לירון שלום,

בראש ובראשונה עליך לדעת שחז"ל היו בקיאים עצומים בלשון הקודש, ומכח כן דרשו כל דרשותיהם. דקדוק לשוה"ק אבד לנו, ולכן אין אנו מבינים כיצד הם ראו זאת בפסוקים.

יש לי שיעור הקדמה לתנ"ך שמסרתי לסטודנטים באוניברסיטה, ושם הבאתי דוגמאות רבות, תוכל לשמוע כאן.

בעניינים רבים המלבי"ם אותו אנו מרבים ללמד – מראה בצורה נפלאה כיצד דרשת חז"ל נמצאת בגוף הפסוק, למי שאכין מבין בדרשות חז"ל. אין זה סותר שתתכננה מחלוקות – כאשר חכם אחד שם דגש על ריבוי ומיעוט, ואחר על קיבל מרבו גזירה שווה, וכדו'. [אגב – בגזירה שווה אכן ניתן להתפרס ללא קץ, שהרי ניתן לקחת כל שתי מילים זהות במקרא ולדרוש את הדינים שיש כאן לשם ולהיפך, ולכן גז"ש אין חכם דן מעצמו אלא אם כן קבלה מרבו. להבדיל מק"ו שחכם יכול לדרוש מעצמו, היות וק"ו הינו לוגיקה הנמצאת בגוף הפסוק ומובנת לכל].

אתן דוגמא – ישנו כלל של "אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות" – ורבים תמהים – הרי מיעוט אחר מיעוט הגיוני שימעט עוד יותר, וכיצד הפך ל"מרבה"?

המלבי"ם [מלכים א פרק ח פסוק ט] בביאורו על הפסוק "אין בארון רק שני לוחות אבנים" שמזה דרשו חז"ל שמיעוט אחר מיעוט ["אין", "רק"] בא לרבות שהיו בו דברים נוספים, מסביר שאם אנו אומרים "ראובן אינו חכם" – משתמע שהוא אינו חכם, אם אם נאמר "ראובן לא אינו חכם" משתמע שהוא חכם! הרי לנו מיעוט [אינו] אחר מיעוט [רק] שמשמעותו לרבות. ואם כן הפשט בפסוק "אין בארון רק שני לוחות אבנים, אלא יש בו דברים נוספים"!

הרי לנו שאם אנו מבינים את הטרמינולוגיה, אנו תופסים שדרשות חז"ל אכן נמצאות בתוך הכתובים. אוכל לתת עוד דוגמאות רבות, אך כפי שצייניתי – תוכל לשמוע בהרצאה הנ"ל, וגם זה רק על קצה המזלג.

בנוגע לדרשות שנראה שאין בהן הוכחה חותכת לענין אותו חז"ל ביקשו לרבות וללמוד, יש לדעת את הדברים שכתב ה"אור החיים" הקדוש [ויקרא פרק יג]:

הן אמת שכל דבר תורה נאמר למשה ואין חכם יכול לדעת יותר ממה שידע משה, והגם שתצרף כל דורות ישראל מיום מתן תורה עד שתמלא הארץ דעה אין חידוש שלא ידעו משה, אבל ההפרש הוא כי משה נתן לו ה' תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והנה האדון ב"ה בחכמתו יתברך רשם בתורה שבכתב כל תורה שבעל פה שאמר למשה, אבל לא הודיע למשה כל מה שנתן לו בעל פה היכן הוא רמוז בתורה שבכתב וזו היא עבודת בני ישראל עמלי תורה ללבש ההלכות שנאמרו למשה בסיני והסודות והדרשות כלן יתנו להם מקום בתורה שבכתב, ולזה תמצא באו התנאים וחברו תורת כהנים וספרי וכו' וכל דרושתם בכתובים אינם אלא על פי ההלכות והלבישם בתורת ה' תמימה שבכתב, ואחריהם ועד היום זו היא עבודת הקודש בני תורה לדייק המקראות וליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה, וזו היא עבודת התורה הנקראת ארץ החיים, וענין זה לא נמסר למשה כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן היא כולה רמוזה בתורה שבכתב, ולזה אמרו ז"ל שדרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם משה, אין הכוונה שלא ידע משה עקרן של דברים הלא ממנו הכל אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, אלא שלא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה, וזה לך האות מה שלפנינו שדרש הלל מהכתוב ההלכה שנאמרה למשה בעל פה ולא גילה ה' למשה עיקרה בכתוב ובא הלל ודרשה, ודברים אלו נכונים הם:
 

הרי לנו שלימודי ההלכות לא הוצאו על פי דרשות חז"ל אלא היו מקובלות להם קודם לכן, והם רק מצאו להלכות הללו סמך מן הכתובים. ולכן לפעמים תמצא סמך ורמז כל דהו שעליו מסתמכים כדי להכניס את הדין ולרומזו בפסוק. 

הנושא רחב מיני ים, ורבות נכתב עליו, ואין ברצוני להאריך. אוכל רק להפנות אותך עוד לספרו של הרב אהרון לוי בהוצאת ערכים לא בשמים היא – על אמיתותה ורציפותה של התורה שבעל פה, שנוגע שם בין השאר גם בדרשות חז"ל.