אענה בקצירת האומר.
1. בנוגע לשקיות – איננו אוחזים שהן אטומות ברמה כזאת שאינן מעבירות טעם. טעם עובר אפילו מפנים הסיר לחיצוניותו אם יש לחות. כך גם בענייננו.
עם כל זה חשוב להדגיש שדין זה נתון במחלוקת הפוסקים,
דעת הגר״ח קנייבסקי (עלי שי״ח יו״ד עמ' רכ) לאסור בזה כדין נותן טעם [לחכות 6 שעות]. וכן בשבט הקהתי [ח"ג סי׳ ר"כ] מיקל רק בשקית בתוך שקית וכשאטומות.
אך מאידך דעת הגר״ש ואזנר ולהבהחל״ח הגר״נ קרליץ והרב מאזוז שכשהשקית סגורה הרמטית יש להקל שלא להמתין 6 שעות אלא רק להקפיד שלא לאוכלם יחד עם חלב [עי נר יו"ט ח' ט״ז עמי 221].
2. אכן אין לו לאדם לעשות חומרות על חשבון הזולת, אך כשמדובר בהלכה שגם הזולת מחויב בה – ודאי אין זה "על חשבונו" שהרי גם הוא צריך לעשות כן!
3. יש להבין שהמציאות אינה מורכבת משחור-לבן, אלא ישנם הרבה גווני אפור באמצע… יש לדעת שהרמב״ם מקובל לנו כפוסק אדיר ואיש הלכה מובהק ות״ח עצום, עם כל זה בנוגע לדעותיו ־ גדולי ישראל הסתייגו מדברים מסויימים שכתב בענייני השקפה, וכבר כתב עליו הגר״א ־'הפילוסופיה הארורה הטתו ברוב לקחה" [בהגהותיו לשו״ע יו״ד קע״ט].
4. הגר״ח שמולביץ אומר ב'שיחות מוסר' שהאבות היו חזקים פיזית בעצמה הנובעת מן הרוח, "ייחד לב וגל אבן" נאמר על יעקב אבינו, הרי שמדובר בעצמה שנבעה מ'ייחוד הלב'. ובפרט שהיה זה לאחר י״ד שנות לימוד שבהן לא ישן שינת קבע! וכן הוא בכל עניינים אלה. וכמפורסם על הגאון ר' זלמלה מוולזיין [אחי הגר״ח] שפעם אחת הוצרך להגיע לספר שהיה מונח עליו ארגז כבד שהיו צריכים כמה בני אדם להרימו, והיה זקוק לספר בדחיפות ולא היה מי שיעזרהו, והרים הארגז בכוחות עצמו בכוחות על אנושיים. וכהנה רבות.