ליהונתן שלום
שאלתך נידונה בגמרא ובפוסקים – עד לשו"ע ועד לזמננו אנו.
בגמ' במסכת בבא בתרא דף מו. מובא שמי שנתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה – לא ישתמש בהם. וכך גם פסק בשו"ע חו"מ סי' קלו ס"ב.
הדוגמא המצויה היא אדם שהשאיר מטריה, כובע, טלית, מעיל בביהכ"נ, ובא אחר והחליף עמו בטעות.
כיון שחייב בהשבת אבידה,  עליו להניח פתק במקום בו נמצא החפץ, ולהודיע שנמצא חפץ כו'.
עם כל זאת, האחרונים נקטו קולא בהלכה זו, כפי שנבאר.
א. אם עברו ימים רבים – דין האבידה כדין כל מציאה שעברו ימים רבים ואין לה דורש – שמותר להשתמש בה בתנאים מסוימים, כגון שהחפץ הזה מצוי לקנותו, ואין הבעלים מקפידים דוקא לקבל חפץ ספציפי זה בחזרה. העצה היא שישום את ערך החפץ, וירשום בפנקסו את הסכום ואת סימני החפץ, במגמה להשיבו כשיבוא אליהו, ויוכל מעתה להשתמש בחפץ. והוא הדין במצא כסף [הגר"נ קרליץ והגרש"ז אוירבך].
ב. כשברור שהמחליף בכוונה לקח את שלי כיון ששלי נראה חדש יותר, ושלו ישן – מותר להשתמש בו באופן מיידי. [בא"ח שנה א' כי תצא הל' י].
ג. אם נראה שהמחליף כלל לא מודע לכך שהחליף חפצו, והוא משתמש בו כדרכו, יוכל גם הוא להשתמש בחפץ חבירו, בתנאי שאין זה מן החפצים שדרך בנ"א להקפיד על השימוש בהם [מרן הגריש אלישיב והגרש"ז אוירבך, וסייג את הדברים לגבי ציצית שבעינן לכם – לא יוכל לברך עליה דחשיבא טלית שאולה].
ד. הגר"מ פיינשטיין [אג"מ חאו"ח ה' סי' ט' אות ז] ציין את דברי הערוך השלחן שכתב שהמנהג במקומות הגדולים במקום שרבים מתאספים שם ומניחים המנעלים העליונים [-ערדליים] בפרוזדור ובצאתם נתחלפו של זה בזה, אין מקפדין בדבר, ומשתמשים כל אחד בשל חבירו, עד שיתראו פנים ומחליפים וכו' ואין בזה חשש גזילה שכן נהגו.
ה. בדברים זולים ופשוטים שאנשים לא מקפידים עליהם, ודאי אפשר להקל להשתמש בשל חבירו. [הגרי"ש אלישיב].