לאשר שלום
נצטט את לשוונו של המלבי"ם:
מלבי"ם ישעיהו פרק א פסוק ו
פצע. הוא מכת חרב שנפתח הבשר: וחבורה. היא מכה שהדם נצרר בתוך הבשר.
ורפואת הפצע הוא להניח תחבושת שיסגר המקום הנפתח וירפא,
ורפואת החבורה היא להניח סמים מרככים שיפתח מקום שנצרר הדם והמוגלא שיצא המותרות לחוץ,
וכשיש פצע וחבורה במק"א אין לו רפואה, כי רפואת הפצע מזיק אל החבורה וכן להפך, ור"ל פצע וגם חבורה במקום הפצע: עכ"ל.
אתה הבנת שיש בדיוק באותה נקודה – באותו סנטימטר – גם פצע וגם חבורה, ולכן הוקשה לך.
אך הפשט הוא שבאותו האזור יש גם פצע וגם חבורה, ונתנינת הסמים והתחבושות הינה באופן כללי על האזור שבו הפצע וחבורה, והמזיק לזה מועיל לזה, ולהיפך.
[מעין מה שאחז"ל במסכת חגיגה דף ה. רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי (דברים לא, כא) והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו מאי רעות וצרות אמר רב רעות שנעשות צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא ופרש"י זיבורא ועקרבא – נקיט הכי משום דאמרינן במסכת ע"ז בפרק אין מעמידין (דף כח:) חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא, הלכך היכא דנכתיה זיבורא ועקרבא נעשות צרות זו לזו, דלית ליה תקנתא לא בקרירי – דקשה לעקרב, ולא בחמימי – דקשה לזיבורא]:

יישר כוח גדול.
הנחתם את דעתי !!!
וכן תודה על התוספת של הגמ' בחגיגה.