שלום
אכן מצינו כמה טעמים שנכתבו בענין, ולפני שנפרוט אותם נמנה תחילה את המקומות שבהם מוסיפים חומש:

המקרים שהבעלים מוסיפים חומש:
ויקרא כז יג: ואם גאל יגאלנה ויסף חמישתו. כתב רש׳׳י; "בבעלים החמיר הכתוב להוסיף חומש, וכן במקדיש בית, וכן במקדיש את השדה, וכן בפדיון מעשר שני הבעלים מוסיפין חומש ולא שאר כל אדם" מנה כאן ארבעה מקרים בהם הבעלים מוסיפים חומש. ויש עוד מקרים כאלה:
האחד, במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית (להלן בפס׳ כ״ז), דכתיב: ״ואם בבהמה טמאה ופדה בערכך ויסף חמישתו עליו"
והשני במתפיס דמים מקודשין לקרבן, דכשפודה המעות מוסיף חומש, כמבואר במנחות פ״ב ע״א: ״המתפיס מעות מעשר שני לשלמים, כשהוא פודן מוסיף עליהם שני חומשין אחד לקדש ואחד למעשר".

הטעם שהבעלים מוסיפים חומש [טעמים לפדיון נחלה מן ההקדש בלבד, ולא לשאר המקרים!] כתב הרמב"ם (סוף הל' תמורה פ"ד הלכה י"ג) וז"ל הזהב: אעפ"י שכל חוקי התורה – גזירות הם, ראוי להתבונן בהם, וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם – תן לו טעם כו', שאמר ואם המקדיש יגאל את ביתו, ויסף חמשית כסף בערכך עליו. ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קנינו ולחוס על ממונו, ואף על פי שנדר להקדיש – אפשר שיחזור בו וניחם, ויפדה בפחות משוויו, אמרה תורה: אם פדה לעצמו יוסיף חומש עכ"ל.
החזקוני [ויקרא כז-יג] מבאר הבעלים מוסיפים חומש כדי שלא יראה היתר לעצמו ויאמר הרי הכל משלי, די אם אתן כך. ומעי"ז בדברי ישראל [טויב] מבאר שהיות והוא היה הבעלים של השדה הוא מרגיש שיש לו דין קדימה בגאולת השדה לכל אדם, וחש שעדיין היא שלו, לכן מרחיקים אותו ואומרים לו אתה גרוע מכל אדם, שכדי שתחזור אליך עליך להוסיף חומש…
האברבנאל נותן טעם על זה ואומר כי הבעלים אוהבים נחלותיהם ואולי שיילכו לכהן שהוא ידידו ויחלו פני הכהן שלא יעריך בערך גדול כדי שהם יגאלום בערך לא גדול. לכן ציווה יתברך שהבעל יוסף חמשיתו עליו.
והמהר"ל בגור אריה (ויקרא כ"ז י"ג) כתב טעם אחר לזה, לפי שלהבעלים, כיון שהי' דבר זה אצלו מקודם, ממילא חביב הוא מאד בעיניו, ובאמת שוה הוא אצלו חמשית יותר. וכן כתב בתורה תמימה [וכן במשנת אריה יוכט ובחרש וחושב קרופמאן בית אברהם גפנר] אם השדה שווה לכל אדם במחיר מסוים, לבעלים בודאי שווה יותר  כדרך שאמרו רוצה אדם בקב שלו כו' ולכן צריך לתת עכשיו כפי מה ששוה אצלו – חומש יותר מכל אדם.
רבינו ירוחם הלוי ליבוביץ בדע"ת כתב: היות ומקדיש בעין יפה הוא מקדיש, וע״כ זה המקדיש, אחרי שכבר התנשא פעם לדרגת 'מקדיש', כשהוא פודה את הקדשו, תובעים ממנו כי צריך להמשיך דרגתו וגם להוסיף עליה, להיות תמיד 'מעלה בקודש', מקדיש והולך ומקדיש.
ומעי"ז כתב הגר"ח זייצ'יק [המדע והחיים] שזהו קנס, היות והיה לו להתעלות ברגשותיו, וכן ירד ממדרגתו והתחרט וביקש לפדות את השדה שהקדיש…
הרב גרוזמן [אשר על הפרשה] כותב משום שהיה לו להקדיש כסף, ומדוע יטריח על ההקדש בשמאות ופדיה וכו'? אלא שרצה פרסומת שכולם יצביעו על השדה ויגידו "פלוני הקדישה" ורצה פרסומת – על פרסומת צריך לשלם…