שלום
יש לדעת שלכל אדם יש את הנסיונות שלו בעולם, לפי טבעיו ומידות נפשו.
אברהם איש החסד, יצחק איש הגבורה, ויעקב – תפארת. כל אחד יש לו באופן הטבעי נטיה לאותה המידה, וקל לו יותר להתגבר ולהתעצם בה.
לכן מבחנו של אברהם היה דוקא ב'אכזריות'. היפך החסד. להשליך את בנו מביתו. לעקוד את בנו. וכן היה אצל כל האבות כפי שביארנו בשיעורים כמה פעמים, ע"פ יסודו של הרב דסלר.
ללוט לא היה נסיון גדול בענין החסד, ולכן הוא התחבר לחסדו של אברהם והפך להיות איש חסד המכניס אורחים בחירוף נפש.
לעומת זאת נטיית נפשו של לוט הייתה לממון, וזה היה נסיון גדול בשבילו, שבזה לא הצליח חינוכו של אברהם להשפיע עליו להתנתק מטבעיו המקולקלים.
ובפרט שבל נשכח – שעיקר יסודו של אברהם הוא חסד, ולכן באופן טבעי כל הקרב אליו הושפע מאד ממידה זו. והגם שהיה בו גם מידה של שנאת הממון כפי שרואים בדחיית ההצעה של 'הרכוש קח לך' ועוד, עם כל זה לא היה זה יסוד מידתו של אברהם כמידת החסד, ולכן יתכן שבזה הוא פחות הושפע ממנו.

שלום וברכה שמעתי את השיעורים על שער ד' בנפש החיים ונהנתי מאד מהבהירות והביאורים המוספים מאד להבנת הדברים ישר כח גדול

תודה, ברוך תהיה!