מקור הדברים שאמרנו בשיעור הוא מהגראי"ל שטיינמן מהספר אעלה בתמר – מתורת בית בריסק [עמ' קעה] ואצטט את הדברים:
היה עובדא אצל הבית הלוי שבא קצב אחד לשאול שאלה על כשרות של שור ששחט, והבית הלוי פסק לו לאיסור ואמר לו שהשור טרף, והקצב רגז נורא והתחיל לדבר נגדו בחוצפה גדולה, והבית הלוי היה כמחריש שותק ולא עונה לו מאומה.
למחרת אותו קצב הוליך שור ופתאום התחיל השור להשתולל בחוזק גדול והרג את הקצב, וכששמע הבית הלוי מזה נגרם לו צער רב שמא הוא גרם לעונשו ועל ידו נסתובבה מיתת הקצב, עד שאמר לו בנו הגר״ח [על מנת להרגיעו] שהוא שמע מפורש איך שהבית הלוי אמר בשעת מעשה לאותו קצב ״אני מוחל״ ״אני מוחל״ כמה פעמים, בזה נחה דעתו של הבית הלוי.
והוסיף רבינו דברים נוראים ואמר:
הנה יש להתבונן מדוע נענש הקצב לאחר שהבית הלוי אמר בפיו במפורש שהוא מוחל לו, ונראה ע״פ דברי הגמ׳ (ברכות י״ט א׳) אמר רבי יצחק כל המספר אחר המת כאילו מספר אחרי האבן, ומקשה הגמ׳ איני והא אמר רב פפא חד אישתעי מילתא בתריה דמר שמואל ונפל קניא מטללא ובזעא לארנקא דמוחיה? ומשני שאני צורבא מרבנן דקודשא בריך הוא תבע ביקריה.
ומבואר דעל ביזוי צורבא מרבנן דהיינו תלמיד חכם לא מהני מה שמוחל לו כיון דקודשא בריך הוא הוא תבע ביקריה!
ולכן אף על פי שהבית הלוי נענה ומחל לקצב לא הועיל לו.
אלא דמ״מ נראה שאם הקצב עצמו היה בא לבקש מחילה יתכן דמהני, כיון שבא ונכנע לפני התלמיד חכם ומבקש מחילתו מתכפר לו. [ועיין עוד אילת השחר על התורה במדבר י״ב ג׳].
שוב אמר רבינו הגראי"ל שטיינמן דתמיד היה סבור דאם מבקש מחילה מהת״ח ומוחל לו מהני, אך שו״ר בטורי אבן מגילה דף כ״ח א׳ בשם הריב״ש דאפילו מחילה לא מהני על בזיון ת״ח, ואמר רבנו דנראה שזה הביאור בגמ׳ [שבת קי״ט ב׳] כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו, ו״אין לו רפואה למכתו״ היינו דשום דבר לא יעזור אפי׳ יבקש ממנו מחילה אין לו רפואה ועדיין יענש.
ומ״מ נראה שזה רק בעוה״ז אבל עצם החטא בעולם הבא יתכפר לו ע״י שיבקש מחילה אבל בעולם הזה אין לו רפואה, ועיין תוס׳ ב״ב י׳ א׳ דלהנצל מעונשי עוה״ז קשה יותר מלהנצל בעונשי העוה״ב.
ורגיל רבינו הגראי"ל שטיינמן לדבר באופן קבוע על ענין זה של חומר ביזוי כבוד תלמידי חכמים ועד כמה הוא נורא שהקב״ה הוא שתבע ביקריהו וכמה יסורים וחלאים באים על האדם עבור זה וכדאיתא בגמ' בשבת קי״ט ב׳ כל המבזה ת״ח אין לו רפואה למכתו, ואנשים לא יודעים את זה ובאים בשאלות מה חרי האף הגדול הזה ומדוע סובלים כ״ב הרבה צרות, ואינם יודעים בנפשם שהכל הוא משום שדיברו או ח״ו ביזו תלמידי חכמים, ועל הכל יש דין וחשבון. וכמה צריך הדבר חיזוק במיוחד בזמנינו כיום. עכ"ל.
והגם שאחז"ל הרב שמחל על כבודו – כבודו מחול, כבר כתב הרשב"א שזה דוקא על כבודו, אבל לא על בזיונו, שבזה אין בזיונו מחול.