שאל את הרב – השאלותקטגוריה: הלכהאבל שהשלושים על אביו מסתיימים בחול המועד פסח – מסתפר?
Avatarאנונימי נשאל לפני 3 שנים

אדם שאביו נפטר והשלושים על אביו מסתיימים בחול המועד פסח. אני יודע שבחול המועד פסח אסור להסתפר – מדין חול המועד, ואסור גם כן מפני שהחלו ימי ספירת העומר. השאלה שלי לכבוד הרב האם מותר יהיה לי להסתפר לפני חול המועד – בערב החג, ואם לא – אז בחול המועד עצמו?
תודה!

Print Friendly, PDF & Email

1 תשובות
בועז שלוםבועז שלום צוות נענה לפני 5 חודשים

שלום

רק מי שאבל על שאר קרוביו, והגיע הרגל – היו"ט – והוא בתוך השלושים, מותר לו להסתפר קודם הרגל, אבל לא בחול המועד.
ולעומת זאת מי שאבל על אביו ואמו אסור לו להסתפר לא לפני הרגל ולא בתוכו. ואם נסתיימו השלושים באמצע חוה"מ, מותר לו להסתפר אם יגערו בו. [המושג 'גערה' משמעותו שאבל על אב ואם אסור בתספורת בתום הל' יום אלא אם כן גוערים בו ששערותיו נתארכו כו'].

מקורות:
כתב ילקו"י [אבלות תשס"ד עמ' תרעח] האבל על אביו או על אמו, ופגע בו הרגל בתוך שלשים, אין לו להסתפר בערב יום טוב, ואף על ידי גערה לא מהני, שאין להקל בזה, ובעינן דוקא שלשים יום ושיגערו בו חבריו, ואף בגילוח הזקן ראוי להחמיר שהוא גם כן בכלל איסור תספורת לאבל. ומכל מקום כשיש צורך גדול, יש להקל בגילוח הזקן בלבד, בערב יום טוב, לאחר שיגערו בו, אבל בגילוח הראש אין להקל, ומנהג ארץ ישראל ידוע ומפורסם להצריך שלשים יום בפועל, [ומקצת היום ככולו] .

אבל על אביו או על אמו, ששלמו שלשים יום של אבלו בתוך ימי חול המועד, וגערו בו, מעיקר הדין מותר לו להסתפר ולגלח בחול המועד. [שם עמ' תרעט].
אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל, ונהג בהם שבעה, הרגל מבטל ממנו גזירת שלושים, אפילו אם חל יום שביעי בערב הרגל, דמקצת היום ככולו, ועולה לכאן ולכאן. ומותר לכבס ולהתרחץ ולהסתפר בערב הרגל. והא דרגל מבטל גזרת שלשים, הוא דוקא בשאר קרובים, אבל על אביו ואמו אסור להסתפר עד שיגערו בו חבריו אפילו פגע בו הרגל אחר ל' יום אינו מבטל. [שם עמוד תרפא].

ועיין עוד בחזו"ע [יו"ט עמ' קצג, אבלות ג' עמ' קי] ובספרו מאור ישראל [מו"ק יז:] וע"ע בספר הליכות יוסף [בן דוד] עמ' תפח מש"כ לדחות דברי החולקים בזה.

Print Friendly, PDF & Email

השאלה שלך

2 + 19 =

השיעורים באתר לרפואת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה בתושח"י

קרא פרק תהלים לרפואתו>>

 

דיסק חדש!!

הלכות הבוקר

מכתב מאליהו כרך ה'

תרי עשר - א-ב