם כרצוני. ופירוש סיר, הכלי שישפוך אדם בו מי רחיצת הכלים ומי תשמישו של אדם. לפיכך אמר סיר רחצי, לא סיר שמבשלים בו.

על אדום אשליך נעלי, שיהיו מרמס רגלי. וכן היה, כמו שאמר (ש"ב ח, ב): ויך את מואב וגו' ותהי מואב לדוד לעבדים, ובאדום אמר (שם ח, יד): ויהי כל אדום עבדים לדוד.

ובכלל אדום היה ארם, ואעפ"י שלא זכרוֹ, כי ביחד היו במלחמה ושניהם הכה יואב ואבישי כמו שפירשנו,

וכן הוא אומר בארם (שם פסוק ו): ותהי ארם לדוד לעבדים.

עלי פלשת התרועעי, דרך גיזום, או דרך לעג. דרך גיזום, כמו (קהלת יא, ט): שמח בחור בילדותך, כלומר, ותראה מה יִקְרֶה באחריתך.

או דרך לעג, כיון שהכניעם דוד, כמו שכתוב (ש"ב ח, א): ויך דוד את פלשתים ויכניעם. אמר: התרועעי עלי, כמו שהיית עושה בתחילה לא תעשי כי כבר נכנעת תחתי.

וזהו שאמר במזמור האחר הדומה לזה אשר בספר החמישי (מזמור קח, י): עלי פלשת אתרועע, היא התרועעה מתחילה אבל עתה אתרועע אני עליה:

מלבי"ם מואב סיר רחצי, יהיו עבדים לי להשתמש בהם כמו בכלי הרחיצה,

כי סימן העבד הוא חליצת נעל רבו והולכת כליו לבית המרחץ כמו שאמרו חז"ל,

ומואב ישמשו לרחיצה ועלי אדום אשליך נעלי, שזה סימן שיהיו עבדי,

עלי פלשת התרועעי התחברי אלי, כי את פלשת לא הכריע לעבדים רק שחדלו להלחם אתו.

מלבי"ם ביאור המילות תהלים סיר רחצי. הסיר שארחץ בו. התרועעי. התחברי:

 

(יא) מִ֣י יֹ֭בִלֵנִי עִ֣יר מָצ֑וֹר מִ֖י נָחַ֣נִי עַד־אֱדֽוֹם:

רש"י מי יובלני עיר מצור – או לעיר מבצר לכבוש את בצרה

אם לא אתה תעזור אותי על מבצרי אדום מי יובילני ומי ינחני עליהם?

בפירושים אחרים מצאתי כן על מבצרי אדום אשר נחיתי עתה עליהם:

מלבי"ם מי, מזה מביא ראיה שה' לא עזבם גם בתחילה, ומה שהניח שיכבוש האויב את שכם ועמק סוכות

היה לטובתם כדי שעי"כ יפלו בידם מואב ואדום ופלשת,

כי הלא מי יובילנו עיר מצור? איך כבשתי את עיר בצרה אשר באדום שהיתה עיר מצור?

וגם מי נחני עד אדום, הלא גם להגיע עד שם לא היה אפשר בדרך הטבע, והיה רק בישועת אלהים:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים עיר מצור. ולקמן (ק"ח) שבא שיר זה שנית כתיב עיר מבצר, והוא עיר בצרה ראש מלכות אדום כמ"ש (ישעיה כ"ו):

יובילני, נחני – הנחה הולך ברגליו, והמוביל נושאהו על כתפו, ובא לרוב בדברים בלתי בעלי חיים, לך יובילו מלכים שי,

ומצייר שעד אדום הלכו ברגליהם, ולעיר מבצר בצרה הוביל אותם על כתפיו, כי לא יכלו ללכת שמה:

 

(יב) הֲלֹֽא־אַתָּ֣ה אֱלֹהִ֣ים זְנַחְתָּ֑נוּ וְֽלֹא־תֵצֵ֥א אֱ֝לֹהִ֗ים בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ:

רד"ק הלא אתה שזנחתנו קודם לכן בהתגברם עלינו ולא היית יוצא בצבאותינו,

עתה כשרצית בנו נתת אותם כולם תחתינו,

כי איך היה בנו כח לכבוש הגוים האלה ואנחנו מעט והם רבים אם לא עזרתך שהיתה עמנו:

 

(יג) הָֽבָה־לָּ֣נוּ עֶזְרָ֣ת מִצָּ֑ר וְ֝שָׁ֗וְא תְּשׁוּעַ֥ת אָדָֽם:

רד"ק הבה לנו עזרת מצר. וכמו שעזרתנו עד הלום כן תעזרנו מכל צרה שתזדמן,

כי אין תשועה אלא תשועתך כי תשועת אדם שוא היא.

ועזרת בתי"ו כמו בה"א, כי תבוא תי"ו שלא בסמיכות פעמים, כמו (שמות טו, ב): עזי וזמרת יה, וזולתו רבים:

מלבי"ם (יב – יג) הלא מזה מבואר נגלה כי מה שאתה אלהים זנחתנו תחלה ולא תצא בצבאותינו,

זה היה לטובתנו, כדי הבה לנו עזרת מצר, כדי שתכין לנו בזה עזר נגד הצר,

שע"י שזנחתנו תחלה הוא היה ההכנה אל העזר שבא לבסוף וגם שבזה הראית לנו כי שוא תשועת אדם, רק.

מלבי"ם ביאור המילות תהלים הבה. מורה על הזמנה בכ"מ (כנ"ל פ"ט), להכין לנו עזרת מצר:

 

(יד) בֵּֽאלֹהִ֥ים נַעֲשֶׂה־חָ֑יִל וְ֝ה֗וּא יָב֥וּס צָרֵֽינוּ:

אבן עזרא באלהי' – מתנבא ברוח הקדש שהוא ינצח באחרונה:

רד"ק באלהים נעשה חיל. אם אויבינו רבים נעשה חיל וצבא באלהים והוא יבוס צרינו.

ופירוש יבוס – ירמס, כמו (זכריה י, ה): בוסים בטיט חוצות:

מצודת דוד באלהים – בעזרת אלהים נעשה גבורה להתחזק על שונאיך והוא הוא הרומס צרינו:

מלבי"ם באלהים נעשה חיל, שעל ידי זה ראינו שבלא עזר אלהי אין לנו תשועה,

ולא נוושע ברוב חיל – רק באלהים נעשה חיל, והוא יבוס צרינו, ולא כחנו ועוצם ידינו עשה זאת:

איכה רבתי באלקים נעשה חיל. בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הן מוסיפין כח בגבורה של מעלה,

באלקים נעשה חיל. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום כביכול מתישין כח גדול של מעלה,

צור ילדך תשי.          

תהלות מהרי"ץ אמר בתחילה עזרת מצריחיד, וסיים ברבים – והוא יבוס צרינו?

אחז"ל לא הערוד ממית כו' וכל הצרות באות בשל צר הפנימי הידוע – היצה"ר.

וכל עוד לא ינצחנו, לא ישקוט מפגעי הזמן וצרותיו.

ואין ביד האדם לנצחו אלמלא הקב"ה עוזרו,

ולכן בכל צרה יש לבקש עזר ממנו יתברך לנצח היצר ועי"כ ממילא יתבטלו כל הצרות והמעיקים.

וזש"א דהע"ה הבה לנו עזרת מצר – מהצר הצורר הוא היצה"ר,

ששוא תשועת אדם להנצל בעצמו, ורק הרבש"ע יתן לו כח להנצל ממנו,

ועי"כ "באלקים נעשה חיל" נוכל לקיים מצותיו באין מפריע,

וממילא השי"ת יבוס כל צרינו והקמים עלינו, וכל כלי יוצר עליך לא יצלח לעולם!

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו סיקס עם כרטיססנדיסק 128כרטיס זכרון 128