שלום
שאלת על שני עניינים – דין האיש האלמן להינשא, ודין האשה האלמנה, והלכותיהם שונות. ואנו נפתח באלמן.
מקור הדין של ההמתנה הנדרשת מן האיש נמצא בשולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות [סימן שצג סעיף ב] וז"ל:
"מתה אשתו, אסור לישא אחרת עד שיעברו עליה שלש רגלים, (אבל ליכנס לבית המשתה, דינו כמו בשאר קרובים), (טור) וראש השנה ויום כפורים אינם חשובים כרגלים לענין זה. ואם לא קיים מצות פריה ורביה, או שיש לו בנים קטנים, או שאין לו מי שישמשנו, מותר לקדש מיד ולכנוס אחר שבעה; ולא יבא עליה עד לאחר שלשים יום, אלא אם כן לא קיים מצות פריה ורביה, שאז מותר לבא עליה אחר שבעה. הגה: …י"א דאף מי שהוא עשיר ויכולת בידו לשכור לו משרתים ומשרתות, מכל מקום אם אין בתו או כלתו אצלו בביתו שתוכל לשמשו בחפיפת הראש או שאר דברים שמתבייש מאחרים, מקרי אין לו מי שישמשנו, וכל כיוצא בזה (פסקי מהרא"י סימן ג'); ולכן נשתרבב המנהג שרבים מקילין בענין ונושאין נשים תוך שלש רגלים, ובעל נפש יחוש לעצמו. עכ"ל.
נסכם אם כן את ההלכה:
מעיקר הדין – אסור לאלמן לשאת אשה עד שיעברו ג' רגלים מפטירת אשתו. [הטעם הוא שלא יהרהר בה בהיותו עם אחרת].
עם כל זה ישנן 'נסיבות מקילות' שבהן הפוסקים מתירין:
א. עדיין לא קיים פריה ורביה [אין לו בן ובת].
ב. יש לו ילדים קטנים הזקוקים לאמא, והוא זקוק לאשה שתטפל בהן.
ג. אין לו מי שישמש אותו בצרכיו היומיומיים, אף אם יש לו, אך מתבייש לקבל מהם שימוש.
עד כאן על פי השו"ע.

בפוסקים נאמרה עוד סברה להקל בדורנו – שהיא חזקה יותר מכל מה שנאמר עד כאן: 
ד. כתב בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סימן ק) מ"ש מהרא"י שהעולם נוהגים להקל לשאת אשה גם אם לא עברו ג' רגלים, הטעם הוא שבכל יום פרוץ מרובה ורבו בעלי עבירות, ולכן טוב שלא לאחר להם הנישואין להצילם מן החטא. ומ"ש הרמ"א ביו"ד (סי' שצב) שבעל נפש יחמיר, זהו דוקא כשיכול להעמיד עצמו מן העבירה ולא ייכשל בהרהורי עבירה הלא"ה אין למורה לעכב סידור הקידושין וכו'. ע"ש. כך גם הובא להלכה בשו"ת חיים ביד (סי' קיב). ובשו"ת יד יצחק ח"א (סי' רסא). ובשו"ת שואל ונשאל (סי' קפב). ובפתחי תשובה (סי' שצב סק"ג).
ומעתה הגע עצמך, דברים אלה נכתבו לפני כ-300 שנה! כשאנשים עוד היו הולכים לבושים ברחוב…והרבה לפני עידן הטכנולוגיה ההרסנית וכו'
מה נאמר בדורנו? האם יש מי שחושב שיש "להחמיר" ולהתעכב?? הרי אינו מחמיר אלא בבחינת "רשע" שהרי איכא דרכא אחרינא להנצל מעבירה על ידי שישא אשה שתצילנו מן החטא.

עד כאן בנוגע לנישואי אלמן, שלסיכום – יש לו למהר להתחתן, ויפה שעה אחת קודם [גם מבלי להזדקק להיתרים האחרים – שלא קיים פו"ר, או שיש לו ילדים קטנים או שנצרך שישמשוהו]. ומותר מייד לאחר שלושים לפטירת אשתו.

כעת נראה מה הדין באלמנה.
כתב השולחן ערוך [אבן העזר הלכות אישות סימן יג סעיף א]:
כל אשה שנתגרשה או שנתאלמנה, הרי זו לא תנשא ולא תתארס לאחר עד שתמתין תשעים יום, …כדי שיודע אם היא מעוברת או אינה מעוברת, להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון… הגה: וגזירת חכמים שאפילו אשה שאינה ראויה לילד, ואפילו נתגרשה או נתאלמנה מן האירוסין, צריכה להמתין צ' יום. אפילו קטנה או זקנה או עקרה או אילונית, ואפילו בעלה במדינת הים או סריס אדם או חולה או חבוש בבית האסורים, עכ"ל.
הרי לנו שהדין באלמנה הדין הוא שחייבת להמתין שלשה חודשי הבחנה בטרם תינשא. מטרת ההמתנה היא לוודא שאינה הרה מבעלה הקודם, שלא ייווצר מצב בו היא תהרה מיד אחרי החתונה, ואז לא נדע האם הוולד שייך לבעל הראשון או השני. [ולא חילקו חכמים בין צעירה לזקנה, או אם ניתן לוודא בדרכים אחרות שאינה הרה וכו' בכל מקרה זקוקה להמתין ג' חודשי הבחנה].
עם כל זה כאן לא הצריכוה מעיקר הדין להמתין ג' רגלים כמו לגבי האיש, מפני שהאשה די לה בבעל כל דהו, ולאחר ל' יום שוכחת אהבת הראשון.
עם כל זה ישנן אלמנות המחמירות ולא נישאות עד לאחר שנה ממות בעליהן, וזו חומרה יתירה [חיים וחסד פנחסי עמ' רסט].

שלום לרב!

כיצד הדין הנ"ל מתיישב עם המשך השו"ע באותו סימן סעיף יג:

גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו ולא מניקת חבירו עד שיהיה לולד כ"ד חדשים?

ליעקב שלום
לא ברורה לי השאלה 'כיצד הדין מתיישב עם המשך השו"ע כו" – מה צריך להתיישב? הרי אלה שתי הלכות שונות, והעלית הלכה שבה לא נגעתי, ועניינה וטעמה אחר, וכתבתי עליה כאן