להודיה שלום
בענין קריאת ספרי חול בשבת רבו הדעות.
נצטט תחילה את השו"ע
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שז
סעיף טז
מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א), ועובר משום אל תפנו אל האלילים (ויקרא יט, ד) לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים. הגה: ונראה לדקדק הא דאסור לקרות בשיחת חולין וספורי מלחמות, היינו דוקא אם כתובים בלשון לע"ז, אבל בלשון הקודש, שרי. (וכנ"ל מלשון שכתבו התוספות פרק כל כתבי, וכן נהגו להקל בזה).
האור לציון אוסר, אא"כ מדובר בסיפורים על גדולי ישראל.
הרב עובדיה ב'מעין אומר' השיב שאין לקרוא גם אם לא מוציא המילים בפיו, ואמר 'תקרא דברי תורה'. [וע"ש בהערות].
הגר"ח קנייבסקי השיב בזה שאם הספר מביא לידי תורה ויר"ש מותר.
הגר"נ קרליץ כתב לאסור, אך מאידך אין למחות בקורא, אא"כ מדובר בבן תורה שאז ודאי יש למחות בו.
השבט הלוי כתב להתיר רק אם יוכל לבוא לידי מוסר ולהלהיב הלבבות לעבודתו וילמד מזה איזה מוסר השכל ויראת שמים.
הצדדים להקל – בעיקר לנוהגים כרמ"א – הם א. מצד שאינו מוציא בפיו, ב. שכתובים בלשה"ק, ג. מפני שמתענג בזה.
ואעפ"כ כפי שהבאנו את גדולי פוסקי דורנו שנוקטים לאסור.
בשולי הדברים – 
כשמדובר בספר חילוני / גויי, יש בעיה לקרוא גם בחול, מפני שאין ספר חילוני 'נקי'. גם אם אין בו דברים המנוגדים להלכה באופן ישיר, האדם הכותב ספר, מכניס את 'רוחו' בספר, והחילוני או הגוי – מכניס רוח עיוועים של קרירות בכל ענייני אמונה, גישה חילונית למציאות, סלנג דיבור, מידות רעות [אנוכיות, נקמנות, גאוה וכו'] וכל זה נמצא ב'סבטקסט', כך שזה יותר גרוע, מפני שאנו נוטים להתגונן כש'תוקפים אותנו' או את אמונתינו חזיתית, אבל אם הדברים שזורים ומושחלים בעדינות בתוך הסיפור – אנו 'רדומים' כלפיהם, וקולטים אותם יותר!