שלום,
1. בנוגע לשאלה כיצד אחיו לא הכירוהו, מסרנו על זה בעבר דרשה, תוכל לשמוע כאן:https://taamu.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%92%D7%A9/ בנושא "שבויי הקוספציה".

2. עיין שם ברש"י [בראשית פרק מב פסוק כג] שהסביר: והם לא ידעו כי שומע יוסף – מבין לשונם ובפניו היו מדברים כן: כי המליץ בינותם – כי [תמיד] כשהיו מדברים עמו היה המליץ ביניהם היודע לשון עברי ולשון מצרי והיה מליץ דבריהם ליוסף, ודברי יוסף להם, לכך היו סבורים שאין יוסף מכיר בלשון עברי [ולכן הרשו לעצמם לדבר בחופשיות ליד יוסף כעת שאין המליץ בינותם]:

3. כלשון הזה לא נמצא בדברי רז״ל, אך במדרש רבה (דברים פרשה ב׳ י״ד)
מובא: מהו בצר לך, אמר ר׳ יוחנן בשם רבי עקיבא, כל צרה שהיא של יחיד צרה, וכל צרה שאינה של יחיד אינה צרה.
רש"י באיכה [ב-יג] מפרש: מה אעידך ומה אדמה לך" – לומר לך מה תתמה על שברך? הלא אף לאומה פלונית אירע כמותך, "מה אשוה לך ואנחמך" – כשבאה צרה על אדם אומר לו אף בפלוני עלתה כך תנחומים הם לו:
ובחינוך מצוה של"א מובא "צרת רבים נחמה".
והביטוי המוכר במדויק: "צרת רבים חצי נחמה" הובא בספר "מלאכת מחשבת" לר"מ חפץ, [בפרשת תבוא, שנדפס ראשונה בשנת ת"ע[
את הניסוח 'צרת רבים נחמת שוטים' – כתב בפלא יועץ ערך אהבה.
ויש לו מקור הגם שאינו מפורש: איתא באבות דרבי נתן [פי"ד ו] כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו ושם מבואר כי רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי יוסי ורבי שמעון כל אחד ניסה לנחמו במה שאירעו פטירות אצל אבות העולם ואעפ"כ לבסוף נתנחמו, אצל אדה"ר, אצל איוב, אצל אהרן, ואצל דוד המלך, וע"כ אמרו לו שאף הוא יקבל תנחומין. אמר להם ריב"ז לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרתם לי צערם של אלה?
מכאן שצרת רבים אחרים שלקו כמוך – נחמת שוטים היא.
וליישב את הסתירה – האם זו אכן חצי נחמה, או נחמת שוטים? ניתן היה לומר בפשטות שאין זו נחמה, אלא חצי. אך מי שירצה לראות בה נחמה גמורה – זו שטות. כך שאין סתירה בדברים.
מאידך ראיתי בספר תשורי מראש אמנה [זעפראני עמ' רסא] שכתב "החילוק שביניהם שאם צרתו של האחר אין לה שייכות לחיזוקו של המצטער עצמו, וכגון שאם החליק אדם על קליפת בננה ונחבט בראשו, ויראה שגם חבירו החליק על קליפת בננה ונחבט בראשו, הרי זה בבחינת נחמת שוטים כי מה יושיעו זה שגם חבירו נחבט בראשו?
אולם אם אירעה הפסקת חשמל בביתו ויוצא האדם לחדר מדרגות ורואה שזוהי הפסקה כללית בבנין, הרי הוא מתנחם כיון שצרתו אינה פרטית, שיצטרך עתה להשקיע מאמץ בעצמו, אלא בעיה כללית שכשתפתר – יושג גם פתרונו האישי, על כגון דא אמרי אינשי צרת רבים חצי נחמה. עכ"ל, ודפח"ח.