שלום
אכן בדוגמא הראשונה שציינת, זהו גזל גמור. אין שום היתר לעובד בבית המלון לחלק מתנות על חשבון בעל הבית, ואם בעל הבית היה יודע זאת בודאי היה מעיר לו, ולכן זהו גזל.
ואף אם הוא נהג שלא כהוגן בכך שהוא נתן לך, לך לא היה היתר לקחת זאת מהמלון בתום האירוח. [כך שלא ניתן לומר שהיה זה גזל הגוי (החדרן בד"כ גוי) מן הישראל, ויאוש ושינוי רשות, ונתן לך במתנה, וממילא אינך חייב בהשבה, היות והוא נתן לשימושך במלון, והנותר היה עליך להשאיר שם. בלקיחתך – הנך הגוזל מן הישראל].
מעשה מעין זה היה עם החפץ חיים כשפעם העביר חבילת ספרים בקרון, והקופאי אמר לו שהוא פוטר אותו מלשלם על החבילה, והחפץ חיים התעקש ושילם, בטענו שאין לקופאי רשות לחלק מתנות על חשבון בעל הבית, ואינו בעלים על הרכבת.
כמו כן במקרה השני – כפי שציינת בעצמך – ללא ספק זהו גזל, שאין רשות לקחת מעגלת המלון מעבר לשימוש המקובל במלון. [מסתבר שאם הקצו לדוגמא שלשה סבונים לחדר, ונותרו, ברשותך לקחתם. אך מעבר למה שהקצו לכל חדר – ונותר – עליך להשאיר שם].
כיצד משיבים?
אכן לא כדאי לשלוח כסף, שאז יתכן ופקיד כלשהו בבית המלון ישלשלו לכיסו. כך גם בגניבה מסופרמרקט.
א. ישנה אפשרות להשיב בשיק למוטב בלבד, לפקודת בית המלון. אם אין לך שיק – פשוט לקחת ממישהו אחר שיק [ולשלם לו במזומן] ולרשום אותו למוטב בלבד לפקודת בית המלון.
ב. אם אין לך בשום אופן אפשרות להשיג שיק – ישנה אפשרות לקנות 'המחאות דואר' בדואר ישראל, ולשלוח למוטב בלבד.
בנוגע לסופרמרקט – ההשבה יותר פשוטה. ניתן פשוט לקנות מוצרים בשווי הגניבה, ולאחר שעברו בקופה להשיבם למדף.
בגזילה ממקום העבודה – ניתן לקנות מוצרי צריכה באותו מקום מכספך, בשווי הגזילה. כגון תה, קפה, סוכר, דפי מדפסת וכו'.
בענין התנצלות ובקשת מחילה –
אין צורך, היות ואין הנגזל יודע כלל מהגזילה, ולא נגרם לו כל צער. מכל מקום יש בזה מעלה, וגם קידוש השם.
 בענין שווי הגזילה –
הדין הוא שצריך לתת סכום בו יצא הספק מליבו. אם סכום הגזילה הוא בין מאה למאתיים – יתן מאתיים.
אין בזה חשש ריבית היות ולא מדובר בהלואה.
וה' יצילנו מכל חטא ויזכנו לשוב בתשובה שלימה לפניו אכי"ר.

א. אם ההמחאה רשומה למוטב בלבד – אין צורך לחשוש.
ב. בענין שווי הגזילה – אכן על פי דיני הארץ אין כאן תובע כלל, ואין חובה להשיב. כל החיוב הוא לצאת ידי שמים, ולכן כשיש ספק – יש לתת לפי הסכום גדול יותר, כדי לצאת ידי חובה ללא ספקות.
בנוגע למחיר הסיטונאי – אכן אם ידוע לך השווי הסיטונאי – אינך צריך לשלם יותר מפני שזה הסכום שחיסרת אותם. כך נוהג להורות הגר"נ קרליץ שליט"א.

1. תמיד יש עדיפות לשלוח בדואר רשום, דבר שמבטיח שהדואר התקבל.
2. אם הדואר הגיע ליעדו והם לא הפקידו – זו בעייה שלהם, וכאילו מחלו על הכסף.
3. אינך צריך לבדוק אם הפקידו, אך עליך לוודא שאכן המעטפה הגיעה ליעדה.

בסתם אפשר לומר שאם שלחת בדואר וזה לא הגיע בחזרה, שמן הסתם זה הגיע ליעדו.