בס"ד
שלום לכב' הרב!
באחד השיעורים, הרב אמר שכשאדם לומד בבית עלמין לעילוי נשמת קרובו, יש בעיה עם 'לועג לרש' – ביחס לשאר הקברים [ומילא קרובו – הלימוד לנחת לו כשלומד לעילוי נשמתו, אבל להם יש בזה לעג לרש שאינם יכולים לעסוק בתורה].
והרב אמר בשיעור שלכן הלומד צריך לומר שהלימוד יהיה לעילוי נשמת כל הנפטרים במקום ולא רק לע"נ אדם ספציפי.
אשמח אם הרב יכול להביא מקור (שאלו אותי בשיעור) ומדוע לא מצינו שמקפידים בזה?
בברכה,
עידן
לעידן שלום
אכן כך אמרנו בשיעור, ומקור הדברים מהגר"ע יוסף זלה"ה בחזון עובדיה הלכות אבלות [ח"ג עמ' ריא]"
"המבקרים בבית הקברות וקוראים תהילים או ששונים כמה משניות ליד הקברות יאמרו לפני כן 'לעילוי נשמת כל מתי ישראל הקבורים כן ובפרט לפלוני בן פלונית הקבורים כאן' ובזה יהיה מותר לקרות ולשנות מפני שזה נעשה לכבודם ואין בזה משום לועג לרש". עכ"ל.
אגב, יתכן שמה שהעולם לא עושים כן או מפני שאינם יודעים, או מפני שסומכים על הלבוש שאומר שניחא להו לשאר מתים שילמדו לעילוי נשמת מי מהמתים.