שלום
אין לתת לילדים בגיל הזה לישון אצל חברים / חברות. הבעיות שיש הן רבות, ואין כאן המקום לפרט.
לעצם הענין ההלכתי – יתכן ויש כאן בעיה של יחוד, כשבני הבית ישנים ואחד מבני המשפחה יכול לקום וכו'.
אך לעולם לא זה יהיה הטיעון כלפי הילד!
הדגשנו כמה פעמים בשיחותינו על חינוך ילדים שיש למעט למינימום את האיסור על דברים מסוימים "מסיבות הלכתיות". הדבר גורם לילד שיחוש שההלכה זה משהו "מכביד" שתובע ממנו כל הזמן "קרבנות", ויביא אותו לשנוא דברים שבקדושה. יצרנו התניה שלילית.
אנו נאמר לו שיש הרבה בעיות עם זה, ואנחנו מתנגדים. לא נקשר זאת להלכה.
מעבר לכך שכאשר אנו מערבים את ההלכה יכול הילד הבוגר יותר לומר לך "שאלתי את הרב פלוני והוא אמר לי שאין בעיה", ואז אתה כהורה בבעיה…
 

הילדה לא מפסיקה לשאול למה מה הבעיה…
מה עושים? היא משאירה אותי עם תחושה לא נעימה..

צריכים לדעת בחינוך ילדים לא להבהל מהשאלות שלהם.
מה שנוכל להסביר באופן שיתקבל בהבנתו של הילד – נסביר, מה שלא – נאמר לילד "אתה תבין כשתהיה גדול". 
וכי רק משום שהילד לא מבין – לא אפעל כך למענו? וכי טובתו תלויה בהבנתו? הרי ברור לכל שהדרישה תהיה נחרצת בכל הנוגע לטובת הילד גם אם הוא יתעקש לעשות הפוך, או ינדנד שהוא רוצה הסברים.
אין צורך לחוש בתחושה לא נעימה – כשאנו יודעים בתוכנו שאנו עושים את הטוב ביותר בשבילו, הגם שלמיעוט הבנתו עדיין אינו קולט זאת.