בנוגע לאירועי מצדה – תוכל לקרוא על כך בספרי הסטוריה, באינציקלופדיות, ובספר יוסיפון [על פי מבטו עכ"פ, שיש הטוענים שהיה סופר של השלטון, ולכן פרשנותו מוטית].
תוכל גם למצוא בויקיפדיה הרחבה לדברים.

מקובל לומר – הגם שאין הוכחות ולא ניתן להביא הוכחות לכך – שחז"ל התעלמו ולא נתנו פומבי להתאבדות הקולקטיבית שהייתה במצדה, מפני שהתנגדו לה הלכתית. אדם צריך ליהרג רק בג' עבירות – ע"ז ג"ע וש"ד, וכאן – לא היה דבר מכל זה, שהרי לא רצו להעבירם על דתם, רק להגלותם מארצם, אם היו נכנעים.

ומה שחז"ל לא יצאו נגד כך בפומבי – יתכן ולא רצו כלל להזכיר חרפה זו, או שיתכן מאידך שחז"ל לא רצו לדונם בשעת צערם ולכן העדיפו של להתבטא בנושא והיית"ה העלמ"ה.

האתוס הציוני נבנה בין השאר על סיפור מצדה, וכידוע שבעת שחששו שהגרמנים יפלשו לא"י במלחה"ע השניה, כשצבאות רומל היו באלעלמיין, תכננו מייסדי הישוב להתאבד קולקטיבית כמעשה מצדה על הר הכרמל. חסדי ה' כי לא תמנו וה' שמר עיר ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש כנבואת החפץ חיים זלה"ה.

על כל פנים שלא נשתבש מהציונות המתחדשת שחיפשה מיתוסים להתפס בהם, וחיפשו מיתוס של גבורה יהודית ולכן אמצו את בר כוכבא, הגם שחז"ל הביטו עליו באופן שלילי בסוף ימיו, ואף הפכו את מאבק החשמונאים מאבק לאומי ולא דתי כפי שהיה באמת שנלחמו על קיום התורה והמצוות ועוד שיבושים מסוג זה, ויכלה המקום מלפרטם.