שלום
ההגדרה לצורך היתר חזרה ע"ג הפלטה בתבשיל לח היא כפי שסיכם בילקו"י [או"ח ח"י שבת ח"ג עמ' תס] לדעת הגרע"י:

"כאשר מרן אאמו״ר שליט״א חזר לכתוב בנושא, העלה בשו״ת יביע אומר חלק ז׳ (סי׳ מב אות ו׳), שהעיקר כמו שנתבאר בשו״ת יחוה דעת, דאזלינן בתר הרוב, דמבואר באחרונים שכן הבין הבית יוסף בדברי רבנו ירוחם, דאף שרבינו ירוחם כתב כל שיש בו רוטב, כוונתו שיש בו רוב רוטב, שאז מוכח שכוונתו לרוטב ואיכפת לו שהרוטב יתחמם. שכל שרובו יבש מיעוט הרוטב בטל לגביו מן התורה, ואין כאן דררא דאורייתא, ואם כן יש לומר דחשיב שפיר כדבר שאינו מתכוין, שמסתמא עיקר כוונתו על הרוב שבתבשיל.
ואף דהוי פסיק רישיה, מ״מ פסיק רישיה בדרבנן שרי לדעת כמה פוסקים. וכ״פ בשו״ת הר צבי (חלק אורח חיים עמוד רסג), דאזלינן בזה אחר הרוב.
ובשו״ת יביע אומר הנ״ל הוכיח שכך דעת הרב מנחת כהן, והפרי מגדים. וכן פסקו בשו״ת ישכיל עבדי, ובשו״ת יחוה דעת להרה״ג יצחק חזן, ובספר קרית ארבע, ועוד". עכ"ל.

חשוב לציין שלדעת הגר"ש משאש והגרב"צ אבא שאול ועוד אין היתר  להחזיר אלא ביבש לגמרי, כדוגמת אורז או שניצל וכדו'.
ובכל אופן, גם למקילים כהגר"ע יוסף, בכמה הזדמנויות הרב אמר שראוי להחמיר.
זאת ועוד, גם מה שכתב להקל, כתבו האחרונים לחלק בין כשהרוטב עיקר אצלו לבין כשהרוטב טפל. הדבר מצוי בדגים שפעמים רבות הרוטב שם עיקר, ולשם זה מחמם את הדגים עם הרוטב, ואז גם אם הוא מיעוט ביחס לדגים, בכל אופן חשיב עיקר ולא ניתן להגדירו כדברי הרב "דחשיב שפיר כדבר שאינו מתכוין, שמסתמא עיקר כוונתו על הרוב שבתבשיל" שהרי כאן הוא מתכווין למיעוט זה בעיקר.