שלום רב כבוד הרב! קראתי בשבת האחרונה בעלון הנפלא "באר הפרשה":
"כבר מילתנו אמורה רבות, שפעמים שמפסיד האדם לעצמו על ידי שממלא את קצבת הנאותיו בדברי הבל וריק ואצ"ל אם ממלא מידת הנאותיו בדברי איסור רח"ל וכך כתב הגה"ק ה'בן איש חי' זי"ע ('עוד יוסף חי' ד"ה שלח תשלח), יש ענין שרובא דעלמא סובלים ממנו, הן בעלי תורה והן בעלי משא ומתן ואני העבד בתוכם, דהנה איתא בספר 'כתר מלכות' (סי' צ ע"ד) הגמרא בסנהדרין (כו:) 'מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה', וברש"י:
'מחשבה שאדם מחשב, כך וכך אעשה, כך וכך תעלה בידי, מועלת להשבית הדבר, שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדברי תורה, כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא'.

פעמים רבות נכונים לו לאדם הון ועושר לביתו, והצלחה בעסקיו להיות מנת חלקו, אך בזאת שהוא משוטט בדמיונו ורואה את עצמו כאילו הוא כבר שרוי בתוך הטובה והשפע, ונהנה מדמיון זה, בכך משבית הוא מעצמו את כל אותה טובה וההנאה.
ואם ישאלך לבך הרי אם נכתב לזה האיש בראש השנה כך וכך שפע וברכה והרווחה היאך יפסיד זאת על ידי מחשבותיו ודמיונותיו? תשובתו, שאכן כבר קיבלה, מחמת שבדמיונו כבר 'חי' את ההנאה, וכבר נתמלא שמחה כשמחת המקבל שפע זה בפועל (כמו"ש ברכות נה. על החולם חלום טוב, שפעמים ע"י דמיונו ושמחתו בדבר יאבד ממנו הדבר בפועל), ורוב העולם יזוק מזה.

וזהו 'עיון תפילה' שמנעו רבותינו ז"ל – שלא יצייר בדמיונו אחר התפילה את השגת הטובה אשר התפלל עליה כאילו כבר באה לידו".

רציתי לשאול, האם זה אומר שבאמת אסור לדמיין דברים טובים כפשוטו?

(כגון תלמיד שמדמיין את הסיום מסכת העתידי שהוא יעשה בגמר הלימוד ומקבל כוחות ומוטיבציה מהדמיון הזה, או רווק שמדמיין בתפילה איך ה' עונה לו ושולח לו את הזיווג שלו ומתמלא אמונה ושמחה)
השאלה מתחדדת לי יותר ככל שאני נזכר שלפי החסידות "תחשוב טוב – יהיה טוב"! (בעל התניא) וכן "במקום שאדם חושב שם הוא מונח" (בעל שם טוב)
וכן לענ"ד אדם שלא יכול לדמיין הצלחה וטוב בעתיד זה יכול להוביל לדכדוך ועצבות כי אותי אישית התקווה המון פעמים ממלאת במוטיבציה.

כיצד הדברים מסתדרים?