שלום לכבוד הרב
קשה לי להסביר כמה אני נהנה ומפיק תועלת מרובה משיעורי התורה שלכם. הכל מושקע, ערוך, ומועבר בצורה כ"כ נפלאה! תודה רבה לכם.
רציתי להציע תירוץ לקושיא שהרב העלה בשיעורי העין יעקב במסכת תענית כמדומני, בעניין המעשה בגמרא עם האישה שאפתה לחם עם דינר זהב בפנים ונתנה אותו לעני. ומובא שם שבאופן זה היא נהנתה מאותו מטבע בגלל שנחסר מעט ממקום הלחם.
הרב הקשה איך אפשר לומר שהיא נהנתה מאותו דינר זהב? וכי היא חייבת לתת לעני פת בכמות מסויימת? למה זה זה נחשב שנהנתה מאותו מטבע?
חשבתי להציע תירוץ שאולי כוונת הגמרא שהאישה נהנתה מהמטבע- לא באופן ממוני, אלא באופן שהעני החזיק לה טובה שאינה מגיעה לה. כלומר, המטבע גרם לכך שהלחם נראה קצת יותר מנופח וגדול וכך העני (באותו רגע) חשב שקיבל לחם גדול והחזיק לה טובה בעבור כך, ולמעשה כמות הלחם שקיבל הייתה מועטת יותר.
האם אפשר לומר כך?
תודה רבה לכבוד הרב
לטל שלום תשובתך מצוינת.
אבל רש"י כותב [גיטין דף לה עמוד א] "נשתכרה בו עיסה כעובי הדינר שאם לא היה הדינר היתה נותנת עוד עיסה בככר". משמע שהרווח שלה היה העיסה ולא החזקת טובה מצד העני.
ובאמת מעיון מחדש בדבריו של רש"י מיושבת קושייתינו – ונראה שאותה בא לתרץ – "שאם לא היה הדינר היתה נותנת עוד עיסה בככר"
ולכן הגם שאינה חייבת לתת כמות מסוימת, אך כיוון שרצתה לתת כמות מסוימת, הרוויחה כעת שנתנה מעט פחות [ובשני בצורת גם למעט הזה יש ערך].