שלום
אין חובה לערוך קידוש להולדת הבת, ובארצות המזרח כלל לא נהגו בכך, וכן לא בתימן.
גם האשכנזים לא תמיד נהגו לעשות, כמובא בשם הגר"ח קנייבסקי שעשה רק לבתו הראשונה, ולא לשאר בנותיו.
המנהג התקבל מארצות אשכנז, והפך להיות נפוץ בעיקר אצל בני תורה.
בנוגע לעליה לתורה – נחלקו פוסקי אשכנז, מחה"ש בדעת המג"א נוקט שאין חיוב לעלות לתורה כלל, רק בשעה שהיולדת הולכת לביהכ"נ.
וכתב במנח"י שגם קריאת השם לבת לא חייבת להיות על ידי עליה לתורה, וכן מוסרים בשם הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, שהעיקר הוא בפרסום בעשרה.
אולם המהרש"ם סובר שבעל היולדת אמור לעלות לתורה, ואף קודם לאבי הבן, בשבת שקורא לה שם. וכ"פ הקצשו"ע שצריך האב לעלות לתורה.
כמו"כ נחלקו הפוסקים האם צריך להמתין עם קריאת השם עד שב"ק או שמיד כשקוראים בתורה יקרא לה שם. עי' ציץ אליעזר [חי"ג סי' כ] ובאוצר הברית ליקט בזה דעות. והגר"ח קנייבסקי נוקט שאין לזה שום שייכות לשבת, אך לדעת הגריש"א עדיף להמתין עד שבת, אף אם לא עושה קידוש [ויאמר אברהם עמ' יג ע"ש הטעם].
בטעם הקידוש – הביאו האחרונים שעניינו כדי שיברכוהו קרוביו ומכריו, ועי"ז תהא מוצלחת בענייניה. [בעל העמק שאלה, וכן מביאים בשם הסטייפלר].