שלום לרב!
שאלתי בעבר למה בפרשת חוקת ה-פ' של פרה אדומה רפויה, והרב ענה כי המילה לפניה "אליך" הייתה אמורה להופיע עם "ה" על פי הנשמע [כמו 'אליכה'] ואז לפי הכלל של "אהו"י סמוך" – אותיות אהו"י לפני בג"ד כפ"ת מורידים את הדגש.
בפרשת השבוע בעז"ה שנקרא בשבת הקרובה (ראה) מופיעה המילה פסח פעמיים עם דגש, למרות שלפניה יש מילה עם קמץ (על משקל דומה כמו בפרשת חוקת) המילים מופיעות בפרק טז פסוק א "ועשית פסח" ובפסוק ב "וזבחת פסח".
לגדי שלום
אכן יש כלל דקדוקי ששולל את רפיון הפ' במילה ועשית פסח, והוא נקרא 'אתי מרחיק'.
כתב בהקדמה לסידור מהר"ר שבתי סופר:
אתי מרחיק, הוא כשתבוא בסוף התיבה ה״א נוספת אחר הקמ״ץ בין שהה״א כתובה בין שאינה כתובה רק שהקמ״ץ מורה עליה [כמו 'אליך' – 'אליכה'] ונגון הטעם הוא באות שלפני הקמ״ץ אז אות בג״ד כפ״ת שאחריה בדגש.
שהה״א כתובה כמו ואעידה בם (דברים ל״א) ושאינה כתובה כמו ועשית(ה) פסח (שם ט״ז).
וצריך שיהיה נגון הטעם או מתג בתיבה שראשה בג״ד כפ״ת דוקא על אות הראשונה [כאלה שהבאתי] באופן שלא יהיה בין נגוני הטעם של שתי התיבות רק נקודה אחת והוא הקמ״ץ שלפני ה״א הנוספת. אבל אם יהיה נגון הטעם מלרע בתיבה שראשה בג״ד כפ״ת אז היא רפה כמשפט.
צירפתי התייחסות נוספת לענין זה שמופיע ב'תהלים המפורש' לרב אלמליח בתוספת דוגמאות: