כתב המלבי"ם [ישעיה ח-י] עה"פ 'עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו א-ל' את הגדר של 'עצה'.
(י) עוצו – איך לקיים הקשר אבל העצה הזאת תופר, וגם תדברו דבר – והסכמה ולא יקום כי האל עמנו – אשר יפר עצתכם:
וביאר בחלק 'באור המלים':
(י) עצו עצה, דברו דבר – העצה היא ענין עיוני, [בו האדם] דורש הטוב שבאמצעיים האפשריים להגיע אל התכלית, ואז נאמר ש'מיעץ', ועת הסכים וגמר בלבו הטוב והקרוב מכל צדדי האפשר [את הרעיון המוצלח מכל הרעיונות והאפשרויות שייתכנו], נקראת הסכמה זאת עצה.
וה'דבר' [-'דברו דבר ולא יקום'] הוא ענין מעשי, שדובר לעשות ולפעול, ויפול [-ויתכן] אם לפני העצה – עת שמסכים על איזה תכלית מרוצה אצלו [-קבע לעצמו מטרה כלשהי], למשל ללחום, נאמר ש'דיבר דבר', ואח"ז מיעץ עצה על האמצעיים [- הדרך בה יוצא דברו אל הפועל], ובכזה אמר (שופטים כ' ז') 'שימו לכם דבר ועצה הלום', ואם אחר העצה – אם פוקד לעושי רצונו להוציא עצתו אל הפועל, ובכזה אמר (שם י"ט ל') עוצו ודברו [-תנו פקודה להוציא לפועל העצה]. וכן פה על כונה זו: עכ"ל.
 
דברי המלבי"ם הגיוניים הן ע"פ המקורות – כל ביאור של המלבי"ם נכתב אחר הקפת כל המקורות והכתובים בהם מוזכרת אותה המילה, והתאמת הביאור לכל המקורות.
והן על פי ההגיון וצורת הניסוח של בן זמננו – כשאדם אומר לחבירו 'אז מה אתה מייעץ?' הוא מתכוון מה הדבר הטוב והנכון לעשותו במקרה זה?
זה מה שכותב המלבי"ם "העצה היא ענין עיוני, [בו האדם] דורש הטוב שבאמצעיים האפשריים להגיע אל התכלית, ואז נאמר ש'מיעץ', ועת הסכים וגמר בלבו הטוב והקרוב מכל צדדי האפשר [את הרעיון המוצלח מכל הרעיונות והאפשרויות שייתכנו], נקראת הסכמה זאת עצה."