השיעורים באתר לעילוי נשמת אביו של הרב,

ר' חיים בן סעדה זלה"ה

קרא פרק תהלים לעילוי נשמתו>>

 

דרוש מתנדב לזיכוי הרבים >>

שאל את הרב – השאלותקטגוריה: השקפהמה ההשקפה הנכונה בנוגע לפרשיית חיים ולדר והתחקירים עליו?
דוד כהן נשאל לפני שבוע 1

שלום לכבוד הרב

אנו זוכים לשמוע מהרב במשך שנים דעת תורה בעניינים העומדים על הפרק.

לאחרונה עמד על הפרק נושא שהרב לא התייחס אליו, עד כמה שאני עוקב אחר שיעורי הרב, ומאד חשוב לי לשמוע מהרב מה ההשקפה הנכונה על כל מה שקרה, בפרשיית חיים ולדר, ומה יש לומר לילדים, וכיצד לנהוג עם ספריו.

אני אציין בשאלתי שנוכחתי לראות שהגישה לנושא הינה אמביוולנטית בצורה קיצונית.

מחד גיסא –

יש השוללים לדבר סרה, זה לשון הרע, זה פוגע במשפחה שודאי אינה אשמה, זה מעורר לדבר על הנושאים הללו ומעורר ענין אצל הילדים שמתוודעים לדברים שבצניעות שלא היו אמורים לשמוע עליהם ועוד. וכל דיבור בנושא נובע משמחה לאיד וממידות רעות וקנאה וכו'.

יש המגדילים לעשות ואף שוללים לחלוטין את כל הדיווחים – הכל שקר, אין אמת בעיתונות החילונית, הוא לא עמד לחקירה ולמשפט, הוא אמר שיש לו בדיקת פוליגרף שהוא דובר אמת, ההקלטות בהן נשמע קולו – הן זיוף, אנשים שנגדם הוא פעל בעבר על עניינים אלו – טמנו לו פח ותפרו עליו סיפור וכו' [אגב, אני תוהה אם גם את ההתאבדות הם מכחישים וטוענים שתפרו לו…].

יש המגדילים אף יותר – ואומרים הוא צדיק, ואף עשו עליו כתבה וכתבו "הרב" ו"זצ"ל" וגם הרב המספיד מהעתון יתד נאמן אמר שהם בוועדת הרבנים של העתון ביקשו ממנו להמשיך ולכתוב השקפה תורנית בעיתון, ואם יש ספק שהיה משהו בחשדות נגדו – הוא היה מבקש זאת?? ולכן אין לדבר עליו סרה, ומותר [ואולי גם מצוה] לקרוא בספריו, ומצוה לתמוך באלמנה שתמשיך ותתפרנס מהם ותפרנס יתומיו.

מאידך גיסא –

יש האומרים שמדובר ברשע, שאמלל עשרות בנות וקטינות, נשים נשואות שנאלצו להתגרש מבעליהן וגרם לפירוק את ביתם, מצוה לדבר עליו לשון הרע, ובכלל אין איסור לשון הרע על מתים, אלא רק חרם הקדמונים, ובמקרה של רשע – אדרבה, מצוה לדבר, יש אף המוסיפים לשמו "שר"י" – שם רשעים ירקב, ואף שורפים את ספריו תוך ריקוד ברחובה של עיר.

את דבריהם הם מבססים על ב"ד בפ"ת שגירש אישה מבעלה בעבר על סמך הודאתה, כמו כן על ההקלטות בהם הוא נשמע משדל אשת-איש עמה היה בקשר והגיעה לכדי גירושין – להכחיש הכל, ועל בית דין של הרב שמואל אליהו והרב ירחי והרב נאקר שגבו עדויות מעשרים נשים ובעלים והעידו על כך שהמעשים המיוחסים לו – אמת, ועל כך שביקשו ממנו להגיע לדיון ולסגור את הענין בלי רעש וצלצולים והוא העדיף 'לברוח'.

לטענת האסכולה הזו יש לפרסם את עניינו של חיים ולדר כדי לתת פה לאותן הנפגעות, שלא יחששו להתלונן להבא, ועל מנת שיראו האחרים וייראו מלעשות כן, ועל מנת שיתרחקו מספריו של אדם לשטענתם הוא רשע ומנאף ורוצח [שרצח את עצמו] ויש להוקיע את האיש ואת מעשיו. ואם היו מפרסמים את התחקיר הזה לפני עשר שנים – עשרות נשים ובנות היו ניצולות מפגיעתו הרעה, ובתים לא היו מתפרקים. ולכן גם כבוד משפחתו אינו עומד על כף המאזניים – לעומת הצלת אותן נשים.

ובפרט שיש להוקיע את הדרך בה בחר לסיים את חייו ולברוח מהתעמתות עם תוצאות מעשים המקולקלים – להתאבד – שזה כביכול משדר שזו דרך לגיטימית 'להתפטר מצרות' לכל מי שסובל כאן בעולם הזה, ויש חשש שאם לא יוקיעו את האיש ומעשיו – דרך ההתאבדות תהוה ח"ו מודל לחיקוי. לשיטתם – אסור היה לקוברו בביה"ק אלא מחוץ לגדר כדין מאבד עצמו לדעת, אסור היה להספידו, ולא לשבת עליו שבעה. ואינו דומה למי שמפיל עצמו מגובה או תולה עצמו על חבל – שיש לומר שאולי עשה תשובה ברגעיו האחרונים והתחרט, שכאן ביריה בראש – אין לו זמן לעשות תשובה וברגע רצח את עצמו. ולכן מצוה לדבר על האיש ופעלו ולהוקיעו בראש כל חוצות.

אני מתנצל אם הארכתי – אבל שוב – אשמח אם הרב יורה לנו את הדרך הנכונה בהשקפת התורה כיצד להתבונן בכל הענין.

Print Friendly, PDF & Email
1 תשובות
בועז שלום צוות נענה לפני שבוע 1

לדוד שלום
הצגת את הדברים בצורה מאד אמיתית ומפורטת, הגם שניתן להוסיף ולגרוע בדברים [כגון בענין ההתייחסות למאבד עצמו לדעת – שיש היבט נוסף מעבר ל'עשה תשובה ברגע האחרון' – גם סערת הרגשות ומצבו הנפשי של האדם בעת ביצוע המעשה, כגורם מיקל שמחשיב את האדם מעין אנוס או חסר דעה באותו הזמן. וגם בזה המקטרגים טוענים מאידך – הוא כל הזמן איים שאם יפרסמו זאת עליו הוא יתאבד, וממילא זה נעשה בקור רוח ובתכנון מוקדם, ולא בסערת רגשות].

כמו כן עוד יש לענ"ד להוסיף על דבריך – שני היבטים לטוב ולמוטב שיש לענין זה – 

מחד גיסא – 

המכתב שהשאיר המנוח – יש בו משום זלזול בכבוד חכמים והיושבים על מדין. יש לך טענות נגדם? גש לב"ד ותטען. יש לך הוכחות שהכפישו אותך לחינם – תביא בפני גדולי ישראל. לומר 'אני עולה לב"ד של מעלה לתבוע את פלוני ופלוני' [שאינם ראוים אפילו לתואר רב אצלך, כשמדובר בשני ת"ח מופלגים ודיינים מוערכים] – ראוי לכל גינוי, [ומהוה סתירה לכל מה שכתב בימי חייו על הצורך לשמור על מעמדם של הת"ח והגדולים, כמי שקרא את מאמריו ביתד גם אם לא את ספריו], ואינו מוכיח אמת אלא סוג של מניפולציה, כפי שהבחירה להתאבד על הקבר של הבן – מהוה סוג של מניפולציה רגשית ובריחה מהתמודדות עם העובדות. [אגב, מענין שאת חושפי הפרשיות – הכתבים בעיתון הארץ – שפתחו את תיבת הפנדורה עד הסוף המר – הוא לא יתבע לדין בשמים… רק את הדיינים שחשפו את אמיתות הדברים בחקירה ודרישה].

מאידך גיסא – 

חז"ל אומרים 'ונקלה אחיך לעיניך' – נתקלקל המוכה [אדם שהתחייב מלקות בבי"ד] בין ברעי בין במי-רגלים [שהטיל צרכיו מחמת פחד המלקות עוד בטרם לקה] כיון שנקלה הרי הוא כאחיך. דהיינו הבושה מכפרת ואינו צריך עוד למלקות.

מישהו אמר שלא היה עוד אדם בחברה החרדית שהגיע למשרה ומעמד כה רמים מבלי היותו דמות רבנית ומגדו"י, כחיים ולדר.

אכן, אך אני נתתי לבי מאידך על כך – שלא היה אדם שנתבזה ונקלה כמו חיים ולדר.

היש בית חרדי [ואף דתי, ואף חילוני – לאחר הפרסום בתקשורת הכללית על החשדות ואח"כ על ההתאבדות] שהשם 'חיים ולדר' לא הוזכר בו בחודש האחרון, ולא לחיוב?

אין גדול כצער הבושה, ועל זה אמרתי את שאחז"ל בנוגע ליששכר איש כפר ברקאי – [כריתות דף כח:] אמר רב יוסף: בריך רחמנא דשקליה ליששכר איש כפר ברקאי למטרפסיה. דהיינו הודו לה' שנפרע מיששכר איש כפר ברקאי בעולם הזה [שביזה עבודת הקודש לעובדה בכפפות, וגלגלו משמים שכרת המלך שתי ידיו] ובכך חסך מעצמו עונש הרבה יותר גדול בעוה"ב. [אגב, לשיטת רש"י במסכת סנהדרין דף מז. הכפרה היא גם כשמתבזה לאחר מותו וז"ל: סימן יפה למת – כשנפרעין ממנו בעולם הזה לאחר מיתה, דיש לו כפרה בכך"].

הפרעון בעולם הזה הוא כפרה עצומה. ובפרט שהגיהנם ככתוב בספרים – הוא תחושת הבושה, וכאן אין לך בושה גדולה מזו – שהרי לאן ישא חרפתו? יש קהילה בעולם שיוכל לברוח לשם ואין מכירים אותו? זו בושה היורדת ונוקבת עד התהום. ואף להסתגר בביתו – כאב למשפחה, חתנים, כלות, הורים וכו' אי אפשר, שתמיד ענינו יעלה והבושה מתחדשת שוב ושוב אף בפני קרוביו, שהם תמיד המשענת לאדם כשנפגע על ידי הרחוקים. אין ספק שזו כפרה עצומה ושקיל למטרפסיה בהאי עלמא [אלמלא ההתאבדות שבאה וטרפה הקלפים ואכמ"ל].

 

אני לא אכנס לכל הנושא שהעלית ולא אביע בו דעה, במקום שבו גדולים הביעו דעתם.
אני אעלה כאן את אשר תשיג ידי מדברי גדולי ישראל והתייחסותם לענין, שהם לנו לעיניים, וכי יפלא ממך דבר כו' וקמת ועלית, והם מורי דרכנו בכל ענין, ואף בענין הזה.
הקו שאנו רואים שבו נוקטים גדולי ישראל ומאידך אנשי החינוך – הינו קו מאוזן, שלוקח בחשבון את שתי האסכולות וטענותיהן.

כמו כן אעלה מדבריהם של אנשי חינוך ות"ח שמתעסקים בענינים כגון אלה וידם רב להם בהכוונה והנחייה להורים  – מה המסר שיש להעביר לילדים בעקבות המאורע המצער.

נ.ב.
אבקש גם כן שלא לפתוח כאן פולמוס בענין, ולא להעלות תגובות, אלא אם כן יש לכם חומר מגדולי ישראל ואנשי חינוך – קבצי צפיה או שמע, ציטוטים או דוקומנטים, שאותם נשמח להעלות לטובת הכלל.

.

דברי הגאון רבי גרשון אידלשטיין שליט"א – ראש ישיבת פוניבז'

ציטוט מאתר כל רגע: האירועים המצערים בשבוע האחרון בציבור החרדי, הביאו את ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין נשיא מועצת גדולי התורה של 'דגל התורה' למסור דברים לציבור, בעקבות הבלבול השורר.
גם אנחנו כאן באתר 'כל רגע', נהגנו כפי שהורנו לנו רבנים עמם אנחנו מתייעצים בכל דבר ועניין, הבוקר מתפרסמים דבריו של ראש הישיבה בעיתון 'יתד נאמן' תחת הכותרת "והודעת להם את הדרך". ראש הישיבה ביקש לפרסם את הדברים על ידי אחד המחנכים שכתב אותם בשמו.
בדבריו אמר ראש הישיבה "איתא בגמ' אמר דוד לפני הקב"ה וכו', אמרתי להם: "הבא וכו' מיתתו בחנק, ויש לו חלק לעולם הבא. אבל המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא", וכאשר באים לדון בכגון דא, חובה על כל אחד שישים מול עיניו כי חיי עוה"ב שלו תלויים בזה".
ועל כן צריך לדעת כי:
א. אנשים שחטאו נגדם או נגד הקרובים להם, צריכים לפנות לגורמים האמונים על כך, הן כאשר הדבר יועיל רק למקרה שלהם, וק"ו כשלדעתם זה ימנע מלהזיק לאחרים, וכן צריך לנהוג כל היודע עדויות בדבר, וכמובן שאין בזה משום לה"ר. אך הדברים חייבים להיות מטופלים בצנעה, וכמ"ש ואת צנועים חכמה' ורק ע"י אלו הממונים לכך ומומחים בעניין, ולאחר שאילת רב המומחה בדבר.
ב. כלי תקשורת אינם המקום לכך, ועיתונים ועיתונאים, שכל מציאותם לפרסם בחוצות, עוברים באיסור חמור של הלבנת פנים ועליהם לחוש לחורבן החיים, שפיכות דמים ורציחה של האנשים שמפרסמים עליהם, שגם זה אסור בתכלית. ומאחר ובכל מקרה הדבר גורם גם לחורבן החיים של אנשים נוספים, הדברים צריכים להיות מטופלים על פי דין, בצורה מקצועית ונקיה ובצנעה ככל האפשר, ועל הכל צריך ליתן את הדעת ולנהוג על פי דין תורה.
ג. וכל מי שעוסקים בדבר ואינם מן הניזוקים או קרוביהם או הממונים לכך, אינם מועילים לניזוקים כלל. וכל האנשים מבחוץ, שעסוקים רק בהפצות בתקשורת ומרבים להרחיב בכיעור ובדומה לו הם אינם באים לתקן, אלא לקלקל. וחלילה לבני אברהם יצחק ויעקב, ללכת בדרכי הרשעים בצורת "נקמה" ולשה"ר בראש כל חוצות, וח"ו דלא ליעביד איניש דינא לנפשיה, וזהו היפך התוה"ק ובכלל שופכי דמים.
ד. דברים אלו נכונים לכל צורה ואופן של עיסוק ופרסום באמצעי תקשורת לרבים, ובמיוחד בדור התקשורת המהירה של ימינו וה'אתרים' וחדשות האינטרנט על מגרעותיהם האיומות. ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, בוודאי ב'עיתון חרדי', שמאז ומתמיד אחריותו היא גם בדברים שאינו מסקר ומדווח, פעמים שאתה מתעלם', והדבר מסור לגדולי התורה.
ה. כל ירא יעשה בדעת ויחנך בביתו וישריש את עניין שכר ועונש, ואת מאמרם ז"ל "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך, שבעל כרחך אתה חי ובעל כרחך אתה מת, ובעל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון", ובכלל דבריהם ז"ל, שיחנך ויבאר כי ח"ו שיעלה על דעת אדם שיש מקום והצדקה למעשה של מאבד עצמו לדעת רח"ל, שעניינו חמור מאד כמבואר בדברי חז"ל ובפוסקים.

 

 

 

תמונה

.

המחנך הרב יחיאל פליסקין עם שני מכתבים המחדדים את הגישה לענין

מתפרסמים בזה שני מכתבים חדשים שנכתבו היום בפרשייה המטלטלת את הציבור.

מכתב אחד – מהגאון רבי יהושע אייכנשטיין שליט"א, ובו הוא מחדד שוב את היחס הנכון לפרשייה ולנושא. הוא מגנה באופן ברור את פעולת ההתאבדות רח"ל שאירעה, וכן מעלה לראשונה בשיח הרבני את הטיעון (שהיה ידוע עד היום בעיקר אצל אנשי מקצוע) שחשוב להביע ברבים אפס סלחנות כלפי הפוגעים, משום שאם מביעים יחס סלחני לפוגעים – הדבר מהווה פגיעה חוזרת בנפגעים, שגם כך מתמודדים עם פגיעה נפשית אנושה (המכתב מצורף בזאת).

המכתב השני – נכתב על ידי הגאון רבי שמואל אליהו צייטלין שליט"א, ראש כולל חפץ חיים ואב"ד הליכות חיים בני ברק. והוא כולל הדרכה מפורטת ותקדימית בנושאי מוגנות כולל דרך התיקון והתשובה לאלו שפגעו (נכתב בשיתוף רבנים נוספים ואנשי מקצוע), באופן שיוכל בס"ד למנוע אסונות רבים (המכתב מצורף בזאת).

לשאלת רבים

רבים שואלים, מדוע ישנם רבנים ומחנכים אשר יותר פעילים ומודעים לנושא המוגנות מאשר אחרים.

והתשובה פשוטה: בגלל העובדה החיובית שאנחנו ב"ה לא צורכים תקשורת חילונית מטונפת, ממילא נוצר מצב שבו חסר אצלנו ידע על מוגנות. מה שאנו יודעים בצורה טכנית שיש 'פוגע' ויש 'נפגע', זה רק ידע התחלתי, ולא מספיק. עד היום, רק חלק קטן מהרבנים ומהמחנכים, הכירו את הנושא מקרוב.

באופן אישי אני יכול להגיד, שלאחר שהסתכלתי בשנים האחרונות בעיניהם של עשרות נפגעים, ראיתי את היאוש, את החרדות, השאלות באמונה, הדכאונות, מחשבות אובדניות, ובתי חולים פסיכיאטריים – נחרצו לי כמה חריצים מדממים בנפש. כל המבט שלי השתנה, עד שאני רואה היום את הנפגעים – כמעט כנרצחים, אשר גם אם מתהלכים הם על שני רגליים, אך עולמם הפנימי חרב והתנפץ, והרי הם בבחינת "מת חי בקבר חי", עד שישתקמו.

כששלחנו את כתב היד של אחד הנפגעים לגרפולוגית, היא הגדירה שהוא "מתאבל על עצמו".

ישנם ילדים שנפגעו בגיל מסוים, ולא טופלו כראוי, וכיום אף שחלפו השנים, הרמה שלהם נשארה כמו בשעת הפגיעה. מאז הפגיעה הם "נתקעו" באותו גיל, ולא התפתחו כמעט. כאשר שמע (לפני שנים) הגאון רבי מאיר קסלר שליט"א רב קרית ספר על תופעה זו, אמר שעכשיו הוא מבין את הפסוק "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (דברים כב, כו, עי"ש), כי כשפוגעים באדם בנושאי קדושה כאילו רצחו אותו ולכן הוא עלול להפסיק להתפתח.

כאמור, אלו שיודעים יותר, ממילא פעילים יותר. ואלו שלא ידעו עד היום, מתוודעים כעת למושגים אלו, ואז גם המבט שלהם משתנה.

ואיפה החלק האופטימי?

הרב אייכנשטיין כותב במכתבו הנוכחי: "ואני תפילה שהמקרה יזרז שורה של תיקונים נצרכים בקרב שלומי אמוני ישראל עפ"י גדולי התורה שליט"א".

בס"ד נעשות פעולות כדי להסדיר את הנושאים הכאובים הללו עפ"י גדולי ישראל ובעיקר – שתהיה כתובת ברורה לתלונות.

נקווה להתבשר בקרוב בשורות טובות בענין.

.

דברי הדיין הרב שמואל צייטלין שליט"א

.

 

 

.

מכתב מהרב אייכנשטיין ראש ישיבת יד אהרון

.

מכתב מהבי"ד של הרב סילמן בנוגע לספריו של חיים ולדר

[עוד לפני חשיפת העובדות וההתאבדות]

.

דברי הרב בן ציון וואזנר בנוגע לשאלה העקרונית – כיצד יש לנהוג ברב שסרח?

[לא נכתב ביחס לולדר, אלא דיון עקרוני, טובת הנפגעים לעומת טובת הפוגע, ומה גם שולדר אינו רב]

 

.

.

שיחת המשגיח דישיבת חברון הגרח"י קפלן בחומרת המאבד עצמו לדעת

.

.

תשובת הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א לשאלה בנוגע לקריאה בספריו של ולדר

.

מכתב הגר''מ שטרנבוך בעניינו של ספרי ולדר

.

לטענת רבים – איך אדם שעד היום היה מקובל על הכל – פתאום עושה דברים כאלה?

אספתי כאן ציטוטים מכמה גדולים ות"ח שהתריעו כבר בעבר נגד האיש ומגמותיו

[חשוב להדגיש – אין בציטוטים אלה כדי להוכיח שכך הייתה דעת כל גדולי ישראל, אבל לאחר שסופו הוכיח על תחילתו, חשוב לזכור שהיו מעיני העדה שעוררו כבר מקדם על הבעיתיות שיש באיש ופעלו]

.

מכתב הבד"ץ עדה חרדית נגד ספריו של ולדר

[יותר מחצי שנה לפני שהחלו הפרסומים עליו]

.

.

דברי הרב מאיר קסלר – רבה של מודיעין עלית חבר ופעיל בוועדת הרבנים לענייני חינוך שעל ידי מועצת גדולי התורה

.

.

דברי הגרמ"מ שלוזינגר מלפני 18 שנה

[הביטויים הקשים כמו "רשע החשוד על ג' עבירות וכו'" צונזרו, וניתן לשומעם בהקלטות]

.

Print Friendly, PDF & Email
השאלה שלך

12 + 14 =

. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!

נגן דוקו ביט הנפשהסנדיסק 128כרטיס זכרון 128