הראוי לפי עיקר הדין – שבכל המצוות יברך אחד ויענו אחרים אמן, כפי מנהג התימנים בכל המצוות – ספירת העומר, ברכת הציצית לפני ברוך שאמר, על נטילת לולב וכו'. על זה נאמר ברוב עם הדרת מלך.
בנוגע לאכילה – רק כשהם חבורה ועושים זימון – אז עדיף שאחד יברך לכולם, מדין ברוב עם, ואם אין זימון – כל אחד יברך לעצמו, אא"כ יש מי שאינו יודע לברך ואז בשעה"ד יברך ויוציא אותו ידי חובה.
כל זה נכון בזמן שהיו בקיאים לכוין להוציא יד"ח, והשומעים היו מקשיבים ומכוונים לצאת. אך בדורות האחרונים שאנשים לא מתרכזים בברכה, ולא בטוח שהמברך מכוין להוציא, וקל יותר לכוין כשמברך בעצמו, יעדיף לברך בעצמו. וכך גם הגר"י רצאבי מורה.