טעמו
שלום
עי' שו"ע סי' לב סעיף ל"ז שגם את בתי התפילין אפשר להכין מנבילה, ומכל שכן שאת הרצועות.

משהו אחר תפס אותי בדבריך, לא הבעיה ה"הלכתית", אלא השיבוש הרעיוני – התפיסה ה"טבעונית" – 

יש לדעת שעל פי היהדות התפיסה הזו מעוותת. אינך בעל חסד ורחמן יותר מאברהם אבינו, ששחט ג' ראשי בקר לאורחיו, ואינך רחמן יותר מהקב"ה שהתיר את השחיטה ואף ציווה עליה כשמדובר בקרבנות.

דעות מעוותות אלה קנו שביתה בעקבות היחשפות לתקשורת כללית גויית שכל השקפתה מנוגדת לדעת תורה, ועליהם נאמר "אל תהי צדיק הרבה" מפני שלבסוף "אל תרשע הרבה". ומציאות היא שאלה שמרחמים כל כך על בעלי החיים, מסוגלים להתאכזר נוראות לאחיהם היהודים, אם רק הם לא מה"קליקה" שלהם, ואף להתבטא כנגדם בביטויים חריפים ונוראים רוויי אנטישמיות והסתה, שלעולם לא היו מתבטאים אף לא כנגד בעלי חיים. צביעות במירעה. [אחסוך ממך את ההיחשפות לאותם ביטויים שפלים, אם בכל זאת תרצה, תראה בקובץ "מילים מסוגלות לרצוח" בהוצאת מנוף. לא לבעלי לב חלש].

במאמר המוסגר – איני מדבר על המקפידים לאכול מוצרים מן הטבע וכו' ומטעמי בריאות אינם אוכלים בשר או דגים וכו'. אני מתייחס לאלו שנמנעים מכך מסיבות "מוסריות".

איני מתייחס גם כן לאלה שמתעללים בבעלי החיים ומענים אותם במה שאינו נצרך והכרחי, שהם עתידים ליתן את הדין, ש"צער בעלי חיים" הוא איסור תורה, וכשהגויים עדיין קיפצו על עצים ואכלו קוקוס, העם היהודי כבר נתן את המוסר לעולם בתורה מן השמים ובמוסר הנביאים.

כך שקצת צניעות וענוה לא תזיק לאותם גויים יפי נפש שהמפגשים האחרונים שלנו עמם לפני שבעים שנה [ואף לאחרונה במוסר הכפול של האו"ם לנו ולערבים] לא הותירו לנו טעם טוב בפה…