שלום

אכן מותר לסחוט ירקות כבושים בשבת אפילו לכלי ריק, בתנאי שסוחט לצורך תיקונם לאכילה, ואינו צריך את הנוזל המופרש מהם.

אולם אם צריך למשקה היוצא מהם – יהיה מותר רק לתוך אוכל. [ולשיטת ר"ת בזה יהיה חייב חטאת אפילו לאוכל].

המקורות:

כתב השולחן ערוך [אורח חיים הלכות שבת סימן שכ סעיף ז]:
לסחוט כבשים (פי' פירות ומיני ירקות המונחים בחומץ ובמלח כדי שלא ירקבו) ושלקות, אם לגופם, שאינו צריך למים ואינו סוחטן אלא לתקנם לאכילה, אפילו סוחט לתוך קערה שאין בה אוכל, מותר. ואם צריך למימיהן, מותר לסחוט לתוך קדירה שיש בה אוכל, אבל אם אין בה אוכל, אסור. ולר"ת, כל שהוא צריך למימיהן, חייב חטאת אפילו סחט לקדירה שיש בה אוכל. (רמ"א: ולדבריו, הסוחט אשכול לקדירה נמי אסור) (טור).

הטעם:

כתב המגן אברהם סימן שכ ס"ק ט:
דכיון שאינו צריך למימיהן, לא ה"ל מפרק כלל.
ואינו דומה לזתים וענבים דרוב העולם סוחטין אותן למימיהן [ולכן אפילו יצאו מעצמם אסור. מחצה"ש].
ואם צריך למימיהן אסור – אע"ג דשאר פירות מותר לסחוט אפי' למימיהן, זה משום דאין שם משקה עליו משא"כ הכא דהיה שם משקה עליו מקודם: עכ"ד.

ולכן הגם שלשו"ע בסעיף א' מותר לסחוט שאר פירות אפילו לתוך כלי ריק [לא תותים ורמונים וכ"ש שלא זיתים וענבים, אלא כאלה שאין דרך לסוחטן], הגם שצריך למימיהם, ומדוע כאן אסר?

מבאר הפרי מגדים [אשל אברהם סימן שכ ס"ק ט] שם נחשב המשקה שלהם לאוכל, והוא "אוכלא דאפרת" – אוכל הנפרד מן האוכל, מה שאין כן כבשים שבלעו משקה מים וכדומה, שנחשב המשקה דבר נפרד, ולכן כשצריך למימיו – יהיה מותר רק לתוך אוכל. 

מה שצריך עוד להבין – מדוע לא נחשוש בהוצאת המי-שלקות מן הכבשים כשאינו צריך להם – משום בורר, שהן פסולת לדידו?

שקלו וטרו בזה האחרונים, ויישבו בזה [תהל"ד, וקצוה"ש] שמי השלקות והשלקות נחשבים למין אחד שלא שייך בו ברירה, כדוגמת מי הפרי שלא נחשב לבורר וחשו בזה רק משום מפרק, כך גם כאן הפכו למין אחד כשנבלעו בו.

הגר"נ קופשיץ אמר בזה עוד סברה להחשיבם כאחד, משום שלגבי ברכות חשבינן להם כאחד, שמי השלקות ברכתן כשלקות.