לטל שלום,
לצער בעלי חיים האיסור הוא מדאורייתא, אך לעומת זאת בדין הריגת בעלי חיים ישנה מחלוקת גדולה בפוסקים האם הדבר אסור או מותר.
דעת הרבה פוסקים שאין איסור צעב"ח בהריגת בע"ח, והאיסור רק לענות אותם [כדמוכח מן הגמ' חולין ז' ב שהקשו שם וליקטלינהו וזה למרות שהגמ' כבר כתבה שם שיש לחוש משום צעב"ח וכ"כ שו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ג ושו"ת נוב"ק חיו"ד סי' פ"ג ונוב"ת חיו"ד סי' י' הרב שמש צדקה יו"ד סי' י"ח ע' שדה חמד כללים מערכת צד"י כלל ב'] ואף לשיטות אלה – מכל מקום יש איסור "בל תשחית" אם יש צורך בבהמה או חיה זו למלאכה וכד'.
ואמנם מקצת מן הפוסקים מחמירים [עי' איסור והיתר ארוך סי' נ"ט בזר זהב סוס"ק י"ז מדברי הר"י מיגאש שיטה מקובצת ב"ב כ' א' דכתב בהריגה שאינה שחיטה איכא צעב"ח וכן החינוך כתב טעם לשחיטה משום צעב"ח כמ"ש השדי חמד בשם שו"מ].
ועיין עוד בספר 'פתורא דאבא' – מנהגי האר"י זי"ע – שכתב שם [ח"ב אות ט] ששום ברייה לא נבראת לבטלה ואסור להרוג אותה שלא לצורך. "ומורי ז"ל האר"י היה נזהר שלא להרוג שום רמש מן הרמשים אפילו מן הקטנים והפחותים ואף אם הם מצערים אותו" ע"כ.
אומנם בודאי שלא נאמרה אזהרה זו שלא לצער בע"ח אלא דווקא שאין זה בא על חשבון צער האדם אבל אם האדם מצטער על ידם אין לחוש לאיסור צער בע"ח ומותר להורגם [אא"כ לאריז"ל שעדיין יש חסידות להמנע]. וכ"כ להדיא בשו"ת זבחי צדק ח"ג ס' א' שפשוט שמותר להרוג עכברים שמזיקין ואין לרחם עליהם ע"ש ובשו"ת יעב"ץ סי' ק נתן טעם לשבח להיתר זה מפני שצער בע"ח הוא רק בבני מלאכה או בני תרבות אבל שקצים ורמשים אין בהם משום צער בע"ח.
ועי' בספר אוסרי לגפן [ח"ח שצ"ז תשובת המקובל הגר"ח כהן] שנשאל על הא דאיתא מהאריז"ל דשורש קין לא יהרגו בע"ח, מה יעשו כשיש עכברים או חולדות בבית ובעוון מה באים? והשיב שמותר להרוג עכברים דעכברי רשיעי [א.ה. עי' ב"מ ד' מ' שלא די שגוזלים, אלא קוראים גם לחבריהם…] ובאים מפני פגה"ב או מפני עיה"ר והוא הטעם גם לגניבות. ע"כ.
למסקנה:
מכל זה נראה שמעיקר הדין אין איסור להרגם, ובפרט עכברי רשיעי, רק שיש מעלה וחסידות על פי האריז"ל להמנע מלהרוג חולדות ועכברים גם אם מצערים אותו, ובפרט אם יכול לשחררם בשדה, שאין הבע"ח מצערים אותו שם.
רק שיש להזכיר בזה את דברי הגר"מ פיינשטיין [אג"מ חו"מ ב' מז] שאף שמותר להרוג זבובים יתושים וחרקים או שאר בע"ח כמו חולדות ועכברים המזיקים, מכל מקום יש להזהר שלא להרגם בידיים ממש, אלא על ידי גורם אחר כמו רעל וכד' כדי שלא נלמד עצמנו להיות אכזרים.