הטועה בתפילת העמידה חוזר לברכה בה טעה, ומשם ממשיך על הסדר. לעולם לא ניתן לחזור רק על הברכה בה טעינו, ולהמשיך מהמקום בו נזכרנו, כי תפילת שמונה עשרה חייבת להיות כסדרה. [לדוגמא, אם נזכר בשומע תפילה שלא אמר סלח לנו, לא יוכל כעת לומר סלח לנו ולהמשיך 'שמע קולנו', אלא יחויב לחזור מסלח לנו על הסדר].
כשאדם לא זוכר היכן טעה ומה אמר ומה לא אמר, ההלכה היא שצריך לחזור לברכה אותה בוודאות אמר, ומשם להמשיך. לדוגמא – אם בוודאות אמר 'ברך עלינו' – ממשיך מ'תקע בשופר כו".
אין כאן מקום לדון מצד סב"ל, א. יש אומרים שאין אומרים סב"ל בתפילה שאינו ממש נחשב לברכה לבטלה. ב. אם משום סב"ל לא יחזור למקום שצריך, יש כאן בעיה קשה יותר – שיתכן שלא אמר מה שהיה צריך לומר, ונמצא שגם ברכותיו מכאן ואילך לבטלה, וגם לא יצא ידי חובת תפילה!