מאור נשאל לפני 9 חודשים
שלום לכבוד הרב,
1. הרב אמר באחד השיעורים שתורמים ספרים לבית הכנסת יש עדיפות לרשום שזה בהשאלה כדי שאחרים שיעשו בהם שימוש זכות הרבים תהיה לתורם המקורי, אחרת (לפי מיטב הבנתי) לא. למשל אם מחלק דיסק לזיכוי הרבים לאחר ובסוף העביר לאחר ששמע, לאדם המקורי יש חלק בזיכוי הרבים, או שיש צורך להוסיף שזה מושאל (זה נכון גם כל תרומה אחרת של תשמישי קדושה וכו\')?
2. הילכתית מותר לשלוח דיסק או כלל דבר אחר לזיכוי הרבים ישירות לכתובת של אדם אחר ישירות מהמפיץ (בלי פרטי המזמין)?
3. תלמיד יכול לשאול את הרב שלו עד 3 שאלות ביום לפי הרמב"ם, האם זו הלכה למעשה?
תודה
הרב בועז שלום צוות נענה לפני 9 חודשים
למאור שלום
1. בנוגע להשאלת ספרים לזיכוי הרבים – כתב בזה בשו"ת משנה הלכות [חלק ו סימן קפב]:
ובר מן דין מצאתי לרבינו הש"ך יו"ד סי' רנ"ט סק"ו בשם מהר"י הכהן מקראקא שכתב ג"כ דשאני ס"ת שמניח בביהכ"נ וידוע דשם האב נקרא על הס"ת כי מה שהניח הס"ת בביה"כ אינו ראיה שהקדישו לביהכ"נ כי בזמנים הללו עיקר כתיבת ס"ת להניח לקרות בו ברבים אבל מ"מ אין זה מכריח שמסרו להק"ק ע"ש דנראה מדבריו דס"ל כסברת הת"ח הנ"ל דס"ת אין למסרו לציבור דאז כבר אינו שלו וכסברת הת"ח והכ"נ לענין ספרים דבגמ' כהדדי חשבינהו ע"ש ואף שיש לחלק בין ס"ת לספרים דבס"ת אין דרך לנתנו במתנה גמורה אבל בספרים דרך העולם לנודרם לביהכ"נ מ"מ הרוצה לצאת ידי צדקה בכל עת ישאילם וכנ"ל. ומיהו לעיקר דין אם יוצא בס"ת של שותפין כתבתי בספרי סמ"ה סי' תרי"ג דנראין דעת הפוסקים דלא יצא.
ונראה לדידן דהנותן ספרים במתנה לבית המדרש לחלוטין אין לו אלא המצוה בשעת נתינה ואין זה בכלל העושה צדקה בכל עת אף דודאי מצוה גדולה הוא ויש לו שכר גדול במה שגורם לאחרים שיכולים ללמוד. ובאמת כי כן מבואר בלשון הגמ' כתובות דף נ' ע"א הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד רב הונא ורב חסדא וכו' ח"א זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים הרי שכתבו ז"ל מפורש ומשאילן לאחרים וברש"י שם זה הכותב הספרים קיימים לו שאינם כלים וצדקתו עומדת לעד וכ"כ הר"ן ע"ש ומבואר דכיון שהספרים קיימין לו לכן צדקתו עומדת לעד אלא דיש לדחוק קצת במה שכתב רש"י שאינם כלים מ"מ העיקר כמו שכתבנו כן נלפענ"ד. ועיין שו"ת ח"ס א"ח סי' נ"ג שכתב ג"כ דאין לתת במתנה ס"ת אלא בשאילה עי"ש. בברכה בלב ונפש. מנשה הקטן. עכ"ל.
2. אין מניעה לשלוח חומר לזיכוי הרבים אף בעילום שם. אלא אם כן יכול המקבל להחשיב זאת כהטרדה וכד' ואז יבוא בטרוניה למפיץ, ויתכן שבזה אנו מזיקים לו.
3. אכן מקור הדברים בתוספתא, כך פסק הרמב"ם וכן השולחן ערוך [יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו סעיף יג]:
"אין שואלים מעומד ואין משיבים מעומד. (וי"א כששואלים דבר הלכה צריך לעמוד). (תוספת פרק פסולי המוקדשין בשם הירושלמי). ולא מגבוה ולא מרחוק, ולא מאחורי הזקנים. ואין שואלים אלא כענין. ואין שואלים אלא מיראה. ולא ישאל בענין יותר מג' הלכות".
בפוסקים נאמרו בזה כמה סייגים.
א. כתב הספר חסידים [סי' תתקצט] שזה מדובר בביהמ"ד בפני רבים [ומקור הדברים ממה שאמר הקב"ה לשלמה ששאל שלשה דברים כו' ע"ש].
ב. כתב הערוך השולחן [רמ"ו סע' לא] שאחר שישיבו לו על הג' – יוכל לשאול עוד ג'. שכל הענין שלא ירבה בשאלות בבת אחת שלא יתבלבל הרב בריבוי השאלות, ושלא יערבב עניינים הרבה עניינים יחד.
ג. בספר דרך המלך כתב שזה דוקא בהלכות, אבל לא שאלות בעצם הבנת הענין, שהרי הגמ' בב"מ [פז.] מביאה שריש לקיש היה מקשה לר' יוחנן כ"ד קושיות והיה מתרץ לו כ"ד תירוצים ע"ש.
ד. במכתב אפשר להרבות בשאלות [ר"י רוזין – צפנת פענח בשו"ת שלמת יוסף סי' ב], וכן כתב הרב גרינבלט [הנאמן שנה כ' גליון לח עמ' 52] שבשאלות בכתב לא מתבלבל השומע ויכול לענות בנחת ולעיין היטב.
. כל שיעורי הרב במדיה דיגיטאלית!!
