לעידן שלום
השו"ע [יד-ג] נוקט שאדם שואל טלית מחבירו מברך עליה. ודבר זה תלוי במחלוקת גדולה בפוסקים, ולכן מרן הגרע"י כתב שמעולם השתדל לא להשתמש בטלית שאולה לאפוקי נפשיה מפלוגתא.
אולם כשמשאיל לו על מנת לעלות לתורה או לעבור לפני התיבה או לעלות לברכת כהנים כתב המהרש"ל שבזה אין לברך אף לסוברים שמברך על טלית שאולה והביאו הט"ז להלכה, וכ"כ בשו"ת אור זרוע סי' סד.
הסברא היא משום שהמשאיל אינו חושב שמכוין בזה לשם מצוה אלא לשם כבוד וממילא אינו נותנה במתנה ע"מ להחזיר.
אולם למג"א ע"פ הרא"ש יש לברך וכ"כ בפסקי התוס' ועוד אחרונים. והגר"ז כתב שאם המשאיל יודע שלקחה לשם מצוה מברך, ואם המשאיל חושב שלקחה רק משום כבוד הציבור וממילא לא נתנה במתנה על מנת להחזיר, א"צ לברך, ואם ירצה רשאי ע"ש.
עכ"פ למעשה מכריע בהלכה ברורה שלא יברך בשואלה על מנת לעלות לתורה וכו' אך אם שואלה בפירוש במתנה על מנת להחזיר, והשואל מכוין לקיים בה מצוות ציצית – רשאי לברך עליה.
וראה באורך בענין זה מש"כ בשו"ת אוצרות יוסף בסו"ס הלכה ברורה –סי' ל"ג.
בנוגע לשאלה השניה –
אדם שלובש טלית רק כי קר לו ולא לשם מצוה – אינו מברך עליה.