שלום
שאלתך טובה, וראיתי שכתב בספר דברי יואל [טייטלבוים פ' פנחס ח"ח קמז] בשם האוה"ח הקדוש עה"כ אשר הוכה את המדינית, שלא הוכה בנפשו אלא כשהיה עמה, אבל אחר שנבדל ממנה לא נשאר בו רושם החטא וכו' ומיתתו טיהרה נפשו.
ובמקו"א כתב בטעם שנקרא שאול בן הכנענית. מלשון שאלה דהדרא בעינא, שזה הענין [של העבירה] היה רק שאול אצלו יעי"ש. ובאמת היה גדול מאוד והוא שלומיאל בן צורישדי מנשיאי ישראל, והוא שאול בן הכנענית, בנו של שמעון שנתגדל בחיקו של יעקב אבינו, ומהשבעים נפש שירדו עם יע"א למצרים.
ושואל שם בדברי יואל – "והוא ענין הפלא ופלא שהרי הנשיאים היה להם רוח הקודש, וכדאיתא במדרש אצל קרבנות הנשיאים, שכוונו ברוח הקודש כל אחד לקרבן חבירו, ושלומיאל בן צורישדי שהוא זמרי בן הלוא היה מהם. ואיך בא לידי טעות כל כך?
ואפשר לומר קצת הסבר עפימ"ש בס' עשרה מאמרות להרמ"ע ז"ל [הובא בילקוט ראובני] כזבי היתה גלגול דינה, זמרי גלגול שכם, ור' עקיבא היה ניצוץ מנשמת זמרי וכו' ואשת טורנוסרופוס הרשע שלקח ר"ע היא כזבי, ולכן אמרו ז"ל רבי עקיבא רק ושחק ובכה, רק[ק] על שנדבק בטומאה. שחק על התיקון, ובכה על הקלקול עייש"ד.
ואפשר שבא לידי טעות וחשב לתקן פגמו בגלגול הקודם בהיותו שכם וחטא במעשה דינה, אבל טעה ונכשל, ולא די שלא תיקן אלא עוד קלקל, וגרם חרון אף גדול על ישדאל, ונתקן אח"כ בגלגול ר"ע.
יהיה איך שיהיה, בשעת מעשה עשה רשעות שאין כמוהו, וע"י הריגתו נתקן קצת שהיתה מיתתו כפרה, כדברי האוהחה"ק.
ואפ"ל עוד עפימ"ש במד"ר [סו"פ בלק] י"ב נסים נעשו לו וכו', ונס העשירי ששמר הקב"ה רוחותיהן שלא ימותו ויטמא פנחס עיי"ש. ונראה משם שחיו כל עוד שהחזיקן בידו, ולאחר שיצא חבטן בקרקע ועמד והתפלל אז מתו, ואפשר שאז הרהר בתשובה קודם שמת, ואילולי הנס היה פורש ממנה מתוך תשובה, שהרי סוכ"ס היה מקודם אדם גדול מאוד, וגם קדושת פנחס וכח המצוה וקידוש השם שנעשה על ידו, כל זה סייע לו להשיג בחינת תשובה, וע"י מיתתו בצירוף התשובה נתכפר לו.
ובזה יתורץ קושיית האוהחה"ק מדוע לא הזכיר הכתוב שמותם בשעת מעשה ונמלך להזכירם אחר שאמר 'ויכפר על בני ישראל' כתוב 'ושם האיש המוכה' וגו' אמנם יתבאר היטב, דע"כ לא הזכיר הכתוב שמו בשעת מעשה, כי היה הדבר גנאי גדול, אבל לאחר שהוכה והיה מיתתו כפרתו כדברי האוהחה"ק, וכנ"ל שעשה תשובה, אז הזכיר הכתוב שמו.
וז"ש 'ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא', היינו דלפי שכבר הוכה עם המדינית לכן יש להזכיר שמו.
וז"ש 'תחת אשר קינא לאלקיו ויכפר על בנ"י', שדבר גדול עשה לפני הקב"ה, שמתוך רשעות כזה הוציא משם את זמרי בן סלוא, דע"י שהרגו והספיק לעשות תשובה בעוד בו נשמתו היה מיתתו כפרתו, ועי"ז כיפר גם על זמרי בן סלוא עצמו, ונכלל ג"כ במאמר ויכפר על בנ"י, לכן רק אחר מאמר 'תחת אשר קינא לאלקיו ויכפר על בני ישראל', אמר ושם איש ישראל המוכה, להזכיר את שמו [אחר שנתכפר], לא קודם לכן.
עכ"ל ודפח"ח.