שלום
בביאור המילה תפילין נאמרו דעות רבות.
א. יש מסבירים שהמקור הוא מהשורש פל"ל, לשון הוכחה וויכוח, כמו 'ויעמוד פנחס ויפלל' – עשה פלילות – ויכוח – עם קונו. שהתפילין מהוות הוכחה ששם ה' נקרא עלינו. [תוס' מנחות לד:].
ב. יש מסבירים מלשון פלילה ועדות כמו 'ואויבינו פלילים', שהם אות ועדות שהשכינה שורה עלינו. [טור סי' כ"ה].
ג. יש מבארים שהוא מלשון תפילה. [הערוך השלם].
ד. יש אומרים שהוא משורש 'תפ"ל'. כמו טפל, כדבר הנטפל ונדבק לגוף האדם [שם].
ה. יש המחברים זאת למילה 'טבול' – מצנפת, כמו "וסרוחי טבולים בראשיהם" [יחזקאל כג-טו].
ו. יש מחברים את המילה תפילין עם השרש 'פלה' – לשון הפלאה והפרשה כמו 'ונפלינו אני ועמך', שהתפילין מעידות על הפרשתנו והבדלתנו מן האומות. [אשל אברהם על השו"ע בשם תשובת בית דוד סי' כ].
כך גם מבאר גם 'הכתב והקבלה' כשהוא מבאר שהדבר מרמז שתכלית התפילין שנקבל עלינו להיות פרושים ומובדלים ממחשבות רעות ומעשים שליליים.
ז. בערוך השלם ערך 'טטפת' מוצא קשר לועזי למילה תפילין – מהמילה היוונית 'דיאפילאטו' שפירושו נצר ושמר, שממנו נבנה השם 'פילאקטריה' – להוראת תפילין, כלומר שמירה. שמירה מן הנזקים. כמובא בתרגום שה"ש ה-ג: 'אנא קטרא דתפילין כו' דלית רשו למזיקא לחבלא בי'. וכן מצאנו את התואר קמיע אצל תפילין "הייתה קומעת לו תפילין" (בכורות ל:).