שלום כבוד הרב יש לי ילד בן 7, אני עושה למענו אך הילד אינו מכיר טובה, מחמיץ פנים על כל מה שאני עושה, כל הזמן רוצה לחברים,
ביום ראשון (היום) יצאו לטיול מהבוקר עד 17:00, וכשחזר במקום להגיד שלום הוא שאל אמא מה השעה עניתי לו 17:15 והוא אמר אני יכול ללכת לחבר,
ואמרתי לו שלא, כי הוא רק חזר וזה הזמן למקלחות ארוחת ערב ולישון ובטח אתה עייף אחרי טיול ושוב הוא החמיץ לי פנים וצעק אני לא עייף,
ויש עוד מלא מצבים לא נעימים איתו ואני חייבת לציין שהוא מקבל הרבה אהבה אך בגלל ההתנהגות שלו, אני קצת יותר קשה איתו, אבל מאוד אוהבת אותו,
והוא בן בן 5 בנות ולפני כחודש וחצי נולד לו אח, שלא כ"כ עוזר כי הוא קטן מאוד.
וגם כשאני מבשלת אני אומרת לו בשבילך הכנתי כי אני יודעת שאתה אוהב את זה והוא אומר אני לא אוהב ושוב מחמיץ לי פנים,
ממה נובעת התנהגות כזו?
תודה רבה
שלום
בחינוך ילדים צריך לדעת שחייבים הרבה סבלנות. ילד שמחמיץ פנים, זה נובע מכך שהוא חושב להרוויח בכך משהו. ככל שאנו "נתרגש" יותר מהחמצות הפנים שלו, כך אנו נעודד אותו להשתמש בנשק הזה.
כשילד מחמיץ פנים [באופן כרוני] פשוט יש להתעלם, ולהתנהג איתו כאילו לא שמת לב כלל שמשהו לא מוצא חן בעיניו. יתכן ובהתחלה הוא יזום פעילות מתריסה כדי ש"תשימי לב" שהוא מחמיץ פנים, אך אנחנו נמשיך להתעלם מהחמצות הפנים. יקח זמן והוא יבין שמהחמצות פנים הוא לא מרוויח כלום, והוא יפסיק עם זה.
כמו כן אסור להתנצל בפני הילד. זה נותן לו תחושה שהוא יכול "לתבוע אותנו" על כל מיני דברים שהוא רוצה ואם לא ניתן – הוא יחמיץ פנים, תוך ציפיה שנתנצל בפניו וננסה לרצות אותו. מסרתי שיחה כאן בנושא הנרגנות וההתמודדות איתה.
גם אם הילד יתלונן ויתריס "אני לא אוהב את האוכל הזה" – לא נפגע, נענה לו בשקט, "חבל, חשבתי שאתה אוהב את זה. בכל אופן, זה מה שהכנתי היום לצהריים". לילד תהיה הברירה לאכול או להשאר רעב, כי משהו אחר וודאי לא ניתן לו.
אם ילד מתחצף או צועק – יש להרגיע אותו בשקט, ואם הוא ממשיך נאיים בעונשים בדברים הנוגעים לו – לא תלך לשחק מחר עם חברים, לא תוכל לשחק באופניים, לא תקבל ממתק וכו' כל ילד לפי גילו וההרגלים שלו.
בהצלחה!
כשילד מאחר לת"ת עדיף ליצור קשר עם המלמד ולדאוג שהמלמד יעניש אותו, וכך לחסוך לנו עוד חזית של ויכוח עם הילד.
ודאי שלא ניתן לילד פתק עם אישור לאיחור שלו שלא היה מוצדק.
אם האיחורים הם כרוניים – נשלח את הילד לישון בשעה מוקדמת, ונסביר לו שאין ברירה, היות והשינה באיחור גורמת לו לאיחור לת"ת, אין לנו ברירה אלא לשלוח אותו לישון מוקדם כדי שיוכל לקום מוקדם. נעשה זאת לתקופה – לדוגמא שבוע, ונגיד לו שנראה איך הוא יהיה, ואם הוא לא יאחר יותר – נחזור לסדר היום הרגיל.
בהצלחה!
ב"ה הוא לא מאחר לת"ת אלא הת"ת לבית ואני דואגת ומחכה
הסברנו כמה פעמים עזר לזמן קצר, וגם הענשנו וגם עזר לזמן קצר
אז מה עושים?