שלום לכבוד הרב
לפני מספר ימים עסקתי בכתיבת מאמרים תורניים בביתי.
במהלך הדברים, התקשר אליי מכר ואמר שיש איזה ארון שאפשר לתרום אותו למשפחה נזקקת
וצריך עזרה בהובלתו. לא הצעתי את עזרתי והמשכתי בכתיבה. והוא עשה זאת לבסוף בעצמו.
זמן קצר לאחר מכן תקפו אותי יסורי מצפון שלא הניחו לי במשך זמן רב, ותהיתי אולי הייתי צריך פשוט לקום ולעזור לו.
כי יכלתי להמשיך לכתוב אחר כך.
ברור לי שעסק התורה מעל הכל, וברור לי שאם יש מצווה שמישהו אחר יכול לעשותה אז שהוא יעשה אותה ואני אמשיך בעסק התורה,
אבל בכל זאת, האם היה מקום לעזור לו?
ועיקר שאלתי היא: איך אני יכול לזהות האם אלו ייסורי מצפון טובים ונכונים, או שזה פשוט יצר הרע בתחפושת כהרגלו "בקודש"?
תודה רבה לכבוד הרב
לטל שלום
אם מדובר במצב שבו אינך 'תורתך אומנותך' שהנך עוסק בתורה ללא הפוגה, וכעת יש מצוה עוברת של חסד עם הזולת, ראוי לסייע לו, ומיד אחר כך 'ויחזור לתלמודו' כלשון הרמב"ם. ועז"א הכתוב "ותורת חסד על לשונה" – כשהתורה משולבת עם חסד – זו שלימות התורה. ואף מצינו שגדו"י ביטלו מזמנם בשביל חסד עם הציבור הפרט והכלל. [ובודאי שצריך הדבר שיקול דעת שלא יבטל כל זמנו על 'חסדים' ותורה מה תהא עליה].
בוודאי שאיני מדבר על חשבון ה'כולל' או ה'ישיבה', אלא באדם שכעת בזמנו הפנוי לומד.
ובפרט שאף אצל החכמים מצינו שהיו "לווים ופורעים" – שאם היה להם איזה דבר חשוב לעשותו, היו מתעסקים בו, ופורעים בזמן מאוחר יותר את חיוביהם והספקיהם הלימודיים.