לישראל שלום
תרי"ג הכללים שכתב המלבי"ם באיילת השחר הם לפי הבנתו את המקראות אחר העיון הרב וביאורו כמעט על כל כ"ד כתבי הקודש. [עי' לדוגמא ספר 'שם עולם' לרב ליכטנשטיין שעשה 223 כללי דקדוק].
אין הכרח ששאר הפרשנים מסכימים עם פירושו, והמלבי"ם כידוע סלל לו דרך חדשה בביאור המקראות שלא קדמו אדם בזה, ואף הח"ח אמר שאין בכוחו לעשות את מה שעשה המלבי"ם עה"ת והנ"ך.
הדוגמא שהבאת – נמצאת בכלל שפ"ו מכללי המלבי"ם, שם הוא מציין את ההבדל בין נתינה לשימה.
ישנן דעות נוספות בהבדל בין נתינה לשימה – עי' הכתב והקבלה, העמק דבר, ילקוט העברי אות קס"ד, ר' יהושע מקוטנא עה"פ שום תשים עליך מלך ועוד רבים.
בנוגע לנציבים שפעם כתוב [דברי הימים א פרק יח יג] וַיָּ֤שֶׂם בֶּֽאֱדוֹם֙ נְצִיבִ֔ים וַיִּהְי֥וּ כָל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑יד וַיּ֤וֹשַׁע ה֙' אֶת־דָּוִ֔יד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ:
ופעם כתוב [דברי הימים ב פרק יז ב]  וַיִּתֵּ֤ן נְצִיבִים֙ בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה וּבְעָרֵ֣י אֶפְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לָכַ֖ד אָסָ֥א אָבִֽיו: [לא מצאתי את מה שכתבת – בנוגע לשלמה נתינה או שימה בענין הנציבים].
אמנם המלבי"ם לא מבאר שם את ההבדל, אבל אפשר לומר על פי דרכו, שהיות ואדום אין הם עמו של דוד, צריך להזהר לשים שם אדם המתאים שלא ימרדו בו, ויידע איך להתנהל עמהם נכון, ולכן כתוב לשון שימה – שמשמעותה ש"ישקיף על איכות השימה אם היה איזה סדר וערך או יחוס אל המקום, או בדבר המושם עצמו שיזהר בשימתו". [ובזה ניתן גם לבאר את מש"כ וישם עליו שרי מסים].
משא"כ בנתינת יהושפט נציבים בארץ יהודה ובערי אפרים – הם חלק מעמו, ולכן פחות צריך "להשקיף על איכות השימה", והשתמש בביטוי נתינה.

שמעתי פעם מדקדקים בפסוק בתחילת פרשת עקב "והסיר ה' ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שנאיך"
מדוע בדרך שלילה כתוב "לא ישימם" בלשו שימה. ובגויים כתוב "ונתנם" בלשון נתינה.
ולפי המלבים האיך נפרש זאת?

למנחם שלום

אכן מובא בזה הסבר על פי דרכו של המלבי"ם.

כתב בספר 'אוצרות התורה ב' [עמ' 877] "וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך ונתנם ככל שונאיך' ודאי כי החלפת הפועל "ישימם", והפועל "ונתנם", אינם מחמת גיוון הלשון, אלא כוונה עמוקה יש כאן.

המלבי"ם (ויקרא ו' פסקא י"ב, על פסוק "ושמו אצל המזבח") חילק בין הפעלים, "שימה" בכוונה מיוחדת לאותו מקום דוקא. אבל "נתינה" היא סתמית.

וי"ל כי הבדל יש בין ישראל לעמים, כי לראשון יש השגחה פרטית, ולשני יש רק השגחה כללית. ולכן לענין הצלת ישראל מפגעים, אמרה תורה לשון "שימה", בכוונה מדוקדקת. ולאוה"ע "נתינה" כללית וסתמית. ואע"פ שיש בתורה "נתינה" לרוב גם לענין עם ישראל, שם בענינים ההם לא הוזכרו השוואה ליחס אל אוה"ע.

ובספר שירת דוד [שבת ומועדים עמ' קלה] כתב:

בספר הכרמל [נתן שום] ראיתי בשם המלבי"ם שלשון נתינה מציין נתינה שיש בה שיעור, ושימה בפיהם בא גם על כל שהוא עיי"ש. ועל פי דרכו יתפרש הפסוק כמין חומר, שעלינו לא ישים אפילו שימה כל דהו, ועל שונאינו יתן נתינה שיש בה שיעור…