לעופר שלום
כתבתי את הדברים בספרי משנת החלומות, ואצטט:
פעם נכנסו תלמידי הגר"א להקביל פניו בחג הסוכות, והתפלאו במאד לראותו בפנים חתומות ועצובות. כששאלוהו על כך, סירב הגאון לגלות להם את סיבת עצבונו. התלמידים הפצירו, והגר"א נעתר וגילה את הסוד. 'בלילה הקודם', סיפר, 'היה לי בחלומי גילוי משמים על הפסוק "עלו זה בנגב וראיתם את ההר" הנאמר בפרשת המרגלים.
כשקמתי בבוקר, עֵקב חביבות הגילוי, לא יכולתי להתאפק ועברתי והירהרתי בדברים עוד בטרם ברכתי 'ברכות התורה'[1], ולפתע – נשכח ממני כל הגילוי ונעלם. ועל זה יש לי צער גדול', נאנח הגר"א.
'גילוי זה כלל אלפיים ומאתים וששים (2,260!!!) פירושים על הפסוק הנ"ל, ובפירוש אחד מכל אלה', אמר הגאון לתלמידיו, 'יכולתי לראות את כל כוחות בעלי החיים בעולם'! [2]

————————————————————————————————————————–
[1] אף שלדעת השו"ע [סי' מז ס"ד] הדבר מותר, מ"מ הגר"א עצמו בביאורו שם חולק ואוסר ע"ש.
[2] כתר ראש [בסופו- סי"ג. ועי"ש שכתב שהגלוי היה בשם בן מ"ב, ושלבסוף נזכר הגר"א בכל שנשכח ממנו. ועוד שם [ס"ב] בשם הגר"ח שאמר על רבו הגר"א שהיה לו עליית נשמה בכל לילה ללא שום יחודים וכוונות] הקדמת הגר"ח לספרא דצניעותא, טובך יביעו ח"ב עמ' תל. ור' עוד בספר "הגאון" מהרב דב אליאך ח"ב עמ' 492.

—————————-
בנוגע לפירושים עצמם – 
אין לנו את אותם הפירושים, וכידוע שהגר"א עצמו לא החשיב יתר על המידה את אשר נמסר לו בחלום, אלא רק את אשר יגע עליו בכוחו.