השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 
 
תהלים

תהלים פרק עא

(א) בְּךָֽ־ה֥' חָסִ֑יתִי אַל־אֵב֥וֹשָׁה לְעוֹלָֽם:

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק א

(א) בך ה' חסיתי – הנכון בעיני כי זה המזמור דוד חברו כמו המזמור ברכי נפשי את ה' אלהי גדלת מאד כי הוא דבק:

בך – אתה השם עומד לנצח על כן לא אבוש לעולם:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק א

(א) בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם. נראה כי המזמור הזה אמרוֹ דוד סמוך למזמור אשר לפניו, לפיכך לא אמר בו פתיחה למנצח ומזמור, ואמר זה המזמור בברחו מפני אבשלום, והעד מה שאמר בזה המזמור (פסוק ט): אל תשליכני לעת זקנה, ובברחו מפני שאול לא היה זקן אלא בן שלשים. ואמר בך ה' חסיתי, וכיון שחסיתי בך ידעתי כי לא אבושה לעולם:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק א

(א) בך ה' חסיתי כו'. הנה יראה מהמפרשים כי על צרת אויביו מבקשי רעתו ידבר המזמור, ובייחוד יראה מהרד"ק שהיה על זמן ברחו מפני אבשלום בנו. ויתכן יאמר, הנה ידעתי כי מבלי שאתפלל רק שאחסה בך די לי לשלא אבושה לעולם, וזהו בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם:

 

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק א

(א) בך – על כי חסיתי בך מהראוי שאל אבוש לעולם:

 

מצודת ציון תהלים פרק עא פסוק א

(א) חסיתי – בטחתי:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם  [(פרק ל"א פסוק ב, כ' המלבי"ם שדומה לתחילת פרקנו)

בְּךָ֖ ה֣' חָ֭סִיתִי אַל־אֵב֣וֹשָׁה לְעוֹלָ֑ם בְּצִדְקָתְךָ֥ פַלְּטֵֽנִי:

(א) בְּךָֽ־ה֥' חָסִ֑יתִי אַל־אֵב֥וֹשָׁה לְעוֹלָֽם:

(ב) בְּצִדְקָתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי וּֽתְפַלְּטֵ֑נִי הַטֵּֽה־אֵלַ֥י אָ֝זְנְךָ֗ וְהוֹשִׁיעֵֽנִי:

(ג) הַטֵּ֤ה אֵלַ֨י׀ אָזְנְךָ֘ מְהֵרָ֪ה הַצִּ֫ילֵ֥נִי הֱיֵ֤ה לִ֨י׀ לְֽצוּר־מָ֭עוֹז לְבֵ֥ית מְצוּד֗וֹת לְהוֹשִׁיעֵֽנִי:

(ד) כִּֽי־סַלְעִ֣י וּמְצוּדָתִ֣י אָ֑תָּה וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי:

(ג) הֱיֵ֤ה לִ֨י ׀ לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֗וֹא תָּמִ֗יד צִוִּ֥יתָ לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּֽי־סַלְעִ֖י וּמְצוּדָתִ֣י אָֽתָּה:]

 

 

בך, ר"ל הלא בך חסיתי, לכן אל אבושה לעולם הושיעני גם עתה כמו שהושעתני אז, כי פן יאמרו מבלי יכולת ה' להושיע, ובא בג' טענות, א] מצד שחסה בו.

 

(ב) בְּצִדְקָתְךָ֗ תַּצִּילֵ֥נִי וּֽתְפַלְּטֵ֑נִי הַטֵּֽה־אֵלַ֥י אָ֝זְנְךָ֗ וְהוֹשִׁיעֵֽנִי:

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) על תהלים פרק עא פסוק ב

מדרש תהלים עא, ד"ה [ב] [עא, ב.

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק ב

(ב) בצדקתך – הטעם שתדין בצדק כי אויבי יעשו לי עול:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק ב

(ב) בצדקתך. לא בצדקתי, כי ידע דוד כי זה היה עונש עון אוריה, כמו שאמר לו הנביא (ש"ב יב, יא): הנני מקים עליך רעה מביתך:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק ב

(ב) אך עם כל זה כל כך תאבתי לדבר עמך ושתהיה שומע דברי מפי, שעם היות שבצדקתך תצילני ממות ותפלטני מצרה למעלה שתגזור הצלתי ותפלטני, וזהו בצדקתך תצילני ותפלטני, אחלה פניך שלא תפעול התשועה למטה עד תשמע דברי תפלתי, וזהו הטה וכו' והושיעני על דרך הכתוב אצלנו על (תהלים כא ג) וארשת שפתיו כו', שאם טרם אתפלל היית עושה התשועה בפועל לא הייתי מתפלל:

 

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק ב

(ב) בצדקתך – ולא לפי גמול המעשה:

הטה וגו' – להאזין תפלתי:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק ב

(ב) ב] בצדקתך שיעשה למען צדקות ה', ג] מצד התפלה הטה אלי אזנך:

 

(ג) הֱיֵ֤ה לִ֨י ׀ לְצ֥וּר מָע֡וֹן לָב֗וֹא תָּמִ֗יד צִוִּ֥יתָ לְהוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּֽי־סַלְעִ֖י וּמְצוּדָתִ֣י אָֽתָּה:

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) על תהלים פרק עא פסוק ג

מדרש תהלים עא, ד"ה [ג] [עא, ג.

רש"י תהלים פרק עא פסוק ג

(ג) לבוא תמיד – באותו מעון, להנצל בתוכו מן הרודף:

צוית להושיעני – פעמים רבות הושעתני על ידי שלוחיך:

 

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק ג

(ג) היה לי – כמו מעון להסתר בו על כן אחריו לבא תמיד כי כל מעון הוא למעלה וטעם צוית שהבטיחו שמואל או על דרך הוא צוה ויעמד כמו דבור השם שהטעם על הגזרות על ידי המלאכים:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק ג

(ג) היה לי לצור מעון. לפי שברח ממעונו בירושלים מפני אבשלום, ביקש מהאל שיהיה לו לצור מעון להשגב בו מפני בנו. צוית להושיעני, כמו: תצוה, עבר במקום עתיד. או פירושו, צוית פעמים רבות להושיעני, כן תושיעני עתה. והמצוה היא למלאכים, כמו שאמר (מזמור צא, יא): כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק ג

(ג) עוד שנית, אבקש ממך שלא יהיה על ידי שליח רק היה לי. שלישית, שלא תהיה לי כמחסה סלע שאין נסתר רק מאחוריו אך מלפניו אפשר יבא האויב וילחם בו, אך היה לי לצור מעון מסובב מאיכותך כמי שבתוך מעון ובית. ועוד רביעית, שלא יהיה המעון בלבד בעת הצרה כמי שמאימת אויב ברודפו אחריו יתחבא בתוך מגדל ומצודה, כי אם לבא תמיד שהוא כי תהיה איכותך מעון שתמיד אהיה בא ונכנס בפנימיות קדושתך, כנודע כי אין קץ לפנימיות קדושתו יתברך, שאינו כבא תוך בית שאחר שהוא בפנים נגמר השגת פנימיותו, כי בקדושתו יתברך יכול אחד קדוש להיות נכנס תמיד תוך פנימיות קדושתו יום יום אלף שנים ולא יבא עד קץ פנימיותו כי אין לו קץ, וזהו לבא תמיד:

ואחר אומרו כל שאלותיו אלה, פירש ואמר מה שאמרתי היה לי הוא כי עד כה צוית להושיעני על ידי שליח. ומה שאמרתי לצור מעון הוא כי עד כה סלעי שהייתי נשמר מצד אחד כחוסה בצד שן סלע כי הייתי נשמר שלא אהרג והייתי ירא שמא אהרוג. ומה שאמרתי לבא תמיד הוא כי עד כה גם שלפעמים הייתי נשמר מכל צד, הייתי כמי שהוא במצודה נטמן בעת הצרה שאינו נטמן במצודה רק בעת צרה בלבד, וזהו ומצודתי אתה. כי לעומת שני הדברים האחרונים שהם מעון לבא תמיד, אמר כי סלעי ומצודתי אתה שהם שני דברים שהיו לו תחלה:

 

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק ג

(ג) לצור מעון – להיות דומה לצור העשוי בו מקום מדור המוכן לבוא בו תמיד להסתר:

צוית – הלא מעולם צוית למלאכיך להושיעני כי אתה לי למעוז כסלע ומצודה מימות עולם לזה גם עתה אל תרף ידך:

 

מצודת ציון תהלים פרק עא פסוק ג

(ג) מעון – מדור:

ומצודתי – ענין מבצר חזק:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק ג

(ג) היה לי, כי בנעוריו היה לו לצור מעון כנ"ל סי' ל"א שבקש שם היה לי לצור מעון, א"כ ראוי שאבא בצור מעון הזה תמיד וגם עתה אשגב בו, כי לבא תמיד צוית, הציווי שלך היה שאל הצור הזה אבא תמיד למען תושיעני בי, כי לא צויתני לבא רק לפי שעה רק לעולם כי סלעי ומצודתי אתה, ע"כ הקדמת המזמור שחזר הדברים שדבר בימי נעוריו כשברח מפני שאול, עתה מתחיל תפלתו ביחוד:

 

(ד) אֱֽלֹהַ֗י פַּ֭לְּטֵנִי מִיַּ֣ד רָשָׁ֑ע מִכַּ֖ף מְעַוֵּ֣ל וְחוֹמֵֽץ:

רש"י תהלים פרק עא פסוק ד

(ד) וחומץ – כמו חומס וכן (ישעיה א') אשרו חמוץ, נגזל:

 

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק ד

(ד) אלהי – התברר טעם בצדקתך:

וחומץ – כמו אשרו חמוץ:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק ד

(ד) אלהי פלטני. אמר רשע על אבשלום. מְעַוֵּל וחומץ, על אחיתופל. וחומץ בצד"י כמו בסמ"ך, וכן (ישעיה ג, יח): השביסים, מן (שמות כח, לט) ושבצת:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק ד

(ד) אלקי פלטני מיד רשע כו'. הנה רבותינו ז"ל (קידושין ל ב) פירשו פסוק צופה רשע (תהלים לז לב) על היצר הרע, ועל דרך זה יאמר פה אלקי פלטני מיד רשע שהוא שטן המקטרג לפניך יותר מכף בשר ודם המעוול וחומץ, כי מ"ם מכף כמו הטובה ממנה (אסתר א יט) שהוא יותר, וכמוהו אין מספר, כי מן אדם לא אירא (ה) כי אתה תקותי שאמרת לא תמות אלא הנני מקים רעה מביתך כו' (שמואל ב, יב יא), יוֹרֶה שיצערני ולא ימיתני. ועוד כי ה' אלקים מבטחי מנעורי שהבטחתני עד למרחוק ככתוב בתחלת מלכותו (שמואל ב ז):

 

מצודת ציון תהלים פרק עא פסוק ד

(ד) וחומץ – חומס וגוזל כמו אשרו חמוץ (ישעיה א'):

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק ד

(ד) אלהי פלטני מיד רשע, אבשלום וסייעתו, ומוסיף מכף מעול שכף הוא יותר מן היד, הגם שכבר תפסני בכפו, וכן הוסיף מעול וחומץ:

 

מלבי"ם ביאור המילות תהלים פרק עא פסוק ד

(ד) מיד, מכף. התבאר (ישעיה ס"ג ג', ירמיה ט"ו כ"א, משלי י' ד', ל"א כ'). וחומץ, כמו וחומס, ועמ"ש ישעיה (ס"ג א'):

 

(ה) כִּֽי־אַתָּ֥ה תִקְוָתִ֑י אֲדֹנָ֥י ה֗' מִבְטַחִ֥י מִנְּעוּרָֽי:

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק ה

(ה) כי – אין לי תקוה זולתך ככה אותך קויתי מיום היותי על האדמה וזה הוא מבטחי מנעורי:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק ה

(ה) כי אתה וגו' מנעורי. כלומר, הכרתי וידעתי מנעורי כי אתה האל ושמתי תקותי ומבטחי בך:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק ה

(ד) אלקי פלטני מיד רשע כו'. הנה רבותינו ז"ל (קידושין ל ב) פירשו פסוק צופה רשע (תהלים לז לב) על היצר הרע, ועל דרך זה יאמר פה אלקי פלטני מיד רשע שהוא שטן המקטרג לפניך יותר מכף בשר ודם המעוול וחומץ, כי מ"ם מכף כמו הטובה ממנה (אסתר א יט) שהוא יותר, וכמוהו אין מספר, כי מן אדם לא אירא (ה) כי אתה תקותי שאמרת לא תמות אלא הנני מקים רעה מביתך כו' (שמואל ב, יב יא), יוֹרֶה שיצערני ולא ימיתני. ועוד כי ה' אלקים מבטחי מנעורי שהבטחתני עד למרחוק ככתוב בתחלת מלכותו (שמואל ב ז):

 

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק ה

(ה) אתה תקותי – אליך אקוה ואתה לי למבטח מנעורי:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק ה

(ה) כי אתה תקותי ה' על העתיד, וגם מבטחי מנעורי בעבר:

 

(ו) עָלֶ֤יךָ ׀ נִסְמַ֬כְתִּי מִבֶּ֗טֶן מִמְּעֵ֣י אִ֭מִּי אַתָּ֣ה גוֹזִ֑י בְּךָ֖ תְהִלָּתִ֣י תָמִֽיד:

רש"י תהלים פרק עא פסוק ו

(ו) אתה גוזי – אתה מוציאי ומעבירי כמו (במדבר יא) ויגז שלוים, כי גז חיש ונעופה (לקמן תהלים צ'):

 

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק ו

(ו) עליך, גוזי – כמו ויגז שלוים על כן תהלתך בך תמיד:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק ו

(ו) עליך נסמכתי מבטן. ואעפ"י שלא ידעתי בצאתי מהבטן עליך נסמכתי, כי אתה המכין מזוני ע"י אמי. אתה גוזי, מוציאי, כמו (במדבר יא, לא): וַיָּגָז שלוים מן הים. והוא תואר מנחי העי"ן, גוז בשקל טוב. בך תהלתי תמיד, שאני מתהלל בך תמיד על הטובות שעשית עמדי:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק ו

(ו) ולא עוד כי אם גם עליך נסמכתי מבטן לבלתי הִשָׁאֵר נפל, יותר מעל אדם או אבות שנתנו לי משנותם שבעים שנה, וכן אמרו רבותינו ז"ל שהוא יתברך סתם בדבר מימי אדם, והוא כי אם אתה לא היית מוציאני ממעי אמי מה היו מועילים לי שנותם, כי אין לאל ידם רק להאריך את החי לא להחיות את המת, וזהו ממעי אמי אתה גוזי לכן בך תהלתי תמיד ולא באדם ואבות, ואילו חפצת להמיתני עתה לא עשית את כל זאת:

 

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק ו

(ו) מבטן – מעת צאתי מבטן אמי:

אתה גוזי – אתה הוצאתני מרחם אמי ולזה תמיד מהלל פי הוא בך:

 

מצודת ציון תהלים פרק עא פסוק ו

(ו) גוזי – ענין הוצאה כמו ויגז שלוים (במדבר י"א) שהוציאם מן הים:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק ו

(ו) עליך, ולא לבד מנעורי כי עליך נסמכתי מבטן בעוד הייתי בבטן אמי, ויותר מזה שממעי אמי אתה גוזי, עי' באה"מ, ור"ל כל קיומי והוייתי בעולם הוא על ידך, וכן בך תהלתי תמיד שהתהללתי רק בך, ואם לא תושיעני יאמרו מבלתי יכולת ויהיה חילול ה':

 

מלבי"ם ביאור המילות תהלים פרק עא פסוק ו

(ו) מבטן ממעי אמי. בארתי בישעיה (סי' מ"ט) שמעי אמי מציין טרם התפרד הולד מביצי ההולדה, ועז"א גוזי שאתה גוזז ומפריד העובר מן המעים בתחלת רקימת הולד, והוא מוסיף על מבטן שמציין בעת נפרד העובר מן המעיים ומונח בבטן אמו:

 

(ז) כְּ֭מוֹפֵת הָיִ֣יתִי לְרַבִּ֑ים וְ֝אַתָּ֗ה מַֽחֲסִי־עֹֽז:

רש"י תהלים פרק עא פסוק ז

(ז) כמופת הייתי לרבים – רבים ראו צרותי ודאגו פן יקראם דוגמת צרתי פן אהיה להם לאות כאשר הוקרה לזה כן יקרה לנו כענין שנאמר (יחזקאל כ"ד) והיה יחזקאל לכם למופת:

 

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק ז

(ז) כמופת – הטעם בעבור שנסמכתי עליך ואתה סמכתני הייתי כמופ' לרבים שלא היו מאמינים בך כדרך והיה יחזקאל לכם למופת:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק ז

(ז) כמופת הייתי לרבים. כי רבים יִוָּסְרוּ בראותם כי נענשתי על העון ואני מופת להם כי תעניש על העון. ואתה מחסי עז, פירושו, אעפ"י שאני בורח בעונש עוני אתה מחסי עוז שתשיבני למלכותי. והחכם ראב"ע פירש הטעם, בעבור שנסמכתי עליך ואתה סמכתני הייתי כמופת לרבים שלא היו מאמינים בך:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק ז

(ז) כמופת הייתי לרבים כו'. כל כך היה מציאות הווייתי וקיומי על דרך נס, כי מתחלתי הייתי ראוי להיות נפל, וגם שנות חיים לא היו לי וקיימתני על ידי נסים ונפלאות והצלתני מכמה צרות ורדיפות ואימות מות, עד כי אפילו אם היו לי אלפים ורבבות זכויות נתמעטו ונתעכלו, עד גדר כי כמופת הייתי לרבים כי הייתי בעיני רבים כדוגמא ומופת בעלמא מתקיים על דרך נס, להיות אות ומופת להורות לעולם גדולתו יתברך והשגחתו והטיבו את בני האדם, ומקיימני שלא בטבע ושלא בזכותי למען הראות השגחתו בלבד, אך לא כן הוא כי אם שאתה מחסי שלי בשבילי וזהו ואתה מחסי. והראיה כי הלא אין החסות הִשָׁאֵר אני קיים בלבד כי אם גם הוא היות לי עוז, ואם לא היה שמצאתי חן בעיניו כי אם שהייתי מופת בעלמא עם היותי בלתי כדאי, לא היה לי מחסה בעוז:

 

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק ז

(ז) כמופת – עם כי הייתי כמופת לרבים ר"ל הצרות הבאות עלי המה היו לאות ולמופת להפחיד בני אדם שלא יחטאו שבל יקרה להם כמקרי:

ואתה מחסי עוז – אבל אתה מחסי עוז ולא כלו אותי הצרות ההמה:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק ז

(ז – ח) כמופת הייתי לרבים רבים חשבו אותי כדבר מופת ופלא, שגבורתי והצלחתי אינה דבר טבעי רק מופת ופלא, ואתה מחסי עז ימלא פי תהלתך, אולם פי היה מלא תהלתך שכחי אינו מעצמי רק שאתה מחסי עז, ולא יחסתי שום תהלה אל עצמי רק שהיה פי מלא רק מתהלתך, כי יחסתי הכל אליך, וגם כל היום היה פי מלא תפארתך, שהם הענינים הנפלאים לגמרי שבם תתפאר:

 

מלבי"ם ביאור המילות תהלים פרק עא פסוק ז

(ז) כמופת. בא תמיד על דבר היוצא מדרך הטבע:

 

(ח) יִמָּ֣לֵא פִ֭י תְּהִלָּתֶ֑ךָ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם תִּפְאַרְתֶּֽךָ:

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק ח

(ח) ימלא – כנגד בך תהלתך ככה עד שימלא פי והטעם כל ימי:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק ח

(ח) ימלא פי. כשתצילני אהללך בכל פי, ואזכיר בכל יום תפארתך שאני מתפאר בך שתושיעני:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק ח

(ח) ימלא פי תהלתך וכו'. אחרי אומרו כי הוא יתברך מבטחו מנעוריו, ושעליו נסמך מבטן כו' כי רבו נסיו ונפלאותיו אשר עשה עמו, אמר עתה, שומע דברי אלה אפשר יעלה על לבו כי מה שאני מחזיק טובה אליו יתברך ומהללו הוא על כי הרבה לעשות לי הטבות ונפלאות רבות, אך לא על כל אחד ואחד, על כן אני אומר כי לא כן, כי אם אין צריך לומר על תהלות רבות על הטובות רבות שעשה לי כי אם אפילו על אחד בלבד, אפילו אם ימלא פי תהלתך וגם אתמיד בהלול כל היום לא אגמור ולא יראה כמפליג יותר מדי, באופן שיתייחס להעדר תפארת לבעל ההלול, כי לא כן הוא, כי גם אם על הטובה אחת שיעשה מלך בשר ודם לאיש אם האיש יפליג להללו על הדבר יום אחד אינו תפארת למלך, כי אי אפשר מלך בשר ודם דבר שסיפור הילולו יצטרך זמן, ואם יפליג הרבה המקבל יהיה גנאי למלך ששומע הילול יותר מהראוי ושותק, אמר דוד הנה אינך כמלך בשר ודם ואין הטבותיך כהטבותיו, כי אתה גם כי ימלא פי תהלתך ושיהיה כל היום היא תפארתך, כי לא יכיל פה ולא זמן אפילו לאחד מהילוליו יתברך:

 

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק ח

(ח) ימלא פי – ובעבור זה ימלא וכו':

כל היום – מוסב על ימלא פי לומר כל היום ימלא פי לספר תפארתך:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם ביאור המילות תהלים פרק עא פסוק ח

(ח) תהלתך, תפארתך. תפארת מציין הענינים הנשגבים שיעשה ה' למעלה מן הטבע שבם יתפאר, כמ"ש כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת:

 

(ט) אַֽל־תַּ֭שְׁלִיכֵנִי לְעֵ֣ת זִקְנָ֑ה כִּכְל֥וֹת כֹּ֝חִ֗י אַֽל־תַּעַזְבֵֽנִי:

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) על תהלים פרק עא פסוק ט

מדרש תהלים עא, ד"ה [ד] [עא, ט.

רש"י תהלים פרק עא פסוק ט

(ט) לעת זקנה – אם זקנתי בחטאים כלומר שחטאתי הרבה:

 

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק ט

(ט) אל – הטעם כאשר עזרתני מנעורי עזרני עת זקנתי:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק ט

(ט) אל תשליכני. עתה כשאני זקן וכלה כחי אל תשליכני ואל תעזבני, הֱיֵה אתה כחי ומעוזי:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק ט

(ט) אל תשליכני לעת זקנה כו'. הנה יש שני מיני אויבים אל האדם, האחד הם אויבי הגוף הבאים להרגו, והשני הם אויבי הנפש המשחיתים אשר ברא בכל עון אשר חטא על הנפש, ומיחלים מיתתו לידבק בנפשו. והנה נפילתו ביד אויבי הגוף תלויה באויבי הנפש, כי בהיות עונות וחטאים יפול ביד אויבי גופו ויהרגוהו למשחית. עוד ידענו כי הוא יתברך שומר רגלי חסידיו ומרחקן מן החטא, והיה מקום לומר כי ככלות כח האדם ימעט הוא בשמירתו אותו מן החטא, באומרו כי אז שנתקררה דמו וכשל כחו מזוקן יספיק הוא בטיב בחירתו לשמור את עצמו, כי אם עם שנצרר דמו וכשל כח יצרו גם ה' יהיה עמו לשומרו, אם כן נמצא כאילו אין האדם עושה דבר בכשרותו אשר יכשר בעת זקנה:

ונבא אל הענין, והוא כי אחרי הפליגו לדבר מתגרת אויביו בכתובים הקודמים, אמר עתה אל תשליכני לעת זקנה ביד אויבי, ובמה יהיה מה שאומר שאל תשליכני, הלא הוא ככלות כחי אל תעזבני מלהיות עמי לשמרני מן החטא, כלומר שאם תעזבני מטעם שעל ידי מה שכלה כחי כשל כח יצר סמוך מלהחטיאני, ועל כן היה אפשר תעזבני, כי באמורך כי בזקנה אין צריך שמירה מה', היית כמשליכני ביד אויבי להרגני, כי איני בוטח בעצמי גם בזקנה ועל כן אמרתי אל תשליכני כו' כי זה תלוי בזה, כי בהיות אויבי הנפש בעולם אויבי הגוף מצליחים כמתייעצים יחד אלו עם אלו:

 

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק ט

(ט) לעת זקנה – לבל יאמרו כל מה שנתחזקתי לשעבר היה בכח ידי ולא ה' פעל כל זאת ולזה לא נשאר בחזקי בעת הזקנה כי תש כחי:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק ט

(ט) ולכן אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי, כי אז יאמרו שכל מה שעשיתי עד עתה היה מחמת רוב כחי ובכלות כחי הטבעי פסקו גבורותי:

 

(י) כִּֽי־אָמְר֣וּ אוֹיְבַ֣י לִ֑י וְשֹׁמְרֵ֥י נַ֝פְשִׁ֗י נוֹעֲצ֥וּ יַחְדָּֽו:

רש"י תהלים פרק עא פסוק י

(י) כי אמרו אויבי לי – אמרו אויבי עלי ונועצו יחדו לאמר אלהים עזבו אין אנו נענשין עליו שכבר נכשל בעבירה:

 

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק י

(י) כי, לי – בעבורי כמו פן יאמרו אויבי לי:

ושומרי נפשי – שהייתי מחשב שהם עוזרי נועצו יחדיו עם אויבי:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק י

(י) כי אמרו אויבי לי, בעבורי. ובפסוק האחר מפרש מה אמרו ומה נועצו יחדיו. ושומרי נפשי, שהיו אוהבי ושומרי נפשי מתחילה ועתה נועצו עלי יחדיו. ושומרי נפשי יש לפרש אויבים שהם שומרי נפשי לרעה, וכמוהו (איוב י, יד): אם חטאתי ושמרתני, להרע לי בכל יום. או פירושו, שומרי נפשי שלא תנצל מידם, וכמוהו (ש"א יט, יא): לשמרו ולהמיתו בבֹּקר:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק י

(י – יא) וזהו כי אמרו אויבי לי הם אויבי הגוף ושומרי נפשי הם אויבי הנפש השומרים ומקוים מיתתי לאחוז ולידבק בה נועצו יחדו. ומה שאמרו אויבי לי כלומר בשבילי הוא לאמר אלקים עזבו, כלומר מה שראוי לאמר הוא (אמור) כי אלקים עזבו, שהוא כי בראות אויבי גופי אותי נרדף ובורח, אמרו מה שראוי לאמר הוא כי אלקים עזבו להיות כי כבר הזקין, שהיה זה ככתוב למעלה (פסוק א) בברחו מפני אבשלום בנו, וטעמם לומר כי בהיות עת זקנה עזבו מלשומרו מן החטא ועל כן לא נעדר מלחטוא ונלכד בעוונו והוצרך לברוח. ומה שנועצו שומרי נפשו יחדו הם המשחיתים שעשה בעונותיו, שהם מסיעת היצר הרע מפתים כמייעצים את אויבי הגוף ואומרים להם רדפו ותפשוהו כי אין מציל כי אלקים עזבו, באופן כי אם תעזבני נמצאת כמשליכני ביד רודפי להרגני:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק י

(י) כי אמרו אויבי לי, שאמרו כן בפני לי בעצמי, וכן נועצו יחדו שומרי נפשי, הרוצים להרגני יעצו כן בינם לבין עצמם:

 

(יא) לֵ֭אמֹר אֱלֹהִ֣ים עֲזָב֑וֹ רִֽדְפ֥וּ וְ֝תִפְשׂ֗וּהוּ כִּי־אֵ֥ין מַצִּֽיל:

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק יא

(יא) לאמר – זה אומרים ואומרי' אלה לאלה:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק יא

(יא) לאמר אלהים עזבו. כלומר, עד הנה עזרוֹ והיה מצליח במלחמותיו, אבל עתה נראה כי עזבוֹ, כי אפילו בנו רודף אחריו להמיתו ואין מציל, כי אלהים שהיה מצילו עד עתה עזבוֹ. רדפו ותפשוהו, היה כל אחד אומר לחבירו: רדפוהו ותפשוהו, כמו שאמר: נועצו יחדיו:

 

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק יא

(יא) לאמר – כה יאמרו אלהים עזבו ר"ל נעזב הוא אל המקרה ולזה רדפוהו כי אין לו מציל לא בכח יד ה' ולא בכח ידו כי מעתה תש כוחו:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק יא

(יא) לאמר אלהים עזבו מפני עונותיו, ולכן רדפו וגם תתפשו אותו כי אין מציל כי אין ה' אתו, ולכן.

 

(יב) אֱ֭לֹהִים אַל־תִּרְחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי אֱ֝לֹהַ֗י לְעֶזְרָ֥תִי חישה חֽוּשָׁה:

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק יב

(יב) אלהים אל תרחק – אם רחק יום ישועתי יחשבו כי רחקת ממני:

 

רד"ק תהלים פרק עא פסוק יב

(יב) אלהים אל תרחק ממני. כמו שהם חושבים שרחקת ממני, הַרְאֵה להם שלא רחקת ממני:

 

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק יב

(יב – יג) ושמא תאמר כי אם יש לי עוונות אויבי הנפש איככה אוכל לינצל מהם שלא יתחזקו אויבי גופי עמהם, הלא הוא כי יש שני דברים, אחד הצלה מן המות עם שעדיין ישארו מיני ייסורין, ויש הצלה גם מייסורין. מה שאני מבקש הוא כי אלקים שהוא מדת הדין אל תרחק ממני, כי אם ישארו לי ייסורין בצד מה, כי אם במה שאתה אלקי לא תעזבני כי אם לעזרתי מן המות ביד רודפי חושה, באופן שאנצל ממות וישארו ייסורין ועל ידי כן יתוקן הכל. כי על ידי ייסורין הממרקין כל עון אשר חטא יבושו יכלו שוטני נפשי, כי בתחלת הייסורין יבושו, ובהמשכם יהיו הולכים וכלים המשחיתים עצמם שהם שוטני נפשי. ועל ידי מה שאלקי לעזרתי חושה, יעטו חרפה וכלימה מבקשי רעתי הם רודפַי אויבי הגוף:

 

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק יב

(יב) אלהים – לזה אתה אלהים אל תרחק ממני אם כחי כלה הלא ידך לא תקצר:

 

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק יב

(יב) אלהים אל תרחק ממני שתעמוד קרוב לי, וגם לעזרתי חושה ולא תתמהמה מלעזור תיכף, עד כי.

 

(יג) יֵבֹ֣שׁוּ יִכְלוּ֘ שֹׂטְנֵ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יַֽעֲט֣וּ חֶ֭רְפָּה וּכְלִמָּ֑ה מְ֝בַקְשֵׁ֗י רָעָתִֽי:

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק יג

(יג) יבושו, שוטני נפשי – הם שהיו אוהביו שוטני נפשו:

ומבקשי רעתי – הם אויבי:

רד"ק תהלים פרק עא פסוק יג

(יג) יבושו יכלו, כשיכלו יבושו:

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק יג

(יג) יבושו – אז יבושו בראותם כי ה' עמדי:

יכלו – לא יוסיפו להשטין עוד בראותם כי לא יועילו:

יעטו – יהיו מסובבים בכלימה כהלבוש הזה המעטף גוף האדם מסביב:

מצודת ציון תהלים פרק עא פסוק יג

(יג) שוטני – מל' שטן וקטרוג:

יעטו – יעטפו כמו עוטה אור כשלמה (לקמן תהלים ק"ד):

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק יג

(יג) יבשו ויכלו שוטני נפשי להרגני יכלו לגמרי, ומבקשי רעתי להוציא עלי דבה יעטו חרפה וכלימה:

(יד) וַ֭אֲנִי תָּמִ֣יד אֲיַחֵ֑ל וְ֝הוֹסַפְתִּ֗י עַל־כָּל־תְּהִלָּתֶֽךָ:

רש"י תהלים פרק עא פסוק יד

(יד) ואני תמיד איחל – לישועתך וכשתושיעני אוסיף על תהלתך:

 

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק יד

(יד) ואני – הטעם אם רחק יום ישועתי אני תמיד אייחל ואוסיף להללך:

רד"ק תהלים פרק עא פסוק יד

(יד) ואני, אעפ"י שאני בצרה, תמיד איחל שתושיעני. והוספתי על כל תהלתך, אני מייחל שאוסיף עוד להללך בהושיעך אותי על כל מה שהללתיך בצרות שעברו עלי שהושעתני מהם. והוספתי, קריאתו מלרע:

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק יד

(יד) ואני תמיד איחל כו'. הנה חליתי פניך כי לעזרתי חושה, אמר לא על שבקשתי שתחיש הוא שאם אראה שאתה מתאחר אתייאש מן הרחמים, כי אם ואני תמיד איחל, ובזה והוספתי על כל תהלתך שחוננתני דעה והשכל לייחל ולבלתי התייאש, כי אם להשכיל שיש איזה עון ואתה מאריך עד אגמור איזה תיקון שאצטרך:

או יאמר ואני תמיד אייחל, כי אין לי יום שאין לי דבר צרה שאצטרך תמיד היות מייחל לישועתך, ובזה והוספתי על כל תהלתך הפך בשר ודם, ומה הוא תוספת התהלה, הלא הוא כי (טו) פי יספר צדקתך, והוא כי בו יתברך לא נוכל לומר כך וכך צדקות או כך וכך תשועות עשה לי ה', כי הלא לְמַה שתמיד בכל רגע איחל, שאין רגע שלא אצטרך תשועה ומי יוכל למנות כי אין מספר, על כן פי יספר צדקתך אחת כאילו כולה אחת היא, וכן כל היום עם היותם רבות הם תשועתך חשובות כאחת, שכל כך הם רבות וסמוכות כי לא ידעתי ספורות שאין לי ידיעה לספור אותם כי אין מספר:

ולא להעדר דעתי כעת אני אומר שלא ידעתי ספורות, כי אם אפילו לעתיד בשובי להיות רועה עמך כמאמר יחזקאל (יחזקאל לז כב) ודוד עבדי יהיה עליהם למלך, כי אז אין ספק כי תגדל ידיעתי כי מלאה הארץ דעה ומה גם לדוד, עם כל זה לא אדע רק אומר כי אחת היא, וזהו אומרו (טז) אבא בגבורות ה' אלקים לעתיד בגבורות העתידות אבא אני, וגם אז עם היותם רבות לא אזכיר צדקותיך רק צדקתך כי לאחת אחשיבם, וגם לא אעצור כח להזכיר צדקות שני שמותיך אלה, כי אם צדקתך לבדך. או יאמר לבדך שעם שהייתי עושה צדקה לא אזכיר את שלי לומר שעליה גמלת לי רק צדקתך לבדך:

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק יד

(יד) ואני תמיד איחל – על כי ידעתי אשר תמלא תוחלתי:

על כל תהלתך – אשר הללתיך מאז אוסיף עוד:

מצודת ציון תהלים פרק עא פסוק יד

(יד) איחל – אקוה:

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק יד

(יד) ואני, שיעור הכתובים הגם שיבושו ויכלו שוטני נפשי בכ"ז אני תמיד איחל, כי התוחלת לעזרת אדם הוא רק בעת צרה, ובעת שלוה אין שייך תוחלת, אבל אני הגם שלא יהי לי שוטן נפשי ולא דורש רעתי בכ"ז איחל, כי התוחלת לך אינו מצד שתושיע ותתן לי דבר החסר לי, רק מצד שגם קיום ההצלחה והתמדתה היא ג"כ מאתך, כי הצלחתי אינה טבעיית רק השגחיית כאלו כל רגע אני מקבל הקיום והתמדת השלוה מאתך, ואני מיחל שתוסיף השגחתך גם בזמן הבא, ובזה והוספתי על כל תהלתך, כי בכל רגע יתוסף תהלה חדשה, שאצייר לעצמי כאילו אפפוני כל הרעות (שאני מוכן לכל רע אם תסור השגחתך רגע) ואתה הצלתני, וזה תוספת התהלה שא"צ להמתין עם התהלה עד בוא הצרה ותשועתה שזה במי שי"ל קיום עפ"י הטבע, לא כן אנכי שהתמדת קיומי וטובתי הוא השגחיי, הנה אקבל נס וטובה בכל רגע, ומבאר כי.

(טו) פִּ֤י ׀ יְסַפֵּ֬ר צִדְקָתֶ֗ךָ כָּל־הַיּ֥וֹם תְּשׁוּעָתֶ֑ךָ כִּ֤י לֹ֖א יָדַ֣עְתִּי סְפֹרֽוֹת:

רש"י תהלים פרק עא פסוק טו

(טו) לא ידעתי ספורות – של צדקות והתשועות שעשית עמי:

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק טו

(טו) פי, צדקתך – שעשית לאחרים ועמי בימים הראשונים והתשועות שעשית:

כי לא ידעתי – כדרך כי עם קשה עורף הוא אף על פי שלא אדע מספריהם וחולם ספורות תחת שורק על משקל גבורות:

רד"ק תהלים פרק עא פסוק טו

(טו) פי יספר צדקתך כל היום. כמו: כל הימים, וכן (מזמור כה, ה): אותך קויתי כל היום. כלומר, בהושיעך אותי על כל מה שהללתיך פי יספר צדקתך, אעפ"י שיש עלי לספר כל היום תשועתך כי תמיד אתה עושה עמי טובות עד שלא ידעתי להם ספורות. והוא שֵׁם, כמו: מספרים. סְפוֹרָה בשקל בְּשׂוֹרָה:

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק טו

(יד) ואני תמיד איחל כו'. הנה חליתי פניך כי לעזרתי חושה, אמר לא על שבקשתי שתחיש הוא שאם אראה שאתה מתאחר אתייאש מן הרחמים, כי אם ואני תמיד איחל, ובזה והוספתי על כל תהלתך שחוננתני דעה והשכל לייחל ולבלתי התייאש, כי אם להשכיל שיש איזה עון ואתה מאריך עד אגמור איזה תיקון שאצטרך:

או יאמר ואני תמיד אייחל, כי אין לי יום שאין לי דבר צרה שאצטרך תמיד היות מייחל לישועתך, ובזה והוספתי על כל תהלתך הפך בשר ודם, ומה הוא תוספת התהלה, הלא הוא כי (טו) פי יספר צדקתך, והוא כי בו יתברך לא נוכל לומר כך וכך צדקות או כך וכך תשועות עשה לי ה', כי הלא לְמַה שתמיד בכל רגע איחל, שאין רגע שלא אצטרך תשועה ומי יוכל למנות כי אין מספר, על כן פי יספר צדקתך אחת כאילו כולה אחת היא, וכן כל היום עם היותם רבות הם תשועתך חשובות כאחת, שכל כך הם רבות וסמוכות כי לא ידעתי ספורות שאין לי ידיעה לספור אותם כי אין מספר:

ולא להעדר דעתי כעת אני אומר שלא ידעתי ספורות, כי אם אפילו לעתיד בשובי להיות רועה עמך כמאמר יחזקאל (יחזקאל לז כב) ודוד עבדי יהיה עליהם למלך, כי אז אין ספק כי תגדל ידיעתי כי מלאה הארץ דעה ומה גם לדוד, עם כל זה לא אדע רק אומר כי אחת היא, וזהו אומרו (טז) אבא בגבורות ה' אלקים לעתיד בגבורות העתידות אבא אני, וגם אז עם היותם רבות לא אזכיר צדקותיך רק צדקתך כי לאחת אחשיבם, וגם לא אעצור כח להזכיר צדקות שני שמותיך אלה, כי אם צדקתך לבדך. או יאמר לבדך שעם שהייתי עושה צדקה לא אזכיר את שלי לומר שעליה גמלת לי רק צדקתך לבדך:

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק טו

(טו) כי לא ידעתי ספורות – לא ידעתי מספר ידוע לתשועתך לומר אגמור לספר כולם ואחדל כי אין להם מספר ולכן אספר כל היום:

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק טו

(טו) פי יספר צדקתך במה שכל היום תשועתך, כי אתה מושיע כל היום תמיד, אחר שאין לי קיום רגע בלעדיך, א"כ אני צריך תמיד לישועה, ובזה אגזור לאמר כי לא ידעתי ספורות, כי בכל רגע קבלתי אלף נסים ומופתים שלא אדע מספרם כלל, כי מציאותי וקיומי כל רגע הוא נס חדש לא ע"פ הטבע:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים פרק עא פסוק טו

(טו) ספורות. שם, והנפרד ספורה כמו בשורה, ר"ל לא ידעתי מספר להם:

(טז) אָב֗וֹא בִּ֭גְבֻרוֹת אֲדֹנָ֣י ה֑' אַזְכִּ֖יר צִדְקָתְךָ֣ לְבַדֶּֽךָ:

רש"י תהלים פרק עא פסוק טז

(טז) אבוא – להודות ולהלל בגבורתך:

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק טז

(טז) אבוא – לספר גבורותיך ובעבו' כי משפטי רבי' מהגבורי' להשתרר על כן אזכיר צדקתך לבדך:

רד"ק תהלים פרק עא פסוק טז

(טז) אבוא בגבורות. כשאבוא להלחם עם אשר כנגדי לא אבוא בגבורות הגבורים אשר עמי, לא אבטח בגבורתם אלא בגבורתך אבוא, ואזכיר צדקתך לבדך כי אין צדקה אלא ממך:

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק טז

(יד) ואני תמיד איחל כו'. הנה חליתי פניך כי לעזרתי חושה, אמר לא על שבקשתי שתחיש הוא שאם אראה שאתה מתאחר אתייאש מן הרחמים, כי אם ואני תמיד איחל, ובזה והוספתי על כל תהלתך שחוננתני דעה והשכל לייחל ולבלתי התייאש, כי אם להשכיל שיש איזה עון ואתה מאריך עד אגמור איזה תיקון שאצטרך:

או יאמר ואני תמיד אייחל, כי אין לי יום שאין לי דבר צרה שאצטרך תמיד היות מייחל לישועתך, ובזה והוספתי על כל תהלתך הפך בשר ודם, ומה הוא תוספת התהלה, הלא הוא כי (טו) פי יספר צדקתך, והוא כי בו יתברך לא נוכל לומר כך וכך צדקות או כך וכך תשועות עשה לי ה', כי הלא לְמַה שתמיד בכל רגע איחל, שאין רגע שלא אצטרך תשועה ומי יוכל למנות כי אין מספר, על כן פי יספר צדקתך אחת כאילו כולה אחת היא, וכן כל היום עם היותם רבות הם תשועתך חשובות כאחת, שכל כך הם רבות וסמוכות כי לא ידעתי ספורות שאין לי ידיעה לספור אותם כי אין מספר:

ולא להעדר דעתי כעת אני אומר שלא ידעתי ספורות, כי אם אפילו לעתיד בשובי להיות רועה עמך כמאמר יחזקאל (יחזקאל לז כב) ודוד עבדי יהיה עליהם למלך, כי אז אין ספק כי תגדל ידיעתי כי מלאה הארץ דעה ומה גם לדוד, עם כל זה לא אדע רק אומר כי אחת היא, וזהו אומרו (טז) אבא בגבורות ה' אלקים לעתיד בגבורות העתידות אבא אני, וגם אז עם היותם רבות לא אזכיר צדקותיך רק צדקתך כי לאחת אחשיבם, וגם לא אעצור כח להזכיר צדקות שני שמותיך אלה, כי אם צדקתך לבדך. או יאמר לבדך שעם שהייתי עושה צדקה לא אזכיר את שלי לומר שעליה גמלת לי רק צדקתך לבדך:

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק טז

(טז) אבוא – בכל מקום בואי הנה אבוא בעזר גבורות ה' ולזה אזכיר לבד צדקתך הואיל ואין לי עזר כ"א ממך:

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק טז

(טז) אבא, בזה אהיה נבדל מכל המספרים תהלת ה' שלא ישיגו גבורות ה' רק ביחוס אל דבר אחר, שע"י שראו שהושיעם מצרתם נודע להם גבורותיו, ולא השיגו גבורותיו מצד עצמם רק כפי מה שהם בצירוף הנושע, כפי שהתגבר נגד אויביו או נגד יתר רעות, אבל אני אבא בגבורות ה' אלהים כפי מה שהם בעצמם, שה' שלימותו בעצמו וגבורותיו הם בכחו, הגם שלא יתראו ע"י ענין חוצה להם כי הם תמיד אצלו בפועל מצד עצמם, וכן אזכיר צדקתך לבדך, שלא אזכיר צדקתך ביחוס כפי מה שהתגלה הצדקה לבני אדם, רק כפי מה שהיא מחויבת מעצם האלהות מצד עצמו, עד שהגבורה והצדקה היא אצלו בפועל תמיד:

(יז) אֱֽלֹהִ֗ים לִמַּדְתַּ֥נִי מִנְּעוּרָ֑י וְעַד־הֵ֝֗נָּה אַגִּ֥יד נִפְלְאוֹתֶֽיךָ:

רש"י תהלים פרק עא פסוק יז

(יז) ועד הנה – עד היום במה שעבר עלי:

ועד זקנה ושיבה – לכשאגיע לששים ושבעים אל תעזבני (סא"א):

אבן עזרא תהלים פרק עא פסוק יז

(יז) אלהים – כמה היה משפטי להללך כי אתה למדתני כמו רגילות כמו פרא למוד מדבר וגם עזרני להלך כמנהגי:

רד"ק תהלים פרק עא פסוק יז

(יז) אלהים למדתני, שנתת לי לב מבין מנעורי להכיר כי הכל מאתך, ומנעורי ועד הנה אגיד בשעת הזיקנה והשיבה ובכל עת ובכל זמן נפלאותיך:

אלשיך על תהלים פרק עא פסוק יז

(יז) אלקים למדתני מנעורי כו'. הנה אלקים למדתני מנעורי וגם עד הנה, ומה הוא מה שלמדתני, הלא הוא אגיד נפלאותיך אל העם:

מצודת דוד תהלים פרק עא פסוק יז

(יז) למדתני – נתתי לי בינה מנעורי להכיר נפלאותיך ומאז ועד הנה אספרם:

חומת אנך תהלים פרק עא

חומת אנך תהלים עא.

מלבי"ם תהלים פרק עא פסוק יז

(יז) אלהים, הנה למדתני מנעורי וגם עד הנה שאני אגיד נפלאותיך, שאני אודיע לבני האדם איך אתה עושה נפלאות חוץ לטבע, וא"כ מהראוי כי.

(יח) וְגַ֤ם עַד־זִקְנָ֨ה ׀ וְשֵׂיבָה֘ אֱלֹהִ֪ים אַֽל־תַּעַ֫זְבֵ֥נִי עַד־אַגִּ֣יד זְרוֹעֲךָ֣ לְד֑וֹר לְכָל־יָ֝ב֗וֹא גְּבוּרָתֶֽךָ:

רש"י תהלים פרק עא פסוק יח

(יח) לכל יבוא גבורתך – לכל אשר יבוא אצלי אגיד גבורתיך:

רד"ק תהלים פרק עא פסוק יח

(יח) וגם עד זקנה, כמו שלא עזבתני עד הנה, כן לא תעזבני עד זיקנה ועד שיבה. והשיבה יותר מהזיקנה, וכן אמר (ש"א יב, ב): ואני זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי. עד אגיד זרועך לדור, כי אם אנצח אויבי בעת זיקנה הכל יאמרו כי זרועך היא שהושיעה לי ולא גבורתי, וכן אני אגיד זרועך לדור. כלומר, לדור שאני בו. וכן לכל יבוא, פירושו לכל דור שיבוא אחרַי יגידו הנשארים מהדור הזה אחרי גבורתך. או: אני אגיד גבורתך לכל הדורות הבאים בְּכָתְבִי אותם בספר:

מלבי"ם גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני, שאז יכירו כולם שלא התגברתי בכחי רק בכח אלהי,

ובזה אגיד זרועך לדור, שבזה שיראו שגם בעת זקנתי שתמו כחותי הטבעיים אני עושה חיל יכירו את זרועך, שהזרוע מציין הכח הראשי המניע את היד הפועלת,

ר"ל יכירו כי הכל הוא מאתך, ואגיד זאת לדור היינו לדור הזה, וגם לכל (דור) יבא (אגיד) גבורתך:

מלבי"ם ביאור המילות זקנה ושיבה. שיבה הוא יותר מן הזקנה, זקנתי ושבתי.

זרועך, הזרוע הוא הפרק העליון של היד והיא המניעה את היד, מציין ראשית הסבה המנעת את המסובבים, ואצל ה' יציין לרוב מה שיעשה מעצמו בזולת עזר מעשה התחתונים וצדקתם כמ"ש בכ"מ.

לדור, נמשך לשתים לכל [דור] יבא:

 

(יט) וְצִדְקָתְךָ֥ אֱלֹהִ֗ים עַד־מָ֫ר֥וֹם אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתָ גְדֹל֑וֹת אֱ֝לֹהִ֗ים מִ֣י כָמֽוֹךָ:

רש"י וצדקתך אלהים – אשר היא עד מרום, שני המקראות מחוברים עם אגיד זרועך לדור:

רד"ק וצדקתך, גדולה וגבוהה עד מרום, כמו (מזמור נז, יא): כי גדול עד שמים חסדך.

אשר עשית, עמי ועם אחרים נפלאות גדולות עד שיאמרו הכל מי כמוך,

כמו שאמר משה ע"ה (שמות טו, יא): מי כמוך באלים ה',

וכן אמר (דברים ג, כד): אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך.

ומלת אלהים קריאה לשם יתברך, אתה אלהים יכול ומי כמוך אל ויכול,

כי כל היכולים תכלה יכלתם לבד מיכלתך שלא תכלה:

מלבי"ם וצדקתך אלהים עד מרום, ר"ל שהתשועה שתהיה עפ"י הטבע, על פי סיבות ומסובבים טבעיים,

יזמין ה' אל התשועה רק הסיבה הראשונה, אבל המסובבים ממנה ילכו מעצמם כדרכם ע"פ הטבע,

אבל התשועה שהוא בדרך נס גם המסובבים הם מה', כי יוכל להוציא המסובב מסיבה הפכיית לה,

כמו רפואה ע"י מכה, הרמה ע"י שפלות,

וא"כ צדקתך תלך מן הארץ עד מרום, היינו מן הסיבה האחרונה והמסובב האחרון שהוא בארץ

עד הסיבה הראשונה שהוא במרום כולם הם מה' וע"פ צדקתו לא ע"פ הטבע,

אשר עשית גדולות, שזה ההבדל בין גדול ובין רם, (כנ"ל סי' ל"ד על פסוק גדלו לה' אתי)

שרם הוא דבר העומד ברום עולם, וזה משל להסבה הראשונה,

וגדול הוא דבר המגיע מן הארץ עד מרום –

שהוא משל שכל שלשלת הסבות והמסובבים, מן הארץ עד מרום הוא מאתו,

ובזה אלהים מי כמוך, כי כל כחות העליונים והתחתונים לא יוכלו לעשות דבר רק כפי קשר הטבעי שיש להמסובב עם הסיבה, וכמו שבארו חכמי הטבע שלא כל דבר שיזדמן יסובב מכל דבר שיזדמן,

אבל אתה תוציא דבר מהפוכו, ומי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק:

מלבי"ם ביאור המילות וצדקתך. גדר הצדקה הבא אצל ה' התבאר (ישעיה נ"ט) ובכ"מ, שהוא מורה על המעשים שיעשה מצד אלהותו שלא בהשקף על מעשי בני אדם ועל סבות טבעיות:

תהלות מהרי"ץ דושינסקי הכונה דאיש אשר טחו עיניו מראות האמת משליך לפעמים יהבו על אדם ושם בשר זרועו אולם לכשיתבונן בלב שלם ובדעה צלולה הלא יראה בעיניו באזלת ידו של קרוץ מחומר לעזור לו ולהושיעו

ורק ישועות הקב"ה הם אמתת ונצחית אין בהם כל עקש ונפתל

והנה אבוא בגבורות ה אלקים אם אכנס ואתעמק בעוצם גדולות וגבורות הבאות מאת הבורא ית"ש

אז אזכיר צלדקתך לבדך כי אגיע להשגה שרק צדקותיך הם מקור כל הטובות שבעולם.

 

(כ) אֲשֶׁ֤ר הראיתנו הִרְאִיתַ֨נִי ׀ צָר֥וֹת רַבּ֗וֹת וְרָ֫ע֥וֹת תָּשׁ֥וּב תחיינו תְּחַיֵּ֑ינִי וּֽמִתְּהֹמ֥וֹת הָ֝אָ֗רֶץ תָּשׁ֥וּב תַּעֲלֵֽנִי:

רד"ק אשר הִרְאִיתַנִו, כתיב בוי"ו וקרי ביו"ד, והכתיב על דרך רבים על כל בני הגלות,

והקרי מדבר על דרך יחיד דרך כלל. וכן תְּחַיֵינִו כתיב בוי"ו וקרי ביו"ד.

כי המזמור הזה אעפ"י שׁאמרוֹ דוד על עצמו כָלַל בו ברוח הקודש דבר בני הגלות,

כי כמו שהיה הוא גולה ובצרה גדולה ואח"כ יצא לרווחה ושב לירושלים שגלה ממנה מפני אבשלום,

כן ישראל שהם גולים בין האומות יצאו מצרה לרווחה וישובו לירושלים עיר הקודש.

ומזה הפסוק עד סוף המזמור על לשון בני הגלות.

והמפרשים פירשו כל המזמור על דוד, ולפירושם יהיה הכתוב בלשון רבים עליו ועל אשר עמו.

וזאת תהיה צדקה גדולה מאתך לנו שהראיתנו צרות רבות ורעות עד שאומרים כל הגוים כי כלינו בגלות, ואתה תשוב תחיינו שהיינו כמתים בגלות.

ומתהומות הארץ, שהיינו כמו שטבענו בתהומות הארץ,

ואתה תשוב תעלנו משם, זאת היא צדקה גדולה עד מרום:

מלבי"ם אשר, והראיה לזה כי אשר הראיתני צרות רבות ורעות היה הסבה שתשוב תחייני,

וזה הפך הטבע שהצרות הם סבה אל המות, וכן מתהומות הארץ תשוב תעלני, והשפלות היא סבה אל הגדולה, שעי"כ.

 

(כא) תֶּ֤רֶב ׀ גְּֽדֻלָּתִ֗י וְתִסֹּ֥ב תְּֽנַחֲמֵֽנִי:

רד"ק תרב גדולתי. ולא די שתוציאנו מהגלות אלא שתרבה גדולתנו ממה שהיתה טרם הגלות.

ותסב תנחמני, תִּסֹּב אלינו, כי בגלות כאילו הפכת פניך ורחקת ממנו, ועתה תִּסֹּב ותנחמנו מכאב הגלות:

מלבי"ם תרב גדולתי, ותסב, ר"ל והשפלות היא הסבה שתסבב שתנחמני:

 

(כב) גַּם־אֲנִ֤י ׀ אוֹדְךָ֣ בִכְלִי־נֶבֶל֘ אֲמִתְּךָ֪ אֱלֹ֫הָ֥י אֲזַמְּרָ֣ה לְךָ֣ בְכִנּ֑וֹר קְ֝ד֗וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל:

רד"ק גם אני אודך בכלי נבל. כמו שאתה תרבה להיטיב כן אני ארבה להודותך בכלי נבל וכנור.

אזמרה לך, שלא אוכל לעשות כן בגלות כי ערבה שמחתנו,

כמו שאמרו בני גלות בבל (מזמור קלז, ב): תלינו כנורותינו,

ואמרו (שם פסוק ד): איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר.

אמתך, שיעדתנו להוציאנו מהגלות, וכאשר תעשה כן תתקיים אמיתך ואזמרה לך קדוש ישראל,

כי אז יתקדש שמך בישראל:

מלבי"ם גם אני אודך על הטובות שעשית עמדי,

וגם אזמרה לך שהוא ספור השבחים הכוללים מצד שאתה קדוש ישראל:

 

 

(כג) תְּרַנֵּ֣נָּ֣ה שְׂ֭פָתַי כִּ֣י אֲזַמְּרָה־לָּ֑ךְ וְ֝נַפְשִׁ֗י אֲשֶׁ֣ר פָּדִֽיתָ:

(כד) גַּם־לְשׁוֹנִ֗י כָּל־הַ֭יּוֹם תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקָתֶ֑ךָ כִּי־בֹ֥שׁוּ כִֽי־חָ֝פְר֗וּ מְבַקְשֵׁ֥י רָעָתִֽי:

רש"י תרננה שפתי – עם זמר קול הכנור כשאזמרה לך בכנור:

רד"ק תרננה שפתי. בשעה שאזמרה לך שפתי ונפשי ירננו כאחד, כלומר, שיהיו פי ולבי שוים,

וכן אמר (שם פד, ג): לבי ובשרי ירננו אל אל חי.

אשר פדית, מהגלות, שאין לבי נכון עמי בגלות ואין הנפש יכולה לקבל רוח הקודש לשורר ולזמר:

רד"ק גם לשוני. לפי שׁזָכַר השפתים זָכַר ג"כ הלשון, כי הדברים יאמרו עם השפה והלשון.

כי בשו, הם יבושו ואני אזמר:

מלבי"ם (כג – כד) תרננה ועם השיר בכלי ארנן גם בשפתים, ולא לבד מן השפה ולחוץ שהוא בכל הגוף,

כי גם נפשי אשר פדית, וגם לשוני (שהלשון מציין הדבור הנשגב התבוניי שהיא ע"י הנפש המשכלת)

גם היא תהגה ותעיין בצדקתך בהגיון לב ובעיון, כי בושו וגם חפרו מבקשי רעתי, שזה היה ע"י נסיך הרבים:

מלבי"ם ביאור המילות (כג – כד) שפתי, לשוני. התבאר בכ"מ שהלשון פנימי מן השפה,

ומציין תמיד על עניני בינה לכן אמר תהגה, שההגיון הוא הוצאת דבר מדבר ע"פ מופתי התבונה.

בשו, חפרו, החפר הוא יותר מן הבושה שחופר פנים בטמון, כמ"ש בכ"מ:

 

 


 

Print Friendly, PDF & Email

0 תגובות על “תהילים פרק קנ”

בעת כתיבת תגובה - נא ציין את שם הסרטון / קובץ השמע, על מנת שנבין אותך טוב יותר, תודה.

תגובות הגולשים

האימייל לא יוצג באתר.