שלום
לרוב הסכמה בספרים אינה כוללת את כל הספר, אלא התבוננות זעיר פה זעיר שם. ההסכמה מבוססת על שלשה דברים:
א. הכרת המחבר, והכרת הנחתום תעיד על העיסה.
ב. אם אין היכרות אישית עם המחבר – אזי המסכים רואה מי החכמים שהסכימו לפניו, ואם הם מכירים אישית את המחבר, כגון שהוא תלמיד של רב פלוני – הנחשב למוכר – והרב ההוא הפליג בשבחו ובשבח הספר, אזי קל יותר לרב הגדול לתת הסכמה.
ג. ניתן מתוך "עברתי בין בתריו" להכיר את דרכו של המחבר, והאם רוחות רעות מנשבות מבין בתריו, האם השקפתו טהורה, האם דרכו בלימוד ישרה והגיונית, האם דבריו ראויים הם לעלות על שלחן מלכים. חשוב לזכור שהרב המסכים לוקח אחריות, ובפרט שאם לאחר מכן יימצאו דברים שאינם הגונים – יהיה לו בכך בזיון על שנתן הסכמה לספר שאינו ראוי.
על כל זה חשוב להדגיש שעצם הערתך נכונה –  אין לראות בהסכמה לספר את הסכמת החכם לכל פרט הכתוב בספר. כפי שכתבתי – הרב המסכים עובר לרוב על חלק קטן מן הספר בבחינת יבוא הפרט וילמד על הכלל.
אנקדוטה לדוגמא – בזמנו הסטייפלר נתן הסכמה לספר "שמירת שבת כהלכתה" אך כשהעירו לו שיש שם קולא בנוגע לדוד שמש בשבת – הרב ביקש מהמחבר לקרוע את ההסכמה מכל הספרים הגם שיצאו כבר מבית הדפוס, כדי שלא יצא מכשול מתחת ידו בהלכה שהוא סבור בה לחומרא.